גילעד אלטשולר עומד היום בראש אחד מבתי ההשקעות הגדולים בישראל, אבל צמיחתו של ״אלטשולר שחם״ לא קרתה ביום אחד. בשיחה צפופה עם רקפת רוסק עמינח בפרק נוסף של פודקאסט ״ההחלטה״, סיפר אלטשולר על תחילת דרכו בעולמות ההשקעות, על ההחלטה לחבור לקלמן שחם, ועל עתיד עולם ההשקעות בישראל. 

״הייתי בן למשפחה חקלאית ברחובות שאין לה שום קשר לשוק ההון, כלום. אבי היה שכיר בפז, סוכן מכירות, ופעם הם היו מחלקים אופציות לעובדים. לא של מיליונים, אופציות בודדות. הייתי מסתכל בעיתון הארץ, ורציתי לראות את השינוי עולה ויורד. זה היה בתקופה שלא היה מחשבים. לא הייתי יכול לבחור גרף וללחוץ אנטר, אז הייתי מצייר את הגרף אחד אחד, לאט לאט, וככה התחלתי להתעניין בשוק ההון. חקלאים בדרך כלל לא מרוויחים, כי יש פגעים כאלה ואחרים, אבל באחד החופשים הגדולים עבדתי ואמרתי שאני רוצה להשקיע בבורסה. משהו בזה משך אותי. הלכתי לבנק דיסקונט ברחובות עם אמא שלי, כי הייתי בן 16, ואמרתי לנהל הסניף שאני רוצה לקנות מניות. הוא מיד אמר למה מניות? אתה תפסיד כסף, יש תוכניות חיסכון, ואני התעקשתי שאני רוצה לקנות מניות. קניתי את הפז, וכמובן שהוא צדק. זה התרסק, לא רק ירד. עברו שנים, מצאו נפט או גז, פז קפצה ואני החזרתי את ההשקעה. זו ההתגלות הראשונה שלי לשוק ההון״.

 

אז למדת פיננסים?

״לא, פשוט התעניינתי בזה. למדתי מחברים, הגעתי למקומות... הייתה את חברת ׳בטוחה׳. הלכתי לשם, ראיתי מה קורה, שמעתי ולמדתי תוך כדי, ולאט לאט התקדמתי. אלו היו שנות ה-80 העליזות בשוק בישראל שכל אחד ידע מה זה בורסה ומניות, וזו הייתה חגיגה גדולה. הייתי חייל סדיר, והמילואימניקים היו משתמשים בטלפון כדי לשמוע את הקו של הבורסה, לשמוע את השערים, לא כדי להתקשר למשפחה. הייתי בקבע אז חסכתי קצת, ואת החיסון שמתי בבורסה. שוב הכל התרסק, ולא היה לי כסף לטיול אחרי צבא״.

מעניין שזה לא הרתיע אותך מלהמשיך להשקיע.

״היו גם רווחים כמובן, אבל זו הייתה המשיכה. לאט לאט באו חברים. לא באו, אני פניתי, והתחלתי לעסוק בזה. אספתי לקוחות ראשונים אחרי שחזרתי מהטיול אחרי צבא, וליקטתי אחד אחרי השני. בדרך כלל זה היו לקוחות שבאו מהחברה של הברידג׳ בישראל״.

כי?

״כי הם הכירו אותי. למה שמישהו יתן את הכסף שלו למישהו בן 26-27 שאין לו שום ניסיון, לא עבד במוסד פיננסי, אין לו פרופסורה בכלכלה, למה שיתנו לו לנהל כסף?״.

כי הוא חבר מהברידג׳?

״כי הם אמרו לעצמם שברידג׳ זה משחק מאוד לוגי, הוא שחקן נבחרת ישראל בברידג׳, אז אולי הוא גם ידע לנהל כספים. זה עבר מפה לאוזן בתוך הברידג׳ ואז החוצה, וזו הייתה הדרך לניהול השקעות״.

 

ומשם אתה הופך להיות אלטשולר שחם? מאיפה הגיע ה״שחם״?

״בתחילת שנות ה-90 הייתי שחקן נבחרת ישראל בברידג׳, אז הייתי טס לאליפות העולם בברידג׳ ל-12 יום. עדיין אין סמארטפונים, שיחקתי מהבוקר עד הערב, ולא היה לי זמן לשאול מה קורה עם השוק. פתאום אני עושה מילואים ונעלם ל-30 יום בלי יכולת להעביר הוראות, ואז הבנתי שאני חייב שותף. לא הייתה החלטה לבנות משהו, הייתי חייב מישהו יחד איתי, זה היה צורך אמיתי. מי שלימד אותי את שוק ההון ואת המונחים הכלכליים - תשואות, מכפילי רווח, ארוך, קצר, זה השותף שלי, שהוא גם חבר לחיים, קלמן שחם. אז הוא היה מנהל סניף בטוחה ברחובות, אדם מבוסס עם שלושה ילדים, מנהל סניף, וראיתי שהוא האדם המתאים להיות השותף שלי. פניתי אליו, וההחלטה היותר גדולה הייתה שלו, לא שלי״.

