אדם פישר עלה לישראל בגיל 21, והגיע במקרה לתחום ההון סיכון. היום הוא אחד המשקיעים המשפיעים ביותר בהייטק הישראלי, עם 21 חברות שהונפקו ונמכרו, בניהן וויקס ופייבר. בשיחה צפופה עם רקפת רוסק עמינח בפודקאסט ״ההחלטה״, הוא סיפר על תחילת הדרך, על הצעדים הקריטיים לאורך השנים, וגם - מה הדבר היחיד שהוא מחפש במפגש עם יזמים?
״נולדתי בדרום אפריקה, וכשהייתי בן 4 המשפחה שלי עברה לקליבלנד אוהיו, ואז לניו טקסס״, הוא מספר. ״אני לא כמו הרבה מהיהודים של החוף המזרחי. גדלתי במשפחה מאוד ציוני, סבא שלי עלה לארץ בשנות ה-60 והם לא כל כך הצליחו, אז הם חזרו לדרום אפריקה. סבתא שלי נולדה פה לפני קום המדינה, וסבים רבים שלי גם ניסו ולא הצליחו. אני הדור הראשון שניסה והצליח. נחשפתי לישראל בתור תיכוניסט. עשיתי תוכנית קיץ מיוזמתי, והמשכתי כל קיץ להגיע. לאט לאט למדתי את השפה ואת התרבות. בבית שלי דיברו אנגלית, ואני היחיד שהוא עולה חדש. עשיתי תואר ראשון בארה״ב בוושינגטון, ובשנה השלישית היה מאוד נהוג לעשות שנה במקום אחר בעולם, ובחרתי באוניברסיטה העברית בירושלים. הייתי בן 21. אז נחשפתי גם להון סיכון. אני מזכיר את זה כי ההחלטה לעלות לארץ הייתה משולבת עם רצון להיות ישראלי, וההבנה שאני צריך לעשות את זה צעיר. יש לי אחים ואחיות יותר קטנים בלוס אנג'לס, וההורים שלי לא פה״.
אתה יודע להסביר למה רצית כל כך להגיע לישראל?
״נורא התחברתי לציונות. אני חושב בתור מיעוט יהודי בארה״ב, הרגשתי קרבה. גם שם, זה לא שהייתי אמריקאי, הייתי דרום אפריקאי, אז לא הרגשתי שזה הבית שלי. כשנחשפתי לישראלים עם הזמן הרגשתי שזה מקום שמרגיש לי יותר נוח וגם עם יותר הזדמנויות, שזה הדהים אנשים, לפחות אז. הם לא ידעו על מה אני מדבר. זה היה שנות ה-90 וזה היה נראה משוגע. אני לא בא ממשפחה דתית, אני חילוני לחלוטין. חשבו שאני הופך להיות דתי או מתנחל, אבל לקחתי מסלול אחר: כשסיימתי את הלימודים כל מי שלמדו איתי הלכו לוול סטריט. זה היה 98׳, התקופה של ׳הבועה׳, כולם מקבלים הצעות מצוינות לעבוד בחברות השקעות וייעוץ. אתה שולח את הרזומה ומקבל 3-4 הצעות, ואני אמרתי, לא ככה. הרגשתי שזה אולי מעניין אותי לטווח הקצר, אבל בטווח הארוך לא רציתי לעשות כמו כולם. רציתי חיים מעניינים״.
רצית להיות לא כמו כולם? זה הנושא?
״לגמרי. ידעתי שאין דבר כזה סיפור מעניין של מישהו שעשה כמו שכולם עשו כל החיים. אין דבר כזה. למה? כי ככה אתה נפתח להזדמנויות ורואה דברים שאחרים לא רואים, אז החלטתי לעלות לארץ ולהתגייס. שבוע אחרי הטקס סיום שלי קיבלתי כרטיס חינם מהמדינה לעלות לארץ, ואז הייתי צריך להתנדב לצבא, כי הייתי בן 22״.
אז באת לצבא. איך ההורים לקחו את זה?
״קשה. אבל לא סיפרו לי כמה. הבטחתי להם שאני אקנה טלפון סלולרי כי אז זה לא היה נפוץ בארה״ב״.
