כנראה שהפחד מנגיף הקורונה גבה יותר קורבנות עד כה מאשר הווירוס עצמו. אלה קורבנות שקופים, נטולי הילה הירואית של מאבק עד הרגע האחרון בווירוס חדש ומסתורי שמטלטל את האנושות. הם מתים מהתקפי לב, שבץ מוחי, דלקות ריאות ועוד כל מיני סיבות מוות "משעממות". בחלק מהמקרים הם מתים בבית שלהם, כי חששו להתפנות לבית החולים. במקרים אחרים הם מתים בבית החולים, כי הם אמנם התפנו – אבל מאוחר מדי. סיבת המוות: פחד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בסוף השבוע קיבלנו הצצה לפחד הזה, כאשר מנהל המערך הקרדיולוגי באיכילוב, פרופ' שמואל בנאי, סיפר לחדשות 12 על שני גברים ואישה בשנות ה-60 לחייהם, שהגיעו לבית החולים לאחר שחטפו התקף לב בבית. שלושתם הגיעו באיחור משמעותי. שלושתם הסבירו לרופאים באיכילוב שהתעכבו, כי חששו להידבק בווירוס הקורונה בבית החולים. שלושתם שילמו מחיר כבד: נזק בלתי הפיך בשריר הלב, שלמרבה הצער הביא למותם.
אלה לא המקרים היחידים. רופאים בכירים, מנהלים של חדרי מיון, חטיבות כירורגיות ויחידות צנתורים, נחרדו לאחרונה מהתופעה הזאת, ויצאו בקריאה נרגשת לציבור: אם יש לכם בעיה רפואית דחופה, אל תתעכבו - תתפנו! הרופאים, האחיות, הסניטרים, המאבטחים – או בקיצור כל אלה שכרגע לקחנו הפסקה מלקלל ולהרביץ להם עד שתעבור הקורונה – עושים מאמצים אדירים מיוחדים כדי למנוע מכם, ומעצמם כמובן, להידבק. אבל אנשים חוששים ומשלמים מחיר כבד.
כמה קורבנות כאלה כבר יש? כנראה שלעולם לא נדע, אבל נוכח הדיווחים על ירידה של כ-30% בפניות למיון, ושל 80% באשפוזים במחלקות הכירורגיות (!), לא צריך להיות גאון רפואי כדי להבין שנכון לתחילת אפריל 2020, מספר הקורבנות של הפחד מווירוס הקורונה הוא כנראה הרבה יותר גבוה ממספר הקורבנות של הווירוס עצמו - 21.
כנראה שצריך להתרגל למושג הזה: קורבנות הפחד מהקורונה. לא מדובר רק בחולים שחוששים להגיע לבתי החולים. גם אדם ששולח יד בנפשו לאחר שפוטר מהעבודה הוא קורבן של הפחד מווירוס הקורונה. זהו הרי אותו הפחד שגורם למקבלי ההחלטות כאן לחנוק את המשק, כפי שעושות מדינות רבות אחרות. אבל לאט לאט, מתחילה לחלחל ההכרה בקורבנות של הפחד מהווירוס, ולא רק בישראל. יותר ויותר מדינות מבינות שאי אפשר יהיה להמשיך ככה לאורך זמן.
אז מה עושים? בשתי מילים: נותנים בראש! במשפט שלם: עושים את מה שעשינו עד עכשיו, אבל יותר חזק, יותר נחוש, בלי להתנצל, גומרים עם זה, ואז מתחילים לשחרר את הצעירים. והנה גם בפסקה שלמה: קודם כל הסגר מוחלט על בני ברק, כפי שדורש שר הבריאות החרדי, הרב יעקב ליצמן. את ההתקהלויות המסוכנות של חברי המיעוט הקיצוני במגזר החרדי צריך להתחיל לפזר כפי שמפזרים התקהלויות מסכנות חיים: קודם כל ברמקול, ואם זה לא עוזר – אז באמצעות יס"מ, זרנוקי מים ופרשים משטרתיים. הגיע הזמן להפסיק עם ההתחנפות לרבנים של הפלג הקיצוני הזה, כדי שאלה יואילו בטובם לבקש מחסידיהם לציית לחוק, פרוצדורה שהמשטרה מתעקשת לכנות במילה "הידברות".
מה עוד? כל היתר: ממשיכים בכמעט הסגר שיש עכשיו, אבל בערב ליל הסדר – עוצר מוחלט. כלום, דממה, אפס תנועה. רק חיילים ושוטרים ברחובות. לחג הנפלא הזה יש כעת פוטנציאל של פיגוע ביולוגי. זאת לא הגזמה. חלק גדול מהחולים עכשיו הם תוצאה של המסיבות בחג הפורים, שהוגבלו ל-500 משתתפים. למדנו את הלקח.
אבל זהו. אחרי פסח צריך להתחיל לשחרר, תרתי משמע. בהדרגה, לאט לאט, באופן מפוקח ומבוקר שימנע התפרצויות מחודשות, אפשר יהיה להתחיל לבטל את המגבלות. תחילה המבוגרים יישארו בבתים, אבל הצעירים – שכמעט כולם מחלימים בקלות מהווירוס – צריכים לחזור לעבוד. זה לגמרי ריאלי. אין סיבה להחזיק אותם בבתים ולחנוק את המשק, למרות שהווירוס לא מסוכן עבור רובם המוחלט. מדינות אחרות כבר עושות את זה, גם אנחנו יכולים.
ומה עוד? בדיקות. הרבה בדיקות. כל הזמן, ולכל מי שרוצה. וציוד מגן לצוותים הרפואיים. ולהגביר את המעורבות של צה"ל ומערכת הביטחון במלחמה הזאת. אין מלחמה אחרת כרגע. האויב היחיד הוא וירוס הקורונה, ואנחנו הולכים לתת לו בראש.