 הוא עזב את בטוחה ואת המשכורת, ובא להיות שותף של ילד בן כמה?

״הייתי בן 28, הוא היה בן 44 עם משפחה, משכורת טובה, רכב וכל הפינוקים, ועזב את זה ולבוא להיות עם מישהו שהלו, מה? זו החלטה הרבה יותר משמעותית שלו משלי״.

הייתי צריכה להזמין אותו לראיון.

״ברור. אני חושב אגב שההחלטה היותר משמעותית הייתה של אשתו״. 

אבל זה אומר שמשהו בך כבר בגיל 28 היה מאוד משכנע ומושך. מישהו קם בבוקר והולך להיות שותף של בחור כל כך צעיר וחסר ניסיון? זה אומר שהוא מצא משהו בבחור הזה.

״זה את צריכה לשאול אותו, אבל הוא עזב את בטוחה, ומאז יש אלטשולר שחם. אנחנו גם חברים מצוינים וגם משפחה - הילדים שלו ושלי, עושים סדר פסח ביחד, ממש משפחה״.

בחרת טוב.

״בחרתי מצוין, לא טוב. זה פשוט מדהים, זו הייתה החלטה מדהימה. אני לא חושב שאי פעם רבנו על משהו. מדי פעם מישהו חושב משהו והשני אחרת, אבל לא היה ריב״.

זו ההחלטה העסקית הכי משמעותית שקבילת. לבחור את קלמן.

״כן, אני חושב שכן. הייתה לי שותפות אחרת בעבר שנגמרה אחרת לגמרי״.

לפני גיל 28 הספקת להיות שותף של מישהו אחר?

״שותפים, כן. היינו שלושה שותפים בדיר כבשים גדול ברחובות, הולכי ה-4 התנהגו יפה, הולכי ה-2 פחות. זה לא שרד הרבה כי אחד השותפים גנב אותנו והכל התפוצץ ונגמרה הסאגה״.

אבל זה לא הרתיע אותך מלחפש שותף שוב.

״האמת שלא חשבתי מדי, אתה פועל מהבטן הרבה. בגיל 28, מה הניסיון שלך? אתה הולך. זה לא שישבתי וחשבתי. הרגשתי שאני חייב שותף, כי זה היה בלתי אפשרי אחרת, ובחרתי באמת, עד היום״.

עוברים את כל המשברים

אלטושלר שחם הלכה וגדלה, והפכה עם השנים לאחת מחברות ההשקעה הגדולות והמובילות בישראל. למרות קהל הלקוחות הרחב והמתרחב, הניהול של מיליארדי השקלים וההשקעות בארץ ובחו״ל, אלטושלר בוחר להצטנע.  ״אני לא אוהב להגיד מספר אחד בישראל״, הוא מבהיר. ״לא היינו מספר אחד, גדלנו כל הזמן. עברנו המון משברים בדרך והצלחנו אותם באופן יוצא מן הכלל. משברים מאוד קשים. אנשים לא זוכרים, אבל בשנת 94 היה משבר מאוד חזק בשוק ההון בישראל, שהבורסה ירדה ב-50 אחוז. בשנת 2000 היה את הדוט קום, ובשנת 2002 הייתה את האינתיפאדה, שבה הריביות זינקו ל-13-12 אחוז. היו המון אבני דרך שעברנו מצוין״.

מה הסוד? אפשר היה להמשיך את רשימת המשברים עם 2008, אבל עברתם הכל, גדלתם ושיגשגתם. 

״אני חושב שבעבר היה הרבה יותר קל לנהל השקעות, כי הכל היה יותר שחור ולבן. לפני שעסקתי בניהול תיקים, בשנות ה-80, כל עם ישראל החזיק מניות בנקים, אבל קלמן שחם החזיק עבור הלקוחות שלהם דולרים. הוא אמר להם שזו בועה. ואז הגיע אוקטובר, הבנקים ירדו 50 אחוז והדולר עלה ב-70 אחוז. זה השחור לבן. קל היה לראות את זה, קל היה לראות שהבנקים זה בועה. היה קל לראות את הבועה של שנת 94 בתל אביב, עם חגיגת הנפקות, הכסף נכנס, וכולם מדברים על זה ועל הבורסה. גם את בועת הדוט קום היה קל לראות, והיו הרבה החלטות שהיה קל לקבל, התוצאות היו בהתאם: כשכולם התרסקו ואתה לא״.

