זה לקח שלוש שנים ועוד שבוע, ושלי יחימוביץ' חזרה לאולפן "פגוש את העיתונות". חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. יום אחרי שזכתה במקום הרביעי בפריימריז של העבודה, היא התיישבה בצד השני של המתרס. "אני מתרגשת", היא הודתה. בכל זאת, חמש שנים היא החזיקה בפוזיציה הפוכה, ועכשיו אחרי שכל עובדי האולפן באו לברך, המפיקות בדקו מה נשמע, היא ידעה בדיוק מה צריך לעשות.
כשמפלגת העבודה מדשדשת בסקרים, שלי יחימוביץ' נלחמת על הבית. אולי ציפתה שנעשה לה חיים קצת יותר קלים, אבל מרגע שניתן האות קיבלנו את ההוכחה הטובה ביותר ששלי יחימוביץ' עשתה את המהלך הנכון ביותר בקריירה שלה כשעברה לצד השני. אם למישהו היה עוד ספק, בפתח התוכנית היא הבהירה שהיא "לא מתגעגעת". טוב לה בפוליטיקה, פוליטיקאית זו מחמאה עבורה , וכמי שתמיד הייתה לה תפיסת עולם, מה שמכונה א'גנדה, עכשיו היא מרגישה שהיא יכולה לקדם אותה טוב יותר.
למען האמת, אם חושבים על זה, שלי יחימוביץ' תמיד הייתה פוליטיקאית. כך היא תפסה את תפקיד העיתונות. אני זוכרת לא מעט ויכוחים שהיו לנו במהלך החקירות של אריאל שרון ובמיוחד בפרשת האי היווני.
אג'נדה או עיתונאות?
בתור כתבת לענייני משפט, חשבתי אז ואני חושבת גם היום, שתפקידי היה להביא את העובדות ולפרש אותן עבור הציבור, בלי קשר לדעתי על ההתנהלות של משפחת שרון. שלי יחימוביץ' חשבה שיש לה שליחות להילחם בשחיתות הציבורית ולכן נלחמה בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק נגד אריאל שרון. זו כמובן רק דוגמא אחת. את כל היתר קיבלנו מידי שבוע בטור שלה, "גילוי דעת" באולפן שישי.
יחימוביץ' ייסדה והובילה את הז'אנר החדש של "עיתונאי אג'נדה"- אותם עיתונאים שרתמו את עבודתם העיתונאית כדי לקדם תפיסת עולם מוצהרת וגלויה, בדרך כלל בתחום החברתי. דניאל בן סימון היה אחד מהם. כמה מעניין שגם הוא מצא את עצמו בסופו של דבר כמה מקומות מתחת ליחימוביץ' ברשימת "העבודה" לכנסת, מחליף את עמודי עיתון הארץ במסדרונות הפוליטיים.
לפי הדיווחים מרשימת השמאל החדשה, גם העיתונאית לשעבר ענת סרגוסטי תשמח להצטרף להרפתקה הפוליטית. זה לא מקרי, אפילו רצוי. הגיע הזמן לשוב ולשרטט את הגבול בין עיתונאות לפולטיקה. מי שרוצה לקדם אג'נדה מקומו בפוליטיקה.
שלי חזרה לאולפן - ובגדול
אומנם קריירה עיתונאית מזהירה היא כמובן קרש קפיצה לא רעה בדרך לכנסת (כפי ששלי יחימוביץ' הודתה במהלך התוכנית), אבל לפני הכול, עיתונאות אמורה עדיין למלא תפקיד חשוב בחברה דמוקרטית והוא לא יכול להיות משועבד לאג'נדה כזו או אחרת. גם אם מדובר באג'נדה החברתית שנחשבת לבון טון. בשביל לקדם אג'נדה המציאו את הפוליטיקה. כדי לשמור על הדמוקרטיה, עד כמה שזה נשמע מליצי, יש את העיתונות.
כמו שמעיד על עצמו עכשיו ראש המפלגה של שלי יחימוביץ' (אגב במה שהיא כינתה באומץ קמפיין טיפשי) - "לא נחמד", "לא סימפטי", "לא טרנדי." כן "קצת מיושן", "לא מקדם אישית" ובטח "לא טרנדי" לצאת נגד עיתונאי האג'נדה, ולהתעקש לשמור על גבולות ברורים בין תפיסת עולם אישית ועבודה עיתונאית. אבל זה הכרחי, ולו כדי להציל את המעט שנשאר מאמון הציבור בתקשורת.
אגב, אם שאלתם, שלי יחימוביץ' נתנה השבוע את ההופעה הטובה ביותר שלה אי פעם באולפן "פגוש את העיתונות". והיו לה עשרות ראיונות מוצלחים כמגישת התוכנית. לא במקרה היא התעלתה על כולן דווקא כשעברה לצד השני. היא פשוט נמצאת במקום הטבעי שלה. בפוליטיקה. ובהקשר שלה זו באמת מחמאה גדולה.
נ.ב
נכון ששלי יחימוביץ' מכירה את כל הטריקים, ונכון ששלי יחימוביץ' תמיד הטיבה להתנסח, אבל עדיין מה שהפך את הראיון איתה למעניין כל כך היא העובדה שבניגוד להרבה פוליטיקאים אחרים, שלי יחימוביץ' לא באה למכור לנו סיסמאות -היא באה לדבר. ויש לה מה לומר. מומלץ בחום להקשיב.
