שתי ילדות עוקבות אחרי כל תנועה של ניידת או שוטרים. הן יוצאות מהבית בפחד גדול. בעוד כחודש הם צפויים להיות מגורשים מהארץ.
"אתה לא יודע אם מחר או היום יתפסו אותך", משתף בפחדו סבסטיאן, בן לעובדים זרים, "זה יכול להיות בהפתעה", הוא אומר. "אני מפחדת, אני לא רוצה ללכת לניגריה", מספרת דמבה, ילדה אחרת, גם בת לעובדים זרים שגרים בארץ.
בבית ספר ביאליק רוגוזין ברחוב מולדת בת"א, יושבים הילדים. רובם נולדו כאן, אחרים לא זוכרים שום מקום אחר, הם מדברים עברית רהוטה. זו קבוצה אחת מתוך אלף ילדים שבעוד כחודש יחלו לגרש אותם מהארץ. "אני במעצר בית", מספר אחד מהילדים כשנשאל מה הוא עושה בחופש הגדול.
העובדים מתחילים להסתתר בדירות מסתור ברחבי תל אביב ואף בקיבוצים וביישובים, אוגרים מזון ולמעסיקים הודיעו שלא יגיעו.
"אנו נתקלים בתגובות מאוד קשות של ילדים שמגלים סימני מצוקה ודיכאון", אומרת תמר שוורץ, מנהלת מסיל"ה, מרכז סיוע לקהילה הזרה.
על ההחלטה לגרש ילדים יש ביקורת גם בתוך הממשלה. למשל, שר החינוך גדעון סער מביע התנגדות להליך משום שלדבריו "הילדים האלו מזדהים עם מדינת ישראל- הם ישראלים לכל דבר ועניין".
עדיין לא ברור איך הסיפור העצוב יסתיים. אתמול, הורה שר הפנים אלי ישי לקיים ישיבה ביום ראשון בעניין מציאת חלופות חוקיות לגירוש הילדים.
