רק בתחילת השבוע שעבר, אחרי ירי רקטי נוסף לעבר ישראל, אמר ראש הממשלה נתניהו בפתח ישיבת הממשלה את המשפט הבא: "חמאס נושא באחריות לכל התקפה שיוצאת משטחה של רצועת עזה". ככה, פשוט, חד וחלק. מיד נבין באיזו מידה האמירה החד משמעית של נתניהו השתנתה ביומיים האחרונים – והיא השתנתה - אבל קודם, הנה עוד מספר דוגמאות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ב-12 בספטמבר, לפני חודשיים, רגע לפני הבחירות, התראיין נתניהו בשלל פלטפורמות תקשורתיות ואמר: "חמאס לא מממש את ריבונותו ברצועה ולא מונע שיגורים לעבר ישראל, הוא האחראי הבלעדי לכל ירי שיוצא מעזה". ב-5 במאי, אחרי מתקפת רקטות מאסיבית מעזה שכללה מאות רבות של שיגורים והרוג ישראלי אחד כתוצאה מפגיעה ישירה בבית באשקלון, הדגיש נתניהו כי "החמאס נושא באחריות לא רק להתקפות ולפעולות שלו, אלא גם לפעולות של הג'יהאד האסלאמי".
גם דובר צה"ל הקפיד לאורך האירועים האלימים בשנים האחרונות לציין בהודעות שהפיץ כי "ארגון הטרור חמאס נושא באחריות לכל הנעשה ברצועת עזה והוא יישא בהשלכות". בסבב האחרון המשפט הזה פשוט נעלם.
הודעת דובר צה"ל מנובמבר 2018:
הודעת דובר צה"ל ממאי 2019:
הודעת דובר צה"ל מאמש:
לכאורה, אין ברור מזה. אלא שמה שהיה עד אתמול בגדר מדיניות רשמית עיקשת, ולפיה לא משנה מי יורה – חמאס אחראי – השתנה באבחה אחת: מדינת ישראל, נאמר זאת ביושר, העניקה ביומיים האחרונים פטור רשמי לחמאס, שלא נושא כבר בשום אחריות קטנה או גדולה בעזה. המסר שעבר, במסרים גלויים וחשאיים גם יחד, הוא הירי שכוון לישראל אינו עניינו של חמאס כלל ועיקר. בכיר ישראלי שלח את המסר הבא לחמאס: "אל תתערבו – פן תחטפו". במילים אחרות: שבו ותתעלמו - ולא תיפגעו". יופי של עסקה.
ההסבר הישראלי לאנומליה הזאת מעניין: גורמים מדיניים אומרים שמראש הוגדר שהפעולה היא כירורגית, נקודתית ומתוכננת מראש להסרת איום של פצצה מתקתקת בדמות בכיר הג'יהאד האיסלאמי - ולא ביציאה למלחמה. גורמים בצבא מסבירים שהיה צורך לבדל בין חמאס לג'יהאד האיסלאמי בניסוחים מסיבות מבצעיות ואסטרטגיות.
זאת גם הסיבה שירי התגובה מטעם הג'יהאד, אליו חמאס לא הצטרף באופן מופגן, נענה בירי צה"לי לעבר מטרות ג'יהאד בלבד. אם תרצו, שקט מטעם חמאס נענה בשקט מטעם ישראל. איך אומרים הילדים? אל תיגע בי – לא אגע בך.
ייתכן שיש בכך היגיון. גביית מחיר מחמאס הייתה מצרפת אותו למערכה, והופכת אותה לקשה יותר, אלימה יותר, עם תוצאות קשות יותר לשני הצדדים. היכולת הרקטית של חמאס הרי גבוהה משמעותית מזו של הג'יהאד, והאיום המיידי והאסטרטגי שנשקף ממנו הוא במסה קריטית הרבה יותר בולטת.
אבל מה שקרה ביומיים האחרונים עלול להשליך על ההמשך: חמאס ראה שכבר קיבל את הפטור, אז מדוע שלא ידרוש אותו שוב? ושוב? ושוב? ודוק: ישראל תצטרך להחליט האם להפעיל את ההיגיון שהפעילה במערכה האחרונה גם באירועי הסלמה בעתיד, לא רק מול הג'יהאד האסלאמי – אלא גם מול ארגונים סוררים יותר, או שמדובר בסטייה חד פעמית, באירוע נקודתי שלא מעיד על הכלל. נכון לאמש, ואם לשפוט על פי מה שקרה בשטח, ישראל וחמאס הרבה יותר מתואמים ממה שניתן לדמיין.