מאז עלייתו של החמאס לשלטון ברצועת עזה, הפכו הנוצרים שחיים במקום ל"שעיר לעזעזעל" וליעד לפגיעה הן מצד גורמי הארגון והן מצד הסלפים הקיצוניים. בעקבות מצבם הקשה, מרביתם נמלטו ומקהילה של 4,200 איש, כעת נותרו שם כמה מאות בודדות. עד לאחרונה, גם כמאל תרזי היה שם אך לפני 4 חודשים הצליח לברוח: "אנשי החמאס השתלטו על הבית שלי והפכו אותו לחמ"ל", הוא מספר.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כבר 12 שנה שעזה סגורה ומסוגרת וקשה מאוד להבין מה באמת קורה מעבר לגדרות, אך תרזי מספק הצצה נדירה למציאות הבלתי נסבלת שאיתה נאלצו הוא ובני קהילתו להתמודד מדי יום. "שמו אותי במספר בתי כלא, והכלא של חמאס כולו רק מכות ועינויים פסיכולוגיים", הוא נזכר. לדבריו, הפגיעה בנוצרים בעזה הפכה לדבר שבשגרה, והיא לא נעצרת אפילו בעתות מלחמה.
"אנחנו, הנוצרים, לא עוברי אורח בפלסטין, אנחנו נמצאים אלפיים שנה בפלסטין, אנחנו לא אורחים", אומר כמאל בכאב. "הם מתנכלים ופוגעים בציבור הנוצרי ובמוסדות הנוצריים, בכנסיות ובעמותות".
תרזי מספר גם על הכעס והעייפות התמידיים של התושבים המקומיים, גם אלה שאינם נוצרים, שלטענתו עלולים להבשיל לכדי תסיסה חברתית. לדבריו, תחושת התסכול לא נובעת רק מהמצב הכלכלי הרעוע של הרצועה, וגם ההפגנות על הגדר והנפגעים שנלווים לכך מוסיפים לתחושת המיאוס הקשה.
לטענתו, שלטון חמאס כפי שאנחנו מכירים אותו כיום לא יישאר ברצועה עוד זמן רב, אך אולי זאת רק משאלת לב. דבר אחד בטוח מבחינתו של כמאל, והוא שלו כבר אין דרך חזרה: "אני לא יכול לחזור לעזה, תלוי נגדי שם גזר דין מוות".