במשרד החינוך דיווחו אמש על עלייה של 20% בפניות ליחידה להתעללות מינית של המשרד. באופן אולי די מפתיע, 60% מהפניות נעשות על ידי בנים, 40% על ידי בנות. ב-55% מהמקרים, המורים הם אלה שאיתרו את הבעיה.
הנתונים המדאיגים מצביעים על בעיה של ממש בבתי הספר בישראל. מתי קשר לגיטימי בין בן לבת הופך לבעייתי, לאסור, למסוכן? בדיוק על השאלות האלה באות לענות, בשביל ובהשתתפות התלמידים, הסדנאות של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. אז למה במשרד החינוך לא משתמשים יותר בכלי היעיל הזה?
בדוח מבקר המדינה לשנת 2008, נכתב: "למנהלים, ליועצים ולמורים, שאמונים על ריכוז הטיפול בתלמידים נפגעי בריונות מינית, חסר ידע מקצועי, במיוחד בהתערבות במצבי משבר בזמן פגיעה. המשרד לא מייסד קשרי עבודה בינו ובין מרכזי הסיוע, שנועדו להגדיל את הזמינות והנגישות של המרכזים לתלמידות ולתלמידים".
"אנשי החינוך מגיעים ורואים את הילדים על בסיס יומי", אמרה לחדשות 2 הילה סגל, ראש היחידה למניעת התעללות בילדים במשרד החינוך. "הם מצליחים לראות את המצב רוח וגם את השינויים בהתנהגות".
במשרד, כנראה, לא סבורים שיש להכניס למערכת את הסדנאות שמעבירים אנשי המרכזים. דרך הנתון שפורסם היום על מספרי הפניות ליחידה להתעללות מינית, הם מסבירים, אפשר להבין שהמורים מתמודדים יפה מאוד לבד.
