יש רגעים בחייה של אומה, רגעים מטלטלים, כאלה שמזעזעים את האדמה שעליה אנו עומדים. כולנו חיים באי וודאות כלכלית, באי וודאות חברתית, באי וודאות אישית. חתונות לא מתקיימות, חלומות קורסים, קשישים חשים בסכנת חיים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ואתם, הפוליטיקאים, משחקים את משחקי האתמול.
כאילו לא אכפת לכם ממה שעובר עלינו, כאילו שאנחנו חיילים של נייר. תקימו כבר ממשלה. תפסיקו עם מריבות הזויות. נכון, היו לנו 'עמדות מוצקות' אבל המציאות השתנתה. נכון, נעשו דברים נוראיים. הקלטות, ציטוטים, כינויים, קמפיינים נמוכים. אבל זוהי שעת חירום.
נתניהו חייב לוותר, לא להעמיד את שיקוליו במרכז. גנץ חייב לוותר, אין ברירה. צריך לכהן בממשלה גם אם נתניהו ראש ממשלתה, אפילו אם הוא ראשון. ויאיר, חברי היקר, חייב לוותר. להקשיב לקול הציבור. לפעמים חלומות מתגשמים. לפעמים הם מתעכבים.
אינני נביא, אני סולד מהסברים שטחיים. אבל הווירוס הזה מסמל את המחלה של החברה: ריחוק של שבט אחד מרעהו, הפצת רעל נוראי שמזהם את הסביבה, מדבק. חיידק השנאה מתפשט מהר מידי. את הווירוס ההוא ואת הווירוס הזה חייבים להשמיד.
בינתיים, המנהיגים הם גדולי מפיצי הזיהום. אף אחד, אף צד לא פטור מאחריות. תנו לנו תחושה ששיניתם מדרככם הנלוזה. תנו לנו תחושה שהבנתם: זה הזמן לממשלת אחדות.
נתניהו הציע לצלם את השימוע, את דיוני החסינות. כיוון שכך אני מציע לצלם את המשא ומתן. אנחנו רוצים לשמוע מי מסרב ולמה. לא מאמינים לספינים. רוצים לשמוע מה כל אחד דורש. כולנו מוותרים על החלום, אבל אתם - אל תרמו אותנו. אל תדברו גבוהה על אחדות, תוך שאתם מכשילים אותה בחדרי חדרים. אנחנו רוצים לדעת מי מפקיר אותנו.
זה מגיע לנו.
עכשיו.