001@ההשתלטות על המרמרה הייתה אמורה להיות עוד מבצע של השייטת - השתלטות על כלי שיט שמנסה לפרוץ את המצור שהטיל צה"ל על עזה. לא מבצע מורכב, לא מתוחכם, סוג של שיטור ימי פשוט. אך רס"מ מ', לוחם שייטת שנפצע קשה באירוע, עדיין חי באופן יומיומי עם הפוסט-טראומה מהמבצע שהסתבך.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"זה קרה לפני ארבע שנים ואני חי את האירוע עד היום, גם היום כשאני מדבר עליו הדופק שלי עולה ואני אחרי טיפול של שלוש שנים", סיפר מ'. "חלמתי עשרות פעמים שמוציאים אותי להורג, כל פעם בצורה אחרת - פעם אחת אני חולם על הוצאה להורג מול מצלמה, ופעם אחרת מישהו מצליח להגיע אליי ולדקור אותי".
מ' היה סגן מפקד צוות, מבכירי הלוחמים של שייטת 13, הצוות שלו לא היה אמור כלל להשתתף בהשתלטות על המרמרה - רק במקרה של הסתבכות המבצע, הם התבקשו להצטרף מהאוויר ללוחמים, שניסו להשתלט על המרמרה דרך הים.
"המבצע נקרא רוחות שמיים 7. לפי השם אתה מבין שהיו עוד שישה אירועים כאלה לפני זה, זה לא אירוע חריג מבחינתנו", הסביר מ' על ההיערכות להשתלטות. "בסוף ברוב הפעמים אתה מגיע, יש קצת יריקות וקללות ומשתלטים על כי השיט ומחזירים אותו לאשדוד".
פעילים חמושים במוטות וסכינים
אך הפעילות הסתבכה והכוחות הימיים נזקקו לעזרה: "היה סיכוי שבכלל לא ישתמשו בנו, אבל בסוף ההתנגדות הייתה יותר חזקה ממה שחשבו שתהיה, והחליטו להכניס מסוק במטרה לרכז כוחות בצורה מהירה". פעילי הטרור שעל המרמרה היו ערוכים להשתלטות מהאוויר, והם ניסו לחבל בחבל שהוריד את הלוחמים לסיפון: "הם קשרו את החבל לרדאר על הגג, ואי אפשר לרדת ככה. זה סיכן גם את המסוק", מעיד מ'.
לפני המבצע המודיעין של צה"ל דיווח על עשרות פעילי שלום, שצפויים לכל היותר להתנגד התנגדות פסיבית, סוג של פרובוקציה מתועדת כדי להראות לעולם צה"ל אלים. בפועל התמונה הייתה אחרת - ללוחמים המתינו עשרות פעילי טרור חמושים במוטות, סכינים, מסורים ונשק חם. כבר באוויר הבין מ' את גודל המחדל המודיעיני, ובצידו את ההיערכות הלקויה של הכוחות.
"פה אני אמות?"
"אתה אומר לעצמך 'פה אני אמות עכשיו? כל החיים הביאו אותי למוות על הכלי הזה?'", שאל מ' את עצמו. לדבריו, רימוני ההלם לא הרתיעו את הטרוריסטים על סיפון המרמרה, ובניגוד לאזרחים רגילים שייבהלו מרימון הלם "אותם זה לא ריגש בכלל".
בסוף קיבל מ' פקודה לרדת לסיפון - "רד למטה! טוב מאוד!" ציוו בקשר. "בשנייה שהתחלתי לרדת, כל הכוח שם הכפיל ואפילו שילש את עצמו. הכינו אותנו למצב שאם יש שימוש בנשק חם, זה חריג. ירדנו לשם כמו שגרירים, כי זה היה אירוע שהמטרה שלו הייתה פרובוקציה תקשורתית, אז אסור לעשות טעויות ולתת להם תחמושת להשתמש בה נגדנו", אומר מ'.
באותן שניות דרמטיות כבר הבין מ' שהפעם זו תהיה השתלטות אחרת - סיפור שונה לגמרי ממה שהכיר, אבל הוא הבין שאין אופציה לעצור בשלב הזה את המבצע. "בשנייה שחייל מתחיל לרדת ממסוק, אין דרך חזרה - אי אפשר לעצור אחרי חייל אחד ולהגיד שיש כאן מלכודת".