אז היית זמין לפחות.
״פעם בשבוע, כשיש חשמל וקליטה. הייתי חייל בודד בשריון, קרבי, במשך שנה. רציתי להיות קרבי ורציתי להתנדב ליותר זמן אבל כל הישראלים שיכנעו אותי לעשות שנה ואז לראות״.
נהנת?
״בהתחלה כן, היה לי כיף וקל ומרתק להיות בתרבות אחרת עם צעירים. הייתי 4 שנים מעליהם, אבל אחרי תקופה זה באמת היה שיעמום. רק רציתי לחזור לעבודה. נחשפתי לעולם הון סיכון כשהייתי סטודנט בשנה השלישית. רציתי לעבוד, כל השנה עבדתי, ורציתי להיות מתמחה בחינם. ידעתי מספיק עברית כדי לתקשר. היה איזה משרד שעזר לאנשים להתחבר לתפקידים, ואני רק זוכר את המזכירה שולפת פקס שהיא קיבלה על הון סיכון. במקרה אני קראתי כתבה על הון סיכון בארץ באיזה מגזין אמריקאי ישראלי עסקי שכבר לא קיים, הבנתי מה זה, ואמרתי כן. שלושה ימים בשבוע לקחתי 2 אוטובוסים מהר הצופים למלחה, והייתי מגיע למשרד וקורא תוכניות עסקיות. זה היה אוקסטון, שהפכה ל-jvp. היינו שלושה אנשים במשרד עם מחשב אחד וכתובת אימייל אחת״.
כשמישהו אומר את השם שלך, אדם פישר מבסמר, אתה אושייה בעולמות ההון סיכון. היית שם מהרגע הראשון, ולגמרי ברור שכיוונת לשם, אבל אתה אומר לא.
״ממש לא. אף אחד לא ידע מה זה, גם בארה״ב, שנים הייתי צריך להסביר מה זה. סטארטאפים לא היו מוכרים כמו היום. אז הייטק היה מאה אחוז מהנדסים. אם אתה לא מנהדס אין לך עבודה, ואני עשיתי תואר ראשון בהיסטוריה, מדעי המדינה, כלכלה, כאלה. זו הייתה דרך להכנס לעולם ההייטק, והבנתי שיש לי יכולת לתרגם. לא רק מעברית לאנגלית, אלא לתרגם טכנולוגיה למישהו שלא מבין״.
איך ידעת לתרגם בלי רקע?
״היזמים עזרו לי, כי הם כתבו תוכנית עסקית ממש. עשו לי בתספר בלי להתכוון. הייתי בתור צעיר רואה הכל. כל חברה שהייתה באותן שנים הכרתי. אולי לא את היזמים, אבל תמיד קראתי את התוכנית העסקית שלהן״.
רגע לפני שאנחנו הולכים להון סיכון, אני חוויתי אירוע כזה. כשהיית ילד יהודי חווית אנטישמיות?
״בתור ילד לא. הרגשתי מאוד שונה. עד גיל 12 הייתי בבית ספר יהודי, ואז ציבורי. בבית ספר של 1,000 תלמידים הייתי אחד מתוך עשרה יהודים. הרגשתי שונה, אבל לא אנטישמיות. לא היו מספיק יהודים בשביל אנטישמיות - עד שהגעתי לאוניברסיטה. למדתי באוניברסיטה קתולית שהיא ליברלית יחסית לאחרים, אבל אני זוכר שבאמצע ארוחה מישהו אמר על זה שהיהודים רצחו את ישו. אני חשבתי שזה רק בסרטים אומרים דברים כאלה, אבל אחרי זה היה סוג אחר״.
אתה כמעט 30 שנה בארץ. היה רגע שרצית לחזור לארה״ב?
