לפני כמה שבועות יצא לי להיות נוכח במפגש ראשי סניפים של הליכוד בבית ביפו ביחד עם שר המשפטים, אמיר אוחנה. רוב הערב חייכתי, אולי זה בגל היין הטוב של המארחת, ואולי כי ראיתי במו עיניי איך אני נמצא בעיצומה של היסטוריה – שר הומו, חבר ליכוד, שמסביבו אנשים לא צעירים שמחבקים אותו באהבה. אהבה, הערצה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
להרבה אנשים זה לא מובן מאליו כי הם התרגלו, התרגלתי גם אני שליכוד זה בבונים, פעם קראו להם צ'חצ'חים, שונאי שמאל, שונאי הומואים, פשיסטים, תמשיכו איך שבא לכם.
השבוע נערכה מחוץ לרחבת מוזיאון תל אביב הפגנת תמיכה בראש הממשלה. להפגנה הגיעו מעל 7000 איש. ביניהם, כמה שלא ממש חיבבו את התקשורת, בלשון המעטה. קיללו, דחפו, ירקו. גועל נפש. אין מה להצדיק את זה ולו במילה אחת.
על 6900 הנותרים, אלה ששרו, שחיבקו, שלא ירקו, לא שמעתם בכתבה של יוסי מזרחי ששודרה השבוע כאן בחדשות 12. במשך שנים, דחוף לחלקים בתקשורת, גם כאן בערוץ הזה, להראות לנו רק צד אחד של הליכוד, של הימין. צד אלים, לא חכם, לא נאור. הגדילה נרי לבנה מהארץ שכתבה אצלה בפייסבוק: "בטח זו הפעם הראשונה שלהם במוזיאון". ככה נראית התנשאות.
הכתבה הזו, הפוסט הזה ועוד רבים. כל עוד ימשיכו להראות בעיקר את הצד הזה, אנשים כמוני ואחרים ימשיכו להתפלא בכל פעם שייתקלו בצד האחר של אנשי ליכוד. אה, ובצד השני ימשיכו להתפלא איך לא מעט אנשים ממשיכים להתייחס לתקשורת כפי שמתייחסים.