"הרביצו לי עם מוטות ואלות"
"לפני שהספקתי לנחות, העיפו אותו והתחילו להרביץ לי עם מוטות ואלות. ניסיתי להתנגד כמה שיכולתי, אבל הרביצו לי חמישה - לי זה היה נראה כמו אלף, אבל מהצילומים ראיתי שאלו חמישה. זה משאיר בך שריטה". מ' ניסה להגן על עצמו, ובאותו הזמן לשלוף את הנשק שהיה בגבו, אך לפני שהצליח - הושלך על ידי החמושים. "ידעתי שמבחינתי אני מוציא את הנשק ועושה מה שצריך. ניסיתי להתנגד כמה כמה שיכולתי, בסוף זרקו אותי מהגג". ברשת הקשר דיווחו: "זרקו שם לוחם, העיפו אותו".
לאחר שנפל מהגג, הותקף בסיפון התחתון: "הם התחילו למשוך לי את הקסדה אחורה ולתקוע לי אצבעות לעיניים - לגמרי לינץ'. תוך כדי אני מנסה להוציא את הנשק כדי להתחיל לחימה, כי מבחינתי זה נשק חם לכל דבר, אבל כשהורדתי את היד מהפנים קיבלתי מוט. מה אתה עושה? מגן על עצמך או לוקח נשק?".
התנגדות ואש חיה
"בסוף הצלחתי להגיע לנשק, נתתי כדור אחד ובשנייה שנתתי כדור קיבלתי מוט ברזל לראש שהוציא אותי מפוקוס, כי הייתי בלי קסדה כבר. הכניסו אותי פנימה לתוך האונייה, ושם היו המון מצלמות ואמצעי תקשורת, ושם התחילו לצלם אותי בעצם", שיחזר.
תמונת הקרב באותן הדקות לא הייתה ברורה למ' - הוא עמוק בבטן האונייה, הלוחמים שהיו אמורים לעלות למרמרה שדרך הים נתקלו בהתנגדות עזה והתקשו לעלות לאונייה. אבל אחד הלוחמים, שירד אחרי מ' מהמסוק, דיווח בקשר שיורים לעברם אש חיה, ואז הכל השתנה.
ברשת הקשר אמר אל"מ ש', מפקד השייטת: "יש שימוש בנשק חי, אפשר לירות במקרה של סכנת חיים - אם צריך , תבצע ירי חי". תשעה פעילי טרור נורו ונהרגו. "הייתי בטוח שאני עומד למות, חשבתי שהולכים להוציא להורג מול מצלמה - אלו אנשים איסלמיסטים", מתאר מ' את תחושותיו. "כל הפנים שלי כוסו בדם, והייתי נראה רע. היו שם המון אנשים, והם נטרפו וצעקו 'אללה אכבר' והצביעו עליי ואמרו לי 'גלעד שליט'. אני תכננתי איך אני רץ לעבר החלון הכפול של האונייה עם הראש. מה אם אני אמות? אני גם ככה מת".
אך מ' ניצל חוסר עירנות של השומר שלו, וכנגד כל הסיכויים הצליח לברוח. "מישהו תפס לי את היד ועיקם אותה אחורה, תוך כדי שהוא מנופף לחיל הים. והייתי בטוח שהוא מוציא אותי להורג, ומראה לצה"ל מה יקרה אם ינסו לפרוץ. בשלב מסוים הבאתי לו מרפק לצלעות ועמדתי לקפוץ למים, הוא ניסה לתפוס אותי ובסוף הצלחתי לקפוץ".
הולך לישון עם סכין לידו
כוח של השייטת אסף אותו מהמים פצוע קשה, עם שברים בגולגולות, דימום במוח ויד שבורה. כשהחלים אחרי כמה שבועות חזר לפעילות מבצעית ביחידה, אבל אז התחילה ההתמודדות עם הפוסט טראומה - התמודדות שנמשכת גם היום, כמעט ארבע שנים לאחר אירועי המרמרה.
"בהתחלה חזרתי לפעילות משרדית, כי רציתי לחזור כמה שיותר מהר וחשבתי שזו תהיה הדרך הכי בריאה לשקם את עצמי. אחרי כמה חודשים חזרתי לפעילות מבצעית, התחלתי טיפול פסיכולוגי והרגשתי שזה לא קל להמשיך לתפקד".
כיצד מתבטאת הפוסט-טראומה של מ'? כל מעקה או גשר מזכיר לו את הזוועה: "יש לי בראש את הידיים תופסות לי את הרגליים, ואיך זורקים אותי. אני נכנס לחדרי מדרגות ומסתכל שאין אנשים, חלומות שהורגים אותי בכל מיני תרחישים, וגם תחושת הפחד - אני יושב בבית ומרגיש כאילו מישהו עומד להגיע. יש לי אלה באוטו, ואני שם סכין לידי כשאני הולך לישון".
