סליחה, אבל התבלבלתם. אתם לא נכנסים אליי הביתה ככה. איך אתם באים ומנחיתים עלינו את כל ההנחיות האלה? ב-09:30 ארוחת בוקר? ב-11:00 הצגת תוצרים? ב-12:30 טעימת פרי או ירק? ואם אצטרך לצאת לשירותים, אז למי אני פונה לקבלת אישור? וכל זה רק לילדה הקטנה, זו שבגן. כי האחרות אמורות ללמוד 4 שעות ביום! 4 שעות זה המון!
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ובאמת, משרד החינוך, אין לי שלושה מחשבים פנויים בבית. האמת שגם אחד אין לי כי עובדים עליו. איך הורים עובדים אמורים לתפעל את כל המערך שנקרא "בשירות משרד החינוך"?
אני לא מורה, לא יודעת להיות מורה ולא למדתי הוראה. אני מבטיחה שאלמד את ילדיי דברים אחרים, אבל בטח לא מול מסכים. אתם, שהייתם חלוצים והוצאתם את המסכים הקטנים מבתי הספר כי הבנתם כמה נזק הם גורמים, עושים עכשיו סיבוב פרסה ומושיבים ילדים 4 שעות מול מחשב?
משרד החינוך מנותק ממה שקורה בבתים, בייחוד מהבתים שבהם אין בכלל "מכשירים" ואין הורים שמסוגלים לתמוך וללוות את הלמידה. הלמידה מרחוק, כפי שהיא מתבצעת, מעמיקה את הפערים בין התלמידים ושוב נהיה שיאני הפערים של ה-OECD. בזה אנחנו מצטיינים.
"אלו רק המלצות" אומרים במשרד החינוך. אלו המלצות שמכניסות את המורים והגננות לטירוף של עבודה (כשגם להם יש ילדים קטנים בבית) ומייצרות אצל ההורים מתח עצום. מי צריך עוד מתח בתקופה כל כך נפיצה ממילא?
אני מאמינה בלמידה מרחוק. הקשר עם אנשי החינוך חשוב לתחושת הביטחון והשייכות של הילד, הידיעה שבכל הכאוס הזה יש מישהו מוכר ואהוב היא הכרחית.
יש דברים נהדרים שקורים בלמידה מרחוק והיא צריכה להשאר גם הרבה אחרי הקורונה, אבל עם כל חיבתי לנושא - בין 0 ל-100 יש עוד כמה מספרים ואתם פה בחרתם ב-100 ונתתם עוד גז.
כמו בכל דבר, הכל עניין של מינונים. שתי שיחות זום בשבוע, שתי מטלות ביום - נשמע לי לגמרי פייר.