״ב-2005 חזרתי לארהב. עברתי ב-jvp וקיבלתי הזדמנות להוביל את הפעילות בארה״ב. הרגשתי שיש סיכוי שזה וואן-ווי, אבל לא קשור לישראל. אלו היו שנים קשות בעולם ההיי טק וההון סיכון, ושום דבר לא הלך. כל חברה שהוקמה בשנים 1999-2000 לא שרדה. לא היו אקזיטים בכלל, עד 2005 הרגשנו במדבר. אפילו חיפשתי לצאת מהתחום. מי שהיה אז יודע בדיוק על מה אני מדבר. לא הבנו מה זה הדבר הזה, כי לא הספקנו בתור תעשייה להבין איך עושים את זה. קצת איחרנו לבועה. אז מישהו עם ותק היה 3 שנים יותר ניסיון ממני. אך אחד לא ידע, ומה שלקח לי זמן לגלות זה שלא רק אני לא הבנתי, אף אחד לא הבין״.
ההחלטה - העונה השנייה
הבית של רקפת: בתוך שנתיים - הקרן שגייסה חצי מיליארד דולר
מחשבון אינסטגרם לאקזיט של מיליונים: הסיפור של סיסטארז
"החברים בברידג' האמינו בי": מאחורי הקמת אלטשולר שחם
"דברים חייבים לזוז מהר": רותי ברודו על הסיפור של R2M
היה איזה מעבר שאולי תישאר שם, אבל לעבודה. כי בסוף אתה מרגיש ישראלי.
״מאוד. וגם כשגרתי בניו יורק לא הרגשתי שזה המקום. אשתי ישראלית, הבת שלי נולדה בניו יורק ומהר מאוד חזרנו ארצה. אני מרגיש יותר ישראלי מאמריקאי, אבל יש משהו שהוא באמצע האוקיינוס. לא קשור למבטא. בתור מישהו שגדל בארה״ב יש משהו מאוד אמריקאי אצלי בחשיבה״.
איך זה ממשיך אחרי 2005?
״הצטרפתי לבסמר ב-2007. דברים כאלה תמיד רגישים, כי לא חיפשתי לעזוב והם לא ממש רצו לגייס מישהו, אבל איכשהו יצא שאם היה להם מישהו בארץ שהם סומכים עליו, ואני הרגשתי שזה שאין קרונות מובילים בארץ זו ההזדמנות אצל האמריקאים. יש משהו מאוד שונה בשוק הישראלי, שהכל פונה לשוק האמריקאי. הרגשתי שזה מאוד טבעי שקרן אמריקאית תהיה מספר אחד משוק המקומי. זה היה הפיצ׳ שלי לבסמר״.
והם היו הראשונים פה.
״הקרנות האמריקאיות שהיו אז היו של פרנצ'ייז. היה את בנצ'מרק ישראל, אבל בסמר היא הקרן הראשונה האמריקאית שהקימה סניף ללא קרן מקומית״.
אתה משקיע מתוך הקרן האמריקאית, ועד היום זה ככה. אתה לא מרגיש איזה אאוטסיידר כי אתה ב-7 שעות פער?
״בטח. אני עייף בשיחות, הרבה דברים לא רלוונטים לי, אין לי סבלנות לשמוע על בעיות של משאבי אנוש״.
גם אנחנו עובדים ישראל-ניו יורק ורוב העשייה שלנו פה. הרבה פעמים אני רואה אותם בזום שעות על גבי שעות. זה קשה להיות חלק מקרן של 12 שעות טיסה.
״היתרון אצלנו זה שלבסמר אין מטה. אין משרד שכולם יושבים שם וכולם בוידאו. בהתחלה היו לנו 2 משרדים בארה״ב, היום 5, אז כולם מתחברים בוידאו. אתה לא שונה ואתה לא מפספס״.
אתה נותן משהו שונה ליזמים כשאתה נותן את השקעה מקרן אמריקאית ואל ישראלית?
״כן. הדבר הראשון שאנחנו מביאים זה חשיפה. אנחנו רואים הרבה יותר מה קורה בארה״ב אצל המתחרים, או את המודלים שמצליחים או לא. המותג הוא חזק. אני בעצמי לא הערכתי. חשבתי שזו קצת הגזמה כשהייתי בקרן ישראלית. זה מותג, אבל על מי זה משפיע? לקח לי זמן להבין כמה זה משפיע על עוד משקיעים, על עובדים ששוקלים להצטרף לסטארטאפ, במיוחד בכירים בארה״ב שלא יודעים מה זו החברה הזו מישראל כשהמנכ״ל בארץ, וזה משפיע על רוכשים - הייתי בהלם ששמעתי. רוכש פוטנציאלי אומר שאכפת לו מי המשקיעים. זה אומר משהו. גם בנקים שנותנים הלוואות לחברות אם תשאלי אותן, זה משפיע. אני אישית לא כל כך מוכר את בסמר״.