"חוגגים על התמונות שלי פצוע"
מ' נמצא כעת במאבק משפטי נגד המדינה. הלוחם האמיץ , שנכון היה לסכן את חייו לא פעם, טוען שהמדינה פגעה בו פגיעה קשה, וברשלנותה איפשרה לתמונות שלו, פצוע וזב דם - לדלוף, להתפרסם בעולם ובכך לגרום לו נזק בלתי הפיך. "יש דברים שלא צריך להשלים איתם, כמו הפרסום של התמונות. קרה מחדל במזח - הבידוק נעשה בצורה רשלנית, והתפרסמו תמונות שלי בכל העולם עם כיתובים כמו 'מות הקומנדו', וזה לא חלק מהסיכונים שאנחנו לוקחים, כמו להיפצע או להיהרג", מסביר מ'.
"אני מתנהל כאילו אני מרגל, אני מפחד לחשוף פרטים על עצמי - שנה אחרי האירוע התפרסמה תמונה חדשה שלי שזכתה בתמונת השנה בטורקיה, ורואים בה שני אנשים מעקמים לי את הידיים כשאני מלא בדם. העיתון שפרסם את זה נתן לקוראים שלו אפשרות להרכיב מזה פאזל - עשו מזה צחוק". מ' גם ויתר על האפשרות ללמוד בחו"ל, ויתרנו : "הטורקים כל הזמן אמרו שהם מחפשים את החיילים".
עו"ד ליאור טומשין, פרקליטו של מ', מסביר כי "הוא אמור היה בתום המסלול להתחיל לעבוד כמאבטח בחו"ל בשכר, שהוא אגדה עבור חבר'ה צעירים בני גילו, ובארץ הוא לא יוכל להרוויח את זה. הוא פוחד לצאת כי שם יתנכלו לו, ואולי יעמוד לדין, ואויל ימצא אותו טרוריסט כי פניו מזוהים. הוא היה אמור ללמוד בחו"ל במקביל. מעבר לנזקים היומיומיים, הוא חי בפחד".
הצעד של מ' בלתי שגרתי, והיה ברור לו לפני הגשת התביעה שהוא צריך לעבור עוד משוכה אחת - להסביר לחברים שלו בצוות ביחידה למה החליט להגיש את התביעה. "לא קרה לי שלא דיברתי עם מישהו רבע שעה ושכנעתי אותו שיש פה משהו. והחבר'ה תומכים בי בכל צעד שאעשה, זה צוות".
האם הוא חושב שהתמונות פורסמו בכוונה על ידי הצבא? "אני מאוד רוצה להאמין שלא. הגירסה הרשמית היא שהצלם הבריח את זה בכיס פנימי והצליח להוציא את זה החוצה. אם צריכים את התמונות שלי כדי להילחם את המלחמה ההסברתית, אז צריך לעשות את זה בצורה אחרת". למרות כל המאבק, מ' לא מתחרט לרגע על חלקו: "אני מאוד אוהב את היחידה והצבא, ולא מתחרט לרגע על ההשתתפות באירוע, ואם היה עוד אירוע, חד משמעית הייתי יורד שוב בחבל".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "מבצע עצירת המשט בו השתתפה אוניית המרמרה תוחקר בצה"ל וחיל הים וגם בועדות חיצוניות בראשות האלוף במילואים גיורא איילנד והשופט יעקב טירקל. בצה"ל מעריכים את תפקודו של רב סמל מ', כמו גם של יתר הלוחמים, שגילו עוצמות מיוחדות של תושייה ואומץ לב בלחימתם על הספינה. טענותיו של רס"ל מ' יזכו למענה, ולא באמצעות כלי תקשורת כזה או אחר".
מערכת הביטחון מסרה תגובה באמצעות הפרקליטות: "פגיעות של חיילים מטופלות בהתאם לחוק הנכים. רס"ל מ' מימש את זכויותיו, הוכר כנכה ומקבל את מלוא הזכויות וההטבות המגיעות לו.
חוק הנכים הוא הערוץ היחיד הפתוח בפני חיילי צה"ל שנפגעו ללא צורך בהוכחת אשם. התנגדות המדינה לתביעה נובעת מתוך התפיסה העקרונית והערכית עליה מושתת חקיקה זו, לפיה לא סביר שאותו חייל יקבל פיצוי פעמיים - גם דרך הערוץ הייחודי שנקבע לחיילי צה"ל וגם באמצעות תביעה נזיקית".