הופתעתי מכמות התגובות, אבל בעיקר מעוצמת הרגשות שהעלה הריאיון שערכתי עם מדליקת המשואה, רנה אביטבול, במוצאי יום העצמאות. ציבור גדול של אנשים הרגיש שסוף סוף נופצה איזושהי תקרת זכוכית, שמגישה ממוצא מזרחי אמרה שני משפטים בערבית מרוקאית בפריים טיים, במהדורת החדשות המרכזית של ישראל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לצד כל המחמאות, זה מעלה כל מיני מחשבות והרהורים על כך שציבור מאוד גדול עדיין מרגיש שלא ניתן לו ביטוי מלא וחש שהוא מודר - גם בשיח הכלכלי וגם בשיח התקשורתי. איך זה קורה שהמדינה בת 72, שנת 2020, ועדיין ציבור גדול מאוד חש את הרגשות האלה. זה זמן לחשבון נפש לכולנו.
הדמות הנפלאה הזו של רנה אביטבול מעלה את קרנה של הסבתא המזרחית, הנשים המזרחיות, החזקות והחכמות שהיו במשך שנים מטרה ללעג ולחיקויים, והיום מבינים סוף סוף את התרומה שלהן למדינה. נכון, הן אמנם שונות מ"דור המייסדים", אבל התרומה שלהן הייתה לא פחותה.
העובדה שיש סוף סוף שרה מזרחית, מירי רגב, שאחראית על הטקסים וגם בחרה ברנה להשיא משואה, זו תעודת כבוד לכולנו. אני מקווה שהמגמה הזו של ניפוץ תקרות הזכוכית רק תלך ותימשך.