כבר כמה שנים שמיכאל גניפל מנהל את חנות הסלולר הקטנה שלו במדרחוב באשקלון. שלשום תם עוד סבב לחימה והמשמעות עבורו היא אחת. "ברגע שיש הסלמה ואנשים לא יוצאים החוצה, ואין אווירה שבא לך ללכת לקנות אז זה מתבטא בקופה".
לידו בשדרה עובד פאבל, שיש לו סלון כלות. אביעד שמנהל את המאפייה של אבא של. את אהרון שעובד בחנות אלקטרוניקה.
"בדרך כלל אחרי אירועים כאלה של בעיות בטחוניות לוקח לנו יומיים עד שבוע להשתקדם מהמצב הזה", מספר אביעד שהרבן. "אתה רואה את זה בכיס. ביטוח לימים כאלה, גם פיצויים, אולי ערבות, פיקדונות, אין. זה אתה והמזל שלך".
"כלה שמבטלת זה אומר שאני צריך לבטל את כל הצוות שעובד", מסביר פאבל בוגורד, בעל סלון הכלות. "מדובר על סכומים גדולים. הרי את ההוצאות אנחנו ממשיכים לשלם – שכירות, ארנונה, מים וכל ההוצאות של מס הכנסה ומע"מ. אני לוקח את זה מהכסף שלי ומשלם לעובדים, כי מזה אי אפשר לברוח".
אהרון קורן, שעובד בחנות למוצרי חשמל, לא הפסיק לבוא לחנות גם בימי הלחימה. גם ביום שאחרי הלקוחות עדיין לא מגיעים. לדבריו, חולף לפחות שבוע עד שהלקוחות מתחילים לחזור.
אבל הנקודה הכואבת ביותר היא הפיצויים. בסבבי הלחימה הקצרים הם פשוט לא מקבלים אותם, אבל דווקא אלה הם שמשבשים את החיים ואת העסק יותר מהכל. "ברגע שאתה חוזר לשכרה אין לך זמן להתעסק בזה", אומר מיכאל. "זה כל כך הרבה בירוקרטיה מול המדינה, אין תכל'ס שאומרים לך 'שלח את הטופס לפה למייל ואנחנו נטפל בזה'. הכל לוקח המון זמן, בחיים לא הוצאתי פיצויים, בחיים".