אתה מוכר את אדם פישר.
״בדיוק. זה השותפות, מי שעובדים איתו. אם מתחברים זה מאץ׳ ואם לא זה בסדר״.
אני מבינה את המשמעות של גוף כזה שנותן לך גב. יש לזה ערך. אם היית רק אדם פישר זה לא כמו אדם פישר כשבמסר מאחוריו.
״זה נותן תוספת, זה לא ההבדל בין הצלחה וכישלון של חברה. היכולת לתת לרוכש תחושה שאולי יש עוד הצעה. שאולי בסמר תוביל את הסיבוב הזה, כל הדברים האלה משפיעים״.
הרקורד שלך פנומנלי. רשימת ההשקעות שהיית מעורב בהן וואו. אין לנו זמן לדבר על כולן, אבל כן מעניין אותי לשמוע איך בחרת, מה אתה מחליט, מה הדבר המרכזי ברשימה שבגללו אתה הולך על השקעה או מפיל, וגם וויקס ופייבר - חברות ישראליות שכולנו גאים בהיותן ישראליות.
״זה מורכב מהרבה מאוד דברים. ברמה הכי פשוטה אני משקיע בצוות שהתאהב בבעיה שאני מתחבר אליה. לא בהכרח מציע פתרון עוד. אולי יש פתרון או כיוון לפתרון, אבל אני לא בטוח. אני משקיע מאוד מוקדם. אני בדרך כלל המשקיע הראשון, הרבה פעמים לפני ההקמה של החברה. זה הכי קרוב שאני יכול להרגיש ללהיות יזם בלי הסיכון של זה. כל הדבר שלא עובר אותי זה או הצוות או שהבעיה לא מעניינת, או שמספרים לי על פתרון שאני לא מבין מה הבעיה. יש המון דברים, אני מחפש הרבה תכונות. זה גם מאוד אישי זה כימיה, זה כמו דייטינג״.
אם יש משהו שיזמים כל הזמן שואלים אותי זה . מה התכונות שעושות לך וואו. מה קורה בחדר שגורם לך ללכת על זה?
״זה שילוב של תכונות. אני מתרכז במנכ״ל. אם זה זוג אני מסתכל על הדינמיקה ביניהם, אבל בדרך כלל יש מישהו שמציג ומספר סיפור, והוא חייב להיות סטוריטלר. אני צריך להרגיש שהאדם הזה יודע לתקשר, זה נורא חשוב. כי הוא יצטרך לגייס כסף ועובדים ולהחזיק אותם. לקוחות אפשר לגייס אנשי מכירות, ורוב הכשלונות זה מנכ״ל שלא מצליח לגייס. אני רוצה מישהו שקוף, שחושף את הכל, אבל עדיין אני מרגיש שהוא יודע לשחק פוקר כשצריך. מישהו שולט בחומר, לא בהכרח מהתחום, אבל לומד מהר ורוצה ללמוד עוד. שואל אותי ורוצה פידבק. זה שילוב מעניין. הם שולטים בחור אבל רוצים לשמוע מה אני חושב. אני מחפש מישהו שלא מפחד מטעויות ושינוי כיוון. אחת הסיבות שאני משקיע בצוות ואל בשוק זה שאת השוק אפשר לשנות, אבל הצוות לא. פעם זה היה סטנדרט לשנות צוות״.
גם היום בשלב מסוים בחיי החברה המנכ״ל המייסד יכול להיות לא רלוונטי ואז מחליפים אותו.
״זו הסתכלות מאוד מודרנית. פעם לא חשבו שישראלים יכולים להיות מנכ״לים בכלל. זה לא שזה פתאום השתנה, זה לקח זמן. כשאני התחלתי בבסמר בחרתי צוות שלא אחליף, שיקח אותי על הסוף עד האקזיט. הייתי אומר ששליש מההצלחות שלי זה שהחברה הצליחה, עשינו כסף, רווח יפה, אבל העסק עצמו לא כל כך מעניין. בעיני זה כי בחרתי נכון את הצוות״.
