לגן "חיפושית" בפתח תקווה הולכים רק ילדים להורים שעלו מברית המועצות. "אני חושבת שהמנטאליות הרוסית במהותה שונה מהמנטאליות הצברית", אומרת קרולינה דנילוביץ, שבתה הולכת לגן הזה. "פה אין כזה דבר חופש מוחלט - פה מסגרת זו מסגרת".
בגן האווירה שונה מגן ישראלי רגיל. שם הילדים לומדים כבר בגיל צעיר גם שפות אחרות, לוגיקה וחשבון. מה שמתאים למה שחושבים על התרבות הרוסית.
אבל לצד זה, לרוסים גם תמיד מודבקת הסטיגמה האחרת. סבטלנה ברונפמן, אמא לשני ילדים בגן, מספרת על החוויה שלה בהסתגלות לחברה הישראלית. "אני נלחמתי בסטיגמה כבר בשנות ה-91', כל העיתונים היו מלאים בכותרות: רוסיות זונות".
בשיחה עם הורי הילדים בגן, עולה הרצח של משפחת אושרנקו מראשון לציון. "היו לפני זה עוד אירועים מזעזעים שלא היו קשורים למגזר הרוסי - זה משהו שקשור לאדם ולא למוצא שלו", אומרת דנילוביץ שמתביישת שישר משייכים אותה לאותם פושעים.
אז עשינו מבחן קטן. לקחנו ארבע צעירות עם ארבעה מבטאים: ערבייה, רוסיה, אתיופית וצברית, שניסו למצוא עבודה ולנסות להיכנס כשותפה לדירה. הן התקשרו לאותם מעסיקים שחיפשו עובדות ולאותם אנשים שחיפשו שותפה. מתברר שמצבם של העולים מרוסיה טוב יותר ממצבם של העולים מאתיופיה, והרבה יותר טוב מהגזענות כלפי ערבים.
"זה קיים בחברה, אני שומע את זה כל הזמן", מספר דיוד ישעיהו בן זוג של הדוגמנית יאנה גור. חברתו היא דווקא מודל להצלחה. בגיל 18 עלתה לארץ ומהר מאוד התברגה כשחקנית, ובכל זאת, גם האישה שכל כך הצליחה מרגישה את הגזענות בישראל נגד המגזר הרוסי. "אמרו לי שלא אוכל להשתתף בהצגה כי המזרחיות לא אוהבות את הרוסיות".
