זמן. זה שם המשחק. זמן שאוזל, וזמן שעובר, וזמן שעבר ולא ברור למה, וזמן שיעבור עד שתבוא הממשלה החדשה ותשחרר את הקודמת מאחריותה. זמן כנראה יש בשפע. אומץ לב הרבה פחות.
אלף ימים גלעד שליט יושב בשבי. לא יותר משמונים קילומטר בקו אווירי מאוהל המחאה שהקימו הוריו מול בית ראש הממשלה . גם להם לקח זמן להבין ששום דבר לא יזוז בלי לחץ ציבורי ועוד ייקח להם זמן להתאושש מרגשות האשם שמנסה לעורר בהם השכן, שבימים אלה ממש אורז את חפציו.
כן, הזמן שלו נגמר. אולמרט הולך הביתה ורוצה ש כ ו ל ם ידעו שעשה הכול , אבל ממש הכול, כדי לשחרר את גלעד שליט. בדיוק כמו שרצה ש כ ו ל ם ידעו בזמנו שיש שריף חדש בעיר והוא ישנה את כללי המשחק במזרח התיכון על גבו של חייל צעיר בשם גלעד שליט. מה יצא מההצהרות הבומבסטיות מיד אחרי החטיפה - כולנו כבר ראינו. אלף יום של משא ומתן עם חמאס שמתנהל בקצב מייסר. מה יישאר מההצהרות האחרונות שלו- הזמן יגיד.
הזמן פועל לטובתנו?
בעוד שבוע או שבועיים לכל היותר אולמרט כבר יהיה היסטוריה. נתניהו יתפוס את מקומו, הוועדה המאוחרת של השר פרידמן תתגלה כלעג לרש ורק המונה ימשיך לדפוק. אלף יום ואחת. אלף יום ושתיים. אלף יום ושלוש. אם לסמוך על הגורמים המקצועיים שמנהלים את המשא ומתן, הזמן פועל לטובתנו.
לחמאס יש קצב משלו, אבל גם הוא בסופו של דבר גוף פוליטי שרוצה להציג הישגים. הוא יתגמש ובדרך נצליח לרכך קצת את הרשימה. יכול להיות שאותם גורמים מקצועיים צודקים, אבל גם לזמן הזה יש מחיר. כל יום שחולף מקטין את הסיכויים להחזרתו של גלעד. הזמן אף פעם לא יכול להטיב עם מי שנמצא בשבי.
כל יום שחולף מגדיל את הסיכון שמשהו ישתבש. מי שחושב אחרת, לוקח על עצמו אחריות כבדה מאוד. מול תמונות האוטובוסים של המחבלים המשוחררים חישבו על מעמד השיבה הביתה ותבינו שגם בקרב על דעת הקהל אפשר יהיה להכשיר בקלות מפתיעה עסקה קשה ובעייתית כמו זו שמונחת על השולחן.
אולמרט הכריע כבר מזמן
אבל ראש הממשלה כבר ארגן לעצמו תמונת סיום. בהקשר הזה הזמן כן דחק. מול דעת הקהל המתעוררת לטובת המשפחה ותקשורת המתמסרת לסיפור האנושי, אולמרט חייב היה לומר את המילה האחרונה. למסגר את התמונה שנקראת "פרשת שליט" ולתלות אותה על הקיר מעל כיסאו של ראש הממשלה הבאה.
תדע כל אם עברייה שיש קווים אדומים. יש ערבות הדדית ויש על מי לסמוך. לחץ על אסירי החמאס בכלא הישראלי? זה הזמן ולא רגע לפני. הקשחת עמדות בפומבי? אין עיתוי מושלם מזה. פרסום רשימת אסירים כדי שהציבור יידע על מה נלחמנו כל אלף הימים? זו העת להפגין שרירים כשנותרו עוד יומיים לממשלה.
ומה יקרה אם אקורד הסיום של אולמרט יביא להקשחת עמדות בצד השני, יגרום לחמאס להתבצר? יקשה עליו להתפשר מול לחץ משפחות האסירים? יגרור עוד זמן?
זמן הרי יש בשפע. אומץ לב, כבר אמרנו, קצת פחות. אולמרט, מתברר, הכריע מזמן כי לא ישחרר את גלעד שליט במחיר הנקוב. זכותו המלאה לחשוב כך. הוא לא היחיד. אבל אפשר היה לצפות מראש ממשלה שמבטיח לנו שעוד נתגעגע אליו לומר את עמדתו בזמן. בגלוי. מזמן.
אם מלכתחילה סבר שאין מקום לנהל משא ומתן ונגרר אחרי דעת הקהל - למה נעצר עכשיו, ואם מעולם לא שינה את דעתו, למה נתן למדינה שלמה להאמין שהוא נחוש לסיים את הפרשה עוד לפני שהוא מסיים את הקדנציה.
גלעד יחזור כאותו גלעד?
עופר דקל הוא השליח. הוא עושה את כל מה שהוא יכול ומעבר כדי לסיים את הפרשה. מיד אחרי משפחת שליט הוא הראשון שרוצה להמשיך הלאה. ספק אם העלה על דעתו כמה זמן יידרש להקדיש למשימה כשקיבל עליו את התיק.
אבל עופר דקל הוא רק השליח. מי שמחליט זה ראש הממשלה, ואם יש לו קווים אדומים אפשר לקוות שמדובר בעניין של עיקרון ולא במסחרה של עורכי דין סביב מספר כזה או אחר של אסירים. אם מדובר בעיקרון, למה לגרור את הציבור והמשפחה למסע מתיש בן אלף ימים רק כדי לחזור לנקודת ההתחלה ולגלות שאולמרט הוא איש של עקרונות.
הזמן קריטי רק למי שמשלם את המחיר. כל היתר משחקים בו על חשבון מישהו אחר. אף אחד לא יכול לדעת היום איך הפרשה הזו תיגמר. האם יואל יזכה לפגוש את אותו גלעד איתו גדל? הוא רוצה להאמין שכן. הוא יודע בתוכו שהוא יפגוש אדם אחר.
הזמן יעשה את שלו. אולמרט יתפנה להגן על חפותו בבית המשפט, נתניהו יתחיל את מאבק ההישרדות שלו ויואל שליט יוסיף לתואר אח של גלעד גם את התואר מהנדס, ועדיין הוריו יתלבטו אם למחות או להמתין בשקט, המשא ומתן יתנהל בקצב שלו והחברה הישראלית תמשיך לכרסם את עצמה מבפנים. יש קווים אדומים. יש דעת קהל. יש ראש ממשלה שעשה הכול כדי לשחרר חייל אחד שיהפוך לסמל. הזמן לא משחק לטובתו. אומץ לב, לכאן או לכאן היה עוזר הרבה יותר.