והיום יש יותר ישראלים שמתאימים למנכ״לות?
״לגמרי. אנחנו בתקופה אחרת. אני מחפש גם להימנע מסיכונים. אני יודע שזה נקרא הון סיכון, שאנחנו מחפשים את הסיכון, אבל התפקיד שלנו זה לצמצם את הסיכון או להרגיש בנוח עם הסיכונים שיש. כשאני רואה תחום שאני לא מכיר אני יורד מזה כי בעיני זה סוג של סיכון. אני כל הזמן מנסה להבין איזה סיכונים יש ואיך אני ארגיש בנוח, או שאני יודע מה הסיכונים, אני יכול להתקדם, אבל אם לא זה לא בשבילי״.
מה היה בוויקס?
״הגעתי כמשקיע המוסדי הראשון. היה סבב אנג'לים בחצי שנה הראשונה. את אבישי הכרתי כשגרתי בניו יורק, פגשתי את הצוות וישר התחברתי, גם לצוות וגם לבעיה. בתור מישהו לא טכנולוגי, נורא אהבתי את הרעיון שזה לא צריך להיות קשה לעשות תוכן בווב. אם יש אפשרות שזה יהיה דאג אנד דרופ, זה העתיד. נורא התאהבתי בצוות כי ראיתי בהם משהו שלא ראיתי אף פעם אצל ישראלים, וזו זווית שיווקית. הם עשו דברים שלא ראיתי אף פעם. חשבת מאיפה בא ה-URL ׳וויקס׳? הם העיזו על ההתחלה לשלם 50 אלף דולר על ה-URL הזה, הם כבר הבינו את המשמעות והחשיבות של כתובת כזו פשוטה. הם הקימו על ההתחלה אתרים כדי לכוון יוזרים לוויקס דוט קום לפני הוא עלה לאוויר. ברגע שהבנתי שהם עושים דברים שונים, הבנתי שיש פה משהו מיוחד. השקעתי 2 מיליון דולר בהתחלה, אבל ההחלטה הייתה קשה, לא בגלל גודל ההשקעה. זו הייתה ההשקעה השנייה שעשיתי בבסמל. די סגרתי את התנאים איתם, ואז הם הציגו לשותפים שלי. התקשר אחד מהם והוא אמר שלפי ההצבעה זה אומר שאף אחד לא היה עושה את זה. הוא אמר לי שאני יכול לרדת מזה, ׳אבל לך תדע, אולי זה יהיה שווה חצי מיליארד דולר׳. היה לי קשה לשמוע, אבל אמרתי שאין חזרה. כבר סגרתי איתם, ואני חושב שזה שווה. אז התקדמתי. לא סיפרתי להם כי זה היה נשמע מפחיד, אבל זה היופי של בסמל, אנחנו עושים כל שותף כמעט מה שבא לו״.
זה היה על הראש שלך בעצם. כשזה הצליח קיבלת את הזרים?
״היו עוד הצלחות בין לבין״.
בתור אחד שהוא ככ ותיק בתעשייה, איך את המתאר את תעשיית ההייטק בישראל ב-2.5 העשורים האחרונים? במה היא הכי חזקה ובמה היא לא במקום?
״התעשייה התבגרה מאוד. לפני 20 שנה זה היה אחר לחלוטין. לא הבנו מה זה לבנות עסק. התרכזנו מאוד בטכנולוגיה, לא הבנו מה זה מוצר, זה היה מכירות ממהנדס למהנדס. ההצלחות לא היו עסקיות, אלא טכנולוגיות, והרבה פעמים זה לא המשיך אחרי. זה נסגר אחרי שנה שנתיים. היום זו תעשייה מאוד מתקדמת. אין תעשייה מתקדמת כמו בארץ, חוץ מעמק הסיליקון. יש כל כך הרבה גיוון, יש ריכוזיות במובן החיובי של כישרון ומשאבי אנוש, והסיבה שיש כל כך הרבה סטארטאפים זה כי זה קל להקים אותם. יש כוח אדם רלבנטי, זמין. בארה״ב היזם הטיפוסי לא יכול לגייס אנשים מהתיכון, מהאוניברסיטה או מהצבא. הם לא גרים באותו אזור. פה אני פוגש זוג יזמים שחברים מהגן, וזה מצחיק אותי. אין סיפורים כאלה בארה״ב, וזה כוח עצום. זה מאפשר לך לגייס אנשים נורא מהר, לעשות הרבה פחות טעויות בגיוסים, וכשיש לך צוות כזה מגובש יותר קל לך להתמודד עם קשיים״.