אז אתה אומר 'לא נגררנו בהתלהבות מהבועות. חשבנו מה נכון ניתחנו מקצועית, הלכנו עם הבטן ועם מה שהאמנו בו'. וזה עבד?

״כן. עוד משהו שעזר לנו שזה שלא היינו תל-אביביים. קלמן ירושלמי, אני ברחובות, לא היינו מאלה שמרימים כל בוקר טלפון ובודקים מה מוכרים ומה קונים, לא היינו בברנז׳ה בכלל, וזה הציל אותנו. נראה לנו יקר מאוד, שלום, תודה, הביתה. היו תקופות שהיו החלטות מאוד קלות מבחינת השקעות. בתחילת שנות ה-2000 בישראל הייתה ריבית 12-13 אחוז, האינפלציה ירדה משמעותית, והיה ברור שהריבית תרד. עשינו החלטה, שהייתה הכי משמעותית שעשינו, והיא גם זו שנתנה לנו את השם שלנו. בשנות ה-90 אף אחד לא הכירו אותנו. היינו כל כך קטנים שאף אחד לא התעניין בנו, בשנות ה-2000 היינו טיפה יותר. קנינו אגרות חוב ממשלתיות ארוכות, עם זה נשארנו שנים, וזה כל שנה, לא בסיכון על חברות איזוטריות, אלא אג״ח של ממשלת ישראל, שכשהתוואי של הריבית יורדת, אתה מרוויח״.

כל הפוקוס עלינו

בשנת 2021, אחרי גלים גדולים של הכנסות וסיפורי הצלחה שהלכו ונערמו, מחליטים אלטשולר ושחם לצאת בעסקת ענק - ולרכוש את חברת ההשקעות ״פסגות״. זו הייתה החלטה מאוד רציונלית מבחינה עסקית״, הוא מבהיר. ״היינו כבר גוף גדול שניהל 180-190 מיליארד, ולקנות את פסגות באקסל נראה מעולה מבחינת התזרים והרווחיות, זה היה תפור עלינו. ההחלטה מבחינה עסקית הייתה קלה והגיונית, אבל הדבר היחיד זה שאתה פתאום רושם צ׳ק של 900 מיליון, אתה מזוהה עם סוג מסוים של אנשים״. 

אתה, כגילעד, או אתה כ״אלטשולר שחם״?

״זה לא משנה. זה האנשים שעומדים. פתאום אתה מזוהה עם הגופים האלה שקונים, אז קראו לזה טייקונים. היינו כל כך גדולים, שכל הפוקוס היה עלינו״.

גילעד אלטשולר  (צילום: סם יצחקוב)
"ואז הגיע אוקטובר". גילעד אלטשולר | צילום: סם יצחקוב

ומה זה עשה?

״לא יודע עשה או לא עשה. להגיד לך שמאז… זה לא מאז, ולא הייתי שם את זה בתור נקודה שמאז, בתוצאות של השנתיים האחרונות, נראינו פחות טוב מהממוצע של השוק. אני לא מאשים את קניית פסגות בעניין הזה, אבל זו עובדה. כשאתה במרכז הבמה, בפוקוס, לא אגיד לך שזה לא היה נעים״.

אז למה אנחנו מדברים על זה?

״כי זה לא אנחנו. אנחנו לא מהאלה שאומרים ׳אני אקנה את זה ואעשה את זה ועוד ועוד׳״.

אז מה שקרה זה שכל כך גדלת והצלחת, שנכנסת לנעליים לא מוכרות.

״לא חושב. הגדילה הייתה איטית ומתמשכת, אז התרגלנו אליה לאט לאט. זה לא שפתאום קנינו את פסגות וגדלנו פי 4״.

אבל זה שהוצאתם צ׳ק של מאות מיליונים הפך אתכם בעיניי הסביבה למשהו שונה.

״כן, אלו המילים הנכונות״.

זה מעניין שזה נושא. כי לכאורה, איך שאתה נתפס בעיניי הסביבה לא אמור להיות משהו כל כך מרכזי, ואתה מדבר עליו בתור משהו שהיה לו משמעות בדרך.

״כן, כי פתאום מסתכלים עליך לא כגילעד אלטושלר מרחובות, אלא כ׳מה, זה לא מספיק לו?׳. זה הדבר היחיד, וזה לא אנחנו״. 

אז היום, כשאתה מסתכל אחורה, אתה אומר שאולי עדיף היה לא לקנות את פסגות?

״לא… בדיעבדים יש אין סוף. החלטות בחיים, ברור שבדיעבד אפשר לעשות אינסוף דברים, ויש המון דברים שאפשר כאילו להצטער עליהם בחיים. עשינו, והמשכנו הלאה״.

״יש לנו עם מדהים. אנחנו נתגבר על זה״