למראית עין, גבול הצפון זה אותו הדבר. ממש כמו פעם. אפילו מזג האוויר השבוע התאים את עצמו להגדרה: מעורפל. לא ברור. בעיקר בלתי צפוי.
הגדר אותה גדר. הכפרים הלבנוניים שבסמוך עודם כאן. חלקות אדמה מעובדות בצד השני לא מבשרות בהכרח על שקט חקלאי שרק מחכה לגשם. המטע של אביבים קרוב לגדר המערכת, וזה, כמובן,
לא רק סיפור חקלאי. זה בעיקר סיפור ביטחוני.
מפקד גדוד 106 של ההנדסה הקרבית אומר 4 חודשים לפני פרוץ המלחמה: "אנחנו יודעים שיש חזבאללה מעבר לגדר. רק שלא תמיד ברמת הסיור הבודד אתה רואה אותם. ולכן, הנחת היסוד שלנו,
שכל מה שאנחנו מזהים מצד שני הוא מבחינתי חשוד. כל מה שאנחנו רואים מעבר לגדר זה חזבאללה, עד שלא יוכח אחרת".
חטיפתם של אודי ואלדד הייתה יכולה להימנע?
אם באמת היו יוצאים מנקודת ההנחה הזאת כבר אז, ספק רב אם אודי ואלדד היו נחטפים. זה עדיין לא מבטיח שסיור לא ייפגע, אבל מותר להניח שזה יהיה אחרת.
לאחר מלחמת לבנון השנייה, הכל כאמור הפך לחשוד. חיזבאללה כבר לא נמצאים בלבוש צבאי, אבל כל מי שמתקרב לגדר ישר זוכה לתצפית וחשד מצד החיילים. כל כפר ליד הגבול הפך ליעד שצריך לקחת בחשבון.
בצה"ל אומרים שבסיבוב הבא יהיה בסדר. אבל גורמי מודיעין בכירים יותר מצביעים על סיוע איראני מסיבי, בעיקר אחרי חיסול מורנייה, וזה אומר משלחות של יועצים מטהרן, שבאות ללמד, לסייע, אפילו לבחון את קו הגבול ומה ניתן לעשות בו.
