הערב (שלישי) בשעה 19:00 יציג הנשיא טראמפ את תוכנית השלום שלו. זאת התוכנית הטובה ביותר שישראל קיבלה אי פעם מממשל אמריקני, ועם זאת, מטבע הדברים, יש בה גם גלולות מרות שיהיה קשה לבלוע. אחרי שנה שבה שהתה התכנית בהקפאה עמוקה, טראמפ החליט שהגיע הזמן. למה? ההנחה הרווחת היא שהוא מעוניין לסייע לנתניהו ברגע שהוא הכי זקוק לו. יכול להיות אך יש גם סיבות נוספות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לטראמפ יש את קמפיין הבחירות שלו והחתירה לפתרון בין ישראל לפלסטינים היא הבטחה מפורשת שלו (לצד בניין החומה, יציאה מהסכם הגרעין עם אירן והסכם היסטורי עם צפון קוריאה).
בנוסף, ולגופו של נושא, ממשל טראמפ המתין והמתין, ואחרי פעמיים שבהן לא הגישו את התכנית כדי לא להתערב, בפעם השלישית מבחינתם הגיעו מים עד נפש - ובצדק. עד כמה השיטה הדפוקה שלנו שתוקעת את המערכת (או בלשונו של טראמפ: "מערכת מאוד מוזרה יש לכם") יכולה להכתיב למנהיג המעצמה הגדולה בעולם איך לפעול
נתניהו כינס אתמול את ראשי מועצת יש"ע בבלייר האוס וניסה להרגיע אותם, ולבדוק את תגובתם לרגע שבו טראמפ יגיד את המילים "מדינה פלסטינית". הימין בבעיה: מצד אחד שתי המילים הללו הן סדין אדום, מצד שני מדובר בתכנית שמאפשרת סיפוח, מילה שהייתה בעצמה סדין אדום אצל ממשל אמריקני קודם וקודם וקודם. מלכוד לא פשוט.
מספידי הקשר בין טראמפ לנתניהו ("הוא התקרר ממנו", "טראמפ מזהה חולשה", "ביבי כבר לא חזק וטראמפ לא אוהב לוזרים") כמובן טעו שוב. מערכת היחסים בין השניים הדוקה והרמונית, ונראה שרמות התיאום מקסימליות. גם בשפת הגוף, נראה שטראמפ לא מסתיר את חיבתו לנתניהו, שמצידו עשה את כל הג'סטות המילוליות שטראמפ אוהב.
פגישת גנץ-טראמפ שהתקיימה אתמול הייתה אירוע מעניין מאוד: בהפוך על הפוך, נתניהו, שניסה "לחבל" בקמפיין של גנץ ולהציגו כאסקופה נדרסת שנגררת אחריו לבית הלבן בעל כורחו, סיפק באדיבותו הרבה תמונות שגנץ יוכל להתהדר בהן בקמפיין, שכוללות יחס חם של נשיא ארה"ב אליו. נתניהו במובן זה בא לקלל ויצא מברך.