שלושה שבועות חלפו מאז פיגוע הדריסה באלעזר, שבו רכב פלסטיני דהר לתוך תחנת האוטובוס ופצע את נעם נביס ואחיה. במקרה מאחורי רכב המחבל נסעו אחריו שני שוטרים שאחרי הדריסה יצאו מהרכב ונטרלו את המחבל. עכשיו משחזרת נעם את הרגעים הדרמטיים ומספרת על החיים מאז הפיגוע.
"הרגע הראשון שאני זוכרת זה כמה דקות אחרי. הרגשתי כאילו התעוררתי מאיזשהו חלום שהיה בו משהו שקשור לאוטו", היא סיפרה. המשפחה של נעם הייתה כל השבוע בבית רימון והיא ואחיה רצו להצטרף אליהם בשבת. "לקחנו אוטובוס מהתחנה שמחוץ ליישוב. בדרך לשם, בכמה מטרים הליכה, הוא פגע בנו מאחורה", סיפרה.
נעם מספרת כי לאחר הפיגוע הגיעו אליה ממד"א והתחילו לשאול אותה שאלות, אך היא לא הבינה מה קורה "התעוררתי מחלום אז אני בבית? ישנתי עכשיו? ממש לא הבנתי שום דבר".
נעם, שעמדה בתחנה, נפצעה קל, ואחיה נחום שעמד לידה נפצע באורח קשה מאוד, ומאז הם לא נפגשו. "העדפתי שלא, קצת מלחיץ אותי איך שהוא נראה, כל הצינורות, הנפיחות, זה לא נחום כמו שאני רגילה ואני מעדיפה לא לעכל את זה עדיין". נעם מספרת שיש לו שיקום ארוך ושתפגוש אותו כשיהיו לה את הכוחות הדרושים לכך.
"כעס וחרטה הם לא רגשות שאני נותנת לנם מקום"
היא בת 20 ובדיוק סיימה שירות לאומי וכמו כל חברותיה גם לה היו תכניות רבות לעתיד, אך מאז הפיגוע היא נאלצה לשים אותן בצד. "הכל השתנה, צריך הרבה יותר עזרה ותמיכה. נחום לא יהיה בבית לתקופה ארוכה וצריך שיהיה כל הזמן מישהו איתו וצריך מישהו בבית".
למרות האירוע הקשה שעברה נעם מנסה להישאר אופטימית: "כעס וחרטה הם לא רגשות שאני נותנת להם מקום. אי אפשר כל הזמן רק לחשוב על פיגועים ועל דברים קשים, או לא לנסוע לירושלים בגלל שפעם אחת נפגעתי שם. זה הבית שלנו פה, זה החיים הרגילים שלנו".