וקשיים יש בשפע.
״תמיד״.
כשמסתכלים על ישראל אומרים שהיא קודם כל סייבר ניישן, אבל לאחרונה אני שומעת יותר ויותר שי שריכוז טאלט מאוד משמעותי בעולמות האונליין אקוויזישן - ישראלים שמבינים איך להביא לקוחות בb2c, לקוחות למוצר. אתה מסכים?
״כן, אבל זה כבר מזמן. יש עוד הרבה תחומים שאנחנו טובים בהם. כל מה שקשור לאופרציה בענן, כל דבר שדרוש אלגוריתמים, יעילות של פיתוח, לעשות הרבה ממעט, אנחנו עובדים יותר קשה מאחרים. אני מבין מה את אומרת על סייבר ניישן, אני חושב שמה שקורה בארץ הוא מיוחד. אין דבר כזה בעולם, גם לא בעמק הסיליקון. זה קצת מפחיד אותי התלות הזו, כי אף פעם לא הייתה תלות כזו באף תחום. היתרון של ישראל זה הגיוון, שיש חברות בפינטק והייטק, וסאס וצ׳יפים וגם סייבר, אבל כשיש ככ הרבה הצלחות בסייבר וזה מה שמושך עובדים ומשקיעים, אנחנו יודעים איך זה מסתיים. זה כמו שקרה בעולם הפינטק בלונדון. אני לא אומר שמשהו רע יקרה, אבל זה לא בהכרח ימשיך באותו קצב. אם זה קל מדי, צריך להיזהר. כשזה קל זה קל לאחרים, יש מתחרים, וכשיש מתחרים זה יותר קשה״.
אנחנו בשנת 2024, אחרי ה-7 באוקטובר, אחרי ניסיון להפיכה משטרית ואירועים מיוחדים שקרו לנו, ואתה היית מאוד מעורב ובולט. איך בתור יליד דרום אפריקה שחי בארה״ב והופך להיות ישראלי שעולה לפה, איך זה תופס אותך? כמה אתה מרגיש שזה נוגע אליך ועד כמה אתה מעורב? מה אתה מרגיש?
״צמרמורת. אני הבנתי מה שעלול לקרות די מוקדם. קיבלתי החלטה על פניו לא פשוטה לפרסם בבלוג שלי ב-28 בדצמבר 2022 פוסט שאומר שאני רואה מה הממשלה עושה, וזה היה 4-5 ימים לפני שלוין הכריז על המהפכה. לא ידעתי משהו שהציבור לא ידע, אבל הבנתי שהסיבה שהקואליציה לקחה כל כך הרבה זמן לבנות ממשלה זה הבטחות הזויות, שהדרך היחידה לקיים אותן היא בנטרול מערכת המשפט. כשכתבתי את זה הייתי בטוח שמלא אנשים יתקפו אותי, שאנשי עסקים צריכים להישאר בעסקים, אבל אני הרגשתי שאני מספיק ותיק כדי שלא יהיה לי אכפת לבטא את עצמי ולהגיד מה אני חושב. הרגשתי שאני יכול להתמודד עם תגובה שלילית. אם שליש לא ירצו לעבוד איתי כי אני נגד מהפכה, אני אחיה עם זה. כל אחד צריך לקבוע מה הדבר הכי חשוב לו בחיים. אצל הרוב הדבר הראשון זה המשפחה, ואצלי מיד אחרי זה זכויות הפרט ודמוקרטיה ליברלית. אני מזמן מרגיש שהדור שלנו לא מבין מה זה דמוקרטיה. חושבים שזה בחירות, אבל זה קל. גם חמאס נבחר, גם הנאצים. דמוקרטיה זה גם לבחור, אבל גם להחליף. כל דבר שמונע החלפה של ממשל או מפלגה שולטת פוגע בדמוקרטיה, ואני הרגשתי שזה באמת יכול להיות ההתחלה של הסוף. קיבלתי המון תמיכה ומעט מאוד תגובות שליליות, זה היה לפני ההפגנות, וגם אז כשהגעתי עם אשתי הבנתי שיש מלא הייטקיסטים, אנשים שאנחנו מכירים, ועם הזמן הרגשתי יותר בנוח לדבר ולכתוב. המשכתי ואני גם ממשיך היום במסגרת הגנה על ישראל מול השונאים״.
