הם כולם בעלי משפחה עם תארים מתקדמים; אחד דובר של ארגון, השנייה רכזת תכניות, אחרת היא עובדת סוציאלית ומאמנת אישית. הם התגברו על אינספור קשיים פיזיולוגיים, אבל נותרו עם מגבלה אחת קשה במיוחד - החברה. ביקשנו לצאת איתם ליום אחד מהסביבה המותאמת, הביתית, לרחוב הישראלי. תיעדנו את המפגש מכמה זוויות - רק כדי להראות שמכולן אנחנו פשוט לא נראים טוב.
שלום קוטשר מחולון החליט להתחיל את המסע אל מרכז העיר באוטובוס. הנהג עוצר בתחנה ואומר לו שע"פ צו שקיבלה החברה - אסור לו להעלות עגלות על האוטובוס. שלום, נכה על כיסא גלגלים, נשאר בחוסר אונים בתחנה מבלי לקבל תשובות. "זה מעליב ומביא אותי למצב של חוסר אונים", הוא אומר. "למה שיהיה כך?"
המסע של שירן אשוש אל מרכז העיר בראשון לציון נתקל בקשיים כבר שיצאה מפתח ביתה: הליכה של מטרים ספורים הפכה עבורה למסלול מכשולים מפרך, שכלל התנגשות בפחים ובמכוניות שחסמו את דרכה ואילצו אותה לרדת לכביש. אשוש, הסובלת מקשיי ראייה, מגיעה לרמזור להולכי רגל ועומדת שם דקות ארוכות. הרמזור מתחלף שוב ושוב, העוברים והשבים חולפים על פניה, אבל היא נשארת נטועה במקומה. "אתה רוצה לחצות מצד אחד, אבל מצד שני אתה לא רוצה להמר על החיים שלך", היא אומרת.
ימשיכו לחשוש מאיתנו עד בוא המהפיכה
מדוח נציבות שוויון הזכויות שפורסם החודש עולה כי חצי מליון ישראלים מתקשים ללכת ברחוב ללא תמיכת אדם או אביזר עזר - מחציתם בגילאי העבודה. זו בדיוק הסיבה שבגללה לאנשים עם מוגבלויות יש הכנסה נמוכה בעשרות אחוזים מהממוצע. למרות שינויי החקיקה, ההצהרות והסיסמאות - לבעלי הנכויות עדיין קשה להסתדר בחיי היומיום.
קשיים של בעלי הנכויות בא לידי ביטוי בתחבורה הציבורית, במקומות הציבוריים השונים, ואפילו כשהם רוצים להוציא כסף בכספומט. יחסה של החברה אל האחר נגזר מיחסו של השלטון אליו ולהיפך. עד שתתחולל המהפכה התודעתית והתשתיתית, מאות אלפים ימשיכו לחשוש לצאת לרחובות וימשיכו לחשוש מפנינו.
