שירה ודודי בסביץ' איבדו את ביתם מיקה כשהייתה בת שנתיים וחצי באופן פתאומי. מתוך האובדן והכאב היה לשירה ברור שהדבר היחיד שיוכל להחיות אותה שוב הוא ילד נוסף – אז הם גייסו כסף לטובת פונדקאות ויצאו למסע אמיץ ומרגש.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כשמיקה הייתה בת שנתיים וחצי היא נכנסה פעם ראשונה לגן, עד אז שירה שמרה עליה מכל משמר. אחרי שנכנסה לגן היא פיתחה חום שלא ירד והם נסעו איתה לבית החולים במחשבה שמדובר בווירוס, אך משם מיקה כבר לא יצאה בחיים. הרופאים עד היום לא יודעים ממה היא נפטרה, אך בגיל 3 בלבד הכבד שלה קרס.
שירה סיפרה כי מתוך הכאב היא פנתה לבעלה בבקשה אחת: "לקראת סוף השבעה אמרתי לו - אם אתה רוצה אישה אני רוצה ילד". היא הוסיפה שגם לסובבים אותה היה קשה עם הרעיון, אבל היא ידעה שהיא חייבת להמשיך.
הרופאים אסרו עליה להיכנס להיריון נוסף ולכן שירה ודודי נותרו עם אפשרות אחת - פונדקאות. הם יצאו למסע גיוס כספים בתקווה להפוך שוב לאמא ואבא: "נקלעו לממצב של חוסר ברירה ורק רוצינו לדעת שאנחנו ממשיכים הלאה ויש אור בקצה המנהרה". הם היו צריכים 150 אלף שקלים והציבור נרתם למשימה, וגם חברת הפונדקאות "מנור מדיק".
"נס הפרטי שלנו"
חודשיים אחרי התחיל היריון חדש בגיאורגיה – והפעם עם בן. לשירה ולדודי יש בן. דודי סיפר שלקח לו זמן להתרגל לרעיון: "זה מאוד קשה לחשוב מה אנחנו מחליפים". שירה בזמן הזה סיפרה על הקשר לביתה, גם בזמנים האלה: "דיברתי איתה, קודם כל ביקשתי את האישור ממנה, לדעת שהיא תבין שאנחנו לא מחליפים אותה, שאנחנו רק רוצים להמשיך".
הטלפון מגיאורגיה הגיע מוקדם מהצפוי ונודע להם שלפונדקאית כבר ירדו המים והלידה החלה. בשל לחץ הזמנים דודי טס לבדו. הוא היה שם במשך שבועיים, בזמן ששירה חיכתה לו ולבנה החדש בקוצר רוח בארץ: "אני פשוט חיה כל יום בתקווה שהיום יעבור. אני מדמיינת כבר את המפגש".
שבועיים אחרי דודי חזר עם התינוק ליאם לארץ, והמשפחה סוף סוף התאחדה בדמעות. אחרי תהומות של עצב וייאוש הם בוחרים בתקווה: "רוצים שיהיה לו חיים טובים וכמה שפחות לתת לו הרגשה על הקושי הגדול שעברנו, הוא המתנה והנס הפרטי שלנו".