את ריח המזרונים באולם הג'ודו במכון וינגייט אריק זאבי מכיר מצויין מאז היה נער. כעת הוא נמצא בישורת האחרונה לשלב הסיום של הקריירה - אולימפיאדת לונדון. אלו הם, גם ככל הנראה, ימי הג'ודו האחרונים בחייו.
"אני אחד שתמיד מדמה במוחי תסריטים - מהאופטימי ביותר, עם זהב באולימפיאדה - ועד לתרחיש הכי אכזרי שיכול להיות", הוא אומר בראיון מיוחד לחדשות 2. מגיל צעיר הוא היה הנסיך של הג'ודו הישראלי וגם העולמי: בגיל 24 הוא כבר זכה שלוש פעמים באליפות אירופה, מאולימפיאדת אתונה הוא חזר עם מדליית ארד, וכמעט כלום לא עצר אותו. עד שבבייג'ין הוא התרסק.
ביום אחד, אריק הגיבור, מלך ישראל, הפך לספורטאי מזדקן ופגיע, שכולם מסכימים שעבר את השיא. קראו לו לפרוש, וזאבי התקשה לעמוד עם עוצמת הביקורת. "היו רגעים שהיו יותר מדי בשבילי", אומר זאבי. "נמנעתי מלהיכנס לזה, ויתרתי".
יש תכניות ליום שאחרי
אריק שקל באמת לפרוש והתחיל להאמין לביקורות. אבל החברה המאמצת שהמשיכה לתמוך, המשפחה והמאמנים שכנעו אותו לא לפרוש. "דווקא מהמקום הזה להצליח היה האתגר האמיתי", אומר זאבי. "זה היה בית ספר אמיתי מבחינת מנטלי".
אחרי לא מעט כשלונות חזר זאבי לנצח. הוא מצא את הפתרונות וחזר לגבהים שהכיר. השנה, בגיל 35, הוא זכה במדליית הזהב האירופית והפך לג'ודוקא המבוגר ביותר שעשה זאת.
עכשיו הוא מתכונן לאולימפיאדה בלונדון, שתהיה האחרונה שלו בקריירה. הוא כבר סגר חופשה של שבועיים בתאילנד עם המשפחה, וחוץ מזה הוא כבר מתכנן תכניות לעתיד - אותן הוא לא מוכן לחשוף. בינתיים, רק לונדון ניצבת מול העיניים. "יהיה נהדר לסיים את הקריירה עם זהב באולימפיאדה", מסכם זאבי.