אנחנו באירוע הזה של ההפגנות והמהפכה, וה-7 טורף את הקלפים. אתה פה אבל המשפחה של בארה״ב, והחיים הקודמים היו שם. אתה רואה את הדברים משני הכיוונים. איך זה נראה?
״אני דואג להם. אחת הכתבות שכתבתי באוגוסט 2023 הייתה תחושה שהרבה אנשים עוזבים את ישראל. אנשים אמרו לי מה אתה חושב על זה, ואני חשבתי שזה האיום של ההייטק. האיום זה לא שיפסיקו להשקיע, אלא שהיזמים הטובים לא יהיו פה. אין בעיה לעבור לאן שטוב לכם, אבל תבינו מהר מאוד שלאן שלא תעברו זה לא הבית שלכם. אתם לא תפגינו ברחוב כשהממשלה לא לטעמכם. אתם תפתחו את העיתון הישראלי כל בוקר, ויום אחד שתפגשו אנטישמיות תבינו שהבית שלכם הוא פה. לא דמיינתי שעוד חודשיים זה יגיע כמו שזה יגיע. היום אני יודע בוודאות שישראלים מסביב לעולם מרגישים ככה, וגם יהודים שלא שקלו לעלות לישראל״.
מה זאת אומרת שאתה דואג להם?
״בישראל אני לא הולך ברחוב ומסתכל הצידה ומפחד מהשכן, בארה״ב זה משהו אחר. אני ממש מרחם על הסטונדטים עכשיו. אני הרגשתי את זה לפני 25 שנה. ברצח רבין, איפה שאני למדתי, הייתה חגיגה. ואני הבנתי כבר אז שאם זה העתיד, וזה עלול להיות מכל מיני סיבות, זה מאוד מפחיד״.
אתה חושב שבתור יהודי עדיף להיות פה, למרות המלחמה?
״אין שאלה. אני לא הולך לשום מקום״.
ואתה מאמין שיחזרו יותר מאשר יעזבו?
״אני מאמין שהם לא יתנתקו כמו שהם חשבו. כולנו מבינים שישראל זה מקום שאנחנו הכי בטוחים שיש. העולם זה מקום מאוד מסוכן ליהודים״.
איך אתה רואה את העתיד?
״אני אופטימי. אני חייב להיות בתחום שלנו. אני לא רוצה להגיד שישראל היא נס, אבל היא תוצאה של בני אדם בונים, אופטימיים, שאולי יש להם אלטרנטיבה, אבל אנחנו עושים עם הידיים. לפעמים מישהו צועק עליך אבל אנחנו דואגים אחד לשני, ואף אחד אחר לא יעשה את זה. למה ההייטק בכלל מיוצר פה? היצירתיות שיש בארץ, הרצון פשוט לעשות, לעשות עוד, להצליח, ולהוכיח לעולם מה אפשר להוציא מזה, איזה תרומה לנו יש בעולם. אנחנו בתקופה מצוינת, אני יודע שזה לא תמיד מרגיש ככה, אבל אני אופטימי לגבי העסקים בארץ ההשקעות, ההייטק. אנחנו כן צריכים לתקן דברים בשיטת הממשל, אני מאוד בעד חוקה, ואני חושב שאחת הסיבות שאנחנו במצב שאנחנו בו זה שאין לנו חוקה. אנ מקווה שכשיהיו בחירות זה יהיה התפקיד של הממשלה, ואז אפשר יהיה לדבר על עוד 75 שנה, לפחות״.
***