בעקבות הבדיקה המיוחדת ששודרה שלשום (ראשון) במהדורה המרכזית על בעיות הנגישות החמורות בתחבורה הציבורית בארץ, פנה חברת הכנסת אילן גילאון מהמחנה הדמוקרטי לשר התחבורה בצלאל סמוטרץ' בבקשה לבדוק את נגישות כל האוטובוסים העירוניים. ממשרד התחבורה נמסר שלראשונה מונה אחראי להנגשת התחבורה הציבורית לבעלי מוגבלויות, וגילאון יזומן לבחינה משותפת של המצב.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
המצב היום הוא שנהגי מוניות ואוטובוסים בוחרים פעמים רבות לא להסיע אנשים בעלי מוגבלויות שונות - למרות שהם מחויבים זאת. לפי החוק, על כל אוטובוס עירוני להיות מונגש עם רמפה ייעודית שבאמצעותה אדם בכיסא גלגלים יכול לעלות עליו, ועל הנהג לדאוג שהנוסע יהיה חגור - אבל חוק לחוד ומציאות לחוד.
"כשאני רוצה לנסוע ברכבת אני מתקשרת למוקד", סיפרה טל בן ארי שנולדה עם ניוון שרירים. "כשלא מתקשרים, הסיכוי שאעלה על הרכבת שתכננתי לעלות עליה - לא בטוח יקרה. אוטובוס זה סיפור בפני עצמו". כדי להבטיח שאיש צוות ילווה אותה לקרון הרכבת ויפתח את הרמפה שמאפשרת לה לעלות, עליה להודיע 7 שעות מראש על נסיעה מתוכננת. טל תלויה ברכבת כי היא לא יכולה לעלות עם כיסא הגלגלים במדרגות הגבוהות של אוטובוס בין עירוני. אם תרצה לקחת מונית, המחיר שדורשים ממנה לשלם הוא פי 4 מנסיעה רגילה, בניגוד לחוק.
בבדיקה שעשינו כדי לראות כמה נהגי מונית מסרבים לקחת לנסיעה את רחל שמתניידת בכסא כגלגלים, מצאנו שמתוך 9 מוניות שחלפו על פניה והיו פנויות לנסיעה, 6 נהגים המשיכו הלאה, אבל אספו נוסעת אחרת ללא כיסא גלגלים שהצבנו 50 מטרים משם. "זה אחד הדברים הכי קשים. לא כיף שאנשים שמים עליך פס וחולפים עליך כאילו אתה לא קיים", אמרה רחל בבכי. "לא רואים אותי, כאילו אני שקופה. זו חוויה קשה".
רמי דקל, עיוור מלידה, נעזר בכלב נחייה כדי להתנייד. גם בשבילו, לתפוס מונית הוא מאבק יומיומי ומייאש. "נהגי המונית אומרים לי שיש לו שיערות, יש לו ריח", הוא מסביר. בבדיקה הקצרה שעשינו, רק נהג אחד מתוך 6 הסכים לעצור ולקחת את רמי, השאר המשיכו אבל עצרו 50 מטרים אח"כ לנוסעת אחרת, ללא כלב. "זה פשוט סיוט", מספר רמי. "מה אני שונה מהאחר? זה מגמד אותי. זה הופך אותי לזקוק ונזקק. כל פעילות שמצריכה לצאת מהבית, אני לוקח מקדם ביטחון".