את היחסים בין נתניהו לגנץ ואשכנזי בסוגיית הסיפוח אפשר להמשיל למכונית: הראשון הוא דוושת הגז, האחרונים הם דוושת הברקס. אם נמשיך את המשל, לא בטוח שנתניהו לוחץ תמיד על מלוא הדוושה, ולכן הבלימה של ראש הממשלה החליפי ושר החוץ לפעמים לא מורגשת עד הסוף. עכשיו נצא מהמשל וניכנס אל תוך החדר שבו קיימו השלושה התייעצויות, אם אפשר לקרוא כך לשיחות שבהן לא מוצגות מפות אלא "תרחישים", וגם שהוצגו כאלה - אף אחד מהצדדים לא אמר במפורש לשני מה הוא רוצה.
הפגישה האחרונה שניהלו גנץ ונתניהו בנושא הייתה בכל זאת משמעותית. נתניהו, כך על פי "גורם הבקיא בתכני הפגישה", והרמז ברור, הציג לגנץ מפות וביקש שהוא יראה אותן לצה"ל. ראש הממשלה גם אמר לחליפי שלו, שהוא רוצה להחיל ריבונות בפעימה אחת או בשתי פעימות, אלא שגנץ לא החזיר תשובה. "הוא ואשכנזי מורחים זמן בכוונה", אומר גורם בסביבת נתניהו. הגרסה של גנץ ואשכנזי לאירועים בדיוק הפוכה: נתניהו, כך על פי גורם בכחול לבן, לא הציג מפה מדויקת של היקף הסיפוח, הוא שומר עד לרגע זה את הקלפים קרוב לחזה, ומחפש את הדרך להפיל את כשלון הסיפוח המלא על שר הביטחון ושר החוץ.
מסלול אחד, שני נהגים
אלא שלא רק במובן הטכני יש חריקות ברכב המשפחתי הזה: נתניהו רוצה להחיל ריבונות, כיעד סופי, על כ-30 אחוז מהשטח, בעוד גנץ ואשכנזי מסתייגים ומוכנים לשקול סיפוח מצומצם בגושי ההתיישבות הגדולים (גוש עציון, אריאל, מעלה אדומים). על הבקעה מבחינתם אין מה לדבר, שכן סיפוח שלה יסכן את הסכם השלום עם ירדן. גם התנאים שהציבו לסיפוח מעלים את הצדדים על מסלול התנגשות: נתניהו רוצה להכריז ואז להתחיל ליישם בשטח, מתוך הבנה שחלון ההזדמנויות קצר. "מי יודע מה יהיה אחרי הבחירות בארה"ב, ולא משנה מי מהשניים (טראמפ או ביידן) ייבחר", אומר גורם פוליטי בכיר, בכיר מאוד. גנץ מנגד רוצה להחליט מה מספחים, להתייעץ עם צה"ל ולהכניס את משרד החוץ למשוואה, לבצע תהליך בדיקה מול אירופה, ירדן ומצרים, להביא את ההחלטה לדיון בקבינט, ובעיקר לספח שטח קטן ככל האפשר, על מנת לא להרגיז את העולם הערבי וכדי שיהיה אפשר להשאיר את הפלסטינים החבוטים, איכשהו, בתוך זירת האגרוף.
פחות משבוע לתאריך היעד ונראה שהסיפוח, אותו נושא שרק 4% מהציבור הישראלי מתעניין בו באמת, עלול לגרום לצדדים לפרק את החבילה. הסיבה המרכזית מונחת לפנינו: אם יהיו גירושין בגלל הסיפוח, נתניהו יכול לתרץ את פירוק החבילה על בסיס אידיאולוגי. הוא לכאורה יכול להביא את הסיפוח לממשלה ולכנסת (בשתיהן יש לו רוב), אבל בסביבתו כבר יש מי שמתדרך ש"בלי שר חוץ ושר ביטחון" אי אפשר ללכת על המהלך. גם אם הם צודקים מבחינה מעשית (והם צודקים), ברור שיש לכך גם דיבידנד פוליטי - שהרי יש את מי להאשים. כשהתדמית הציבורית של גנץ נשחקת, וקידומת 4 לליכוד בסקרים היא כבר לא אירוע חולף, רק נגיף אחד מסתורי מסין שאף אחד לא יודע איך יתפתח – יכול עוד להחזיק את הזוגיות הזאת, שיש בה הכול חוץ מאהבה. נגיף אחד שיספח את הצדדים זה לזה, כמי שכפאם שד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות