לפני חודשיים "הסופרמנים והספיידרמנים", גיבורי העל, היו הצוותים הרפואיים, לפני כמה שבועות הם חלקו את הגלימות עם אנשי החינוך בבתי הספר. מנהלי בתי הספר ידעו שהמתווה של 06:00 בבוקר, קרוב לוודאי ישתנה עד 22:00 בלילה ולמרות זאת כתבו מערכת שבועית חדשה - ריבועים קטנים של קפסולות שמבוססות על המון אילוצים - מורים בסיכון וכאלה עם ילדים קטנים בבית ויש גם מורים בחרדות שפשוט מפחדים לבוא.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
המורים נלחמו על ההפרדה בין הקפסולות ואז – בסוף היום, הבחינו באמא שבאה לאסוף ארבעה ילדים מארבע קפסולות שונות לרכב אחד והיו צריכים להסביר לעצמם שעדיין ממש חשוב לשמור על ההנחיות.
ההנחיה שהתקבלה ונשמעת בלתי אפשרית - לפקח על התלמידים שישבו במהלך 5-6 שיעורים, כאשר כל שיעור נמשך 45 דקות, כולל הפסקות - עם מסכות. וזה כשהחלונות בכיתות פתוחים. איך תלמיד יכול לחשוב בלי חמצן בקיץ הישראלי? איך יראו הימים בכיתות - ריבים מטופשים על מסכות?
בינתיים, בבתי הספר נרשמו 70% נוכחות. שמעתי על מנהל שהתקשר הורה-הורה ואמר: "תסמכו עליי, אני אשמור על הילדים שלכם. שלחו אותם אליי וזה יעבוד". אבל השבוע אני כבר לא בטוחה שזה יעבור.
המנהלים שפגשתי בשבועות האחרונים אותנטיים, אנשים אמיתיים שמתוסכלים מהמצב ובכל זאת מצליחים לסחוף אחריהם צוותים של מורים שעבדו מהבית עם ילדים על הידיים. 30% מהם פורשים אחרי שנתיים בתפקיד, והמתח גובה מהם מחיר נפשי ובריאותי. יש להם מפקחת, ראש רשות והמון הורים על הראש שלא חוסכים ביקורת. רבים מהמנהלים מרוויחים משכורות של מורים ותיקים ולפעמים פחות מזה.
אנחנו ההורים צריכים לנהל מאבק עם ועבור המנהלים והמורים. על השכר, על תנאי ההעסקה, על האיכות, על האוטונומיה, על העתיד של המדינה.