במקרה הנורא שלשום בהוד השרון שמענו קרובי משפחה וגורמים מקצועיים מדברים על כך שמדובר ״בהלם מוחלט״, ״הפתעה גמורה״, וש״מדובר על משפחה נורמטיבית״. איך יכול להיות שאותה אישה לא התלוננה קודם לכן במשטרה? נשמע מוכר? אנחנו עדיין לא יודעים מה קרה בדיוק בהוד השרון אבל בטוח הגיע הזמן שנפסיק להיות מופתעים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
גם כשנרצחה מיכל סלה ז"ל באוקטובר שמענו בהתחלה את אותם תיאורים. הלם מוחלט. מאוחר יותר התברר שבעלה הרוצח גילה יחס אלים כלפי בנות זוגו הקודמות, שהיה קנאי ובודד אותה מחברים. אבל לא מיכל ולא בנות הזוג הקודמות התלוננו על כך למשטרה או לרווחה.
נסתכל רגע על מקרי הרצח בשנה האחרונה של נשים על ידי בני זוגן:
- ילנה יצחקבייב שנרצחה עלי ידי בן זוגה לא התלוננה לרשויות
- אסתי אהרנוביץ' שנורתה על ידי בעלה לא התלוננה. גם אישתו הקודמת של הרוצח שסיפרה מאוחר יותר על יחסו האלים לא התלוננה
- סוזן ותד לא התלוננה למרות שסבלה מאלימות בשנים לפני שנרצחה
- מריה טל דווקא התלוננה כמה שבועות לפני שנרצחה, בעלה הורחק מהבית ובסוף חזר ורצח אותה
זו הנקודה - לפי נתונים של ארגונים ומרכזי הסיוע, רוב הנשים שחוות אלימות מצד בני הזוג כלל לא מתלוננות במשטרה או ברווחה. הן לא מתלוננות כי הן מפחדות שלמשטרה ולרווחה אין את הכלים להגן עליהן - 76% מהתיקים ב2017 לא הגיעו בכלל לכדי לכתב אישום.
ולכך מצטרפות עוד סיבות שנשים החיות תחת אלימות מתארות. הן חוששות להישאר ללא גב כלכלי ולהצליח לקיים את הילדים אם יחליטו לעזוב. הן מפחדות שאם יודיעו שהן עוזבות זה יכניס יותר מתח וכעסים ליחסים ואין חובת ליווי מקצועי או פיקוח על בן הזוג. והן גן מתביישות, מתביישות שהמשפחה והסביבה תדע באיזו מציאות נוראית הן חיות.
לפני 3 שנים אישרה הממשלה תוכנית לאומית למיגור האלימות נגד נשים. עד כה היו אמורים לעבור 150 מיליון שקלים. בפועל עבר פחות מחצי! אז מה תקוע?
למשל מרכזי סיוע שאמורים להיות זמינים בכל שעות היממה לאותן נשים. תוכניות לאיתור וליווי גברים אלימים. סיוע כלכלי לאותן נשים שרוצות לעזוב, וגם התוכנית לאזיק אלקטרוני שאמור להגן על נשים שהתלוננו.
אז כמו אתם רואים דרך - יש, תוכניות - יש. רק סדר עדיפויות - אין.