הבוקר רצינו ללכת לים עם הילדות, אבל כשהגענו גילינו שהמשטרה חסמה את המעבר כי כרגע אין שום סיכוי למצוא חנייה לאוטו בחניון או למגבת בחוף. הילדות קיבלו את זה יפה ואחרי 40 דקות של בכי התפשרנו על מסעדה במקום ים. כשהגענו למסעדה האהובה עליהן המלצרית אמרה שבגלל שלא הזמנו מקומות נצטרך לחכות קצת כי הם עמוסים. שאלנו כמה זה קצת והיא שאלה איך אנחנו בנובמבר.
אז חשבנו אולי לקחת טייק אווי ולחתוך משם לפיקניק ספונטני בפארק - אבל מבט אחד בהתקהלות שהייתה פעם פארק הירקון, הספיק כדי שנבין שיש שם כרגע יותר אנשים על מטר מדמויות בתוך הראש של לורין מהמתחזים.
וזה לא רק היום ולא רק שם: ככה זה היה השבוע גם במרכזי הקניות, בסופר, בברים, או סתם ברחוב. בעצם יש כמה מקומות בארץ שבהם לא היו השבוע אנשים בכלל: צוותא, זאפה, בית ציוני אמריקה, ברהל׳ה, בית ליסין, היכל התרבות ועוד שורה ארוכה של אולמות ומועדוני הופעות ברחבי הארץ.
כי מישהו בממשלה הרחבה בעולם עם הראייה הצרה בעולם, החליט שכדי לקיים מדינה נורמלית צריך רופאים ושוטרים, טבחים ומצילים, נהגים ומוכרי בגדים, בעלי חנויות וספרים אבל אין שום צורך באמנים. לא שחקנים, לא זמרים, לא נגנים ובטח שלא סטנדאפיסטים.
ואם אתם צריכים דוגמה יותר מוחשית לכך שהתיאטרון היחיד שמתפקד כרגע בארץ הוא תיאטרון האבסורד, אז קחו בחשבון שמבחינת החוק כרגע אין שום בעיה לקיים חתונה צפופה ל250 איש- אבל אם יום למחרת באותו אולם בדיוק אני מקיים מופע סטנדאפ ל-100 איש, אני עבריין מסוכן כמו מישהו שאין לו קומבינות עם פרופסור גרוטו.
אז עכשיו יש לי ולחברים שלי שתי אפשרויות: הראשונה היא לעבור קורס מזורז ולהתחיל לעבוד כרב בחתונות, שזה נחמד רק שאין לי מספיק בדיחות בסגנון "את הטבעת קנית בכסף שלך? אז תשכח מזה כי ממחר זה הכסף שלה".
האפשרות השנייה היא להסביר לכל מי שמוכן לשמוע שזה פשוט לא יכול להמשיך ככה: אי אפשר להשבית תעשייה שלמה של אמנים, אנשי-סאונד, מנהלי במה, אמרגנים, תאורנים ומה לא, בזמן ששאר המשק מתפקד בטירוף כמו משגר זיקוקים במסיבה במגדלי יו.
אז חברי כנסת יקרים, אני יודע שבגדול אנחנו מעניינים אתכם פחות מאבק על הריפוד של האאודי, אבל בחייאת דינק - שחררו. כי בניגוד אליכם, אנחנו ממש מתגעגעים לפגוש את העם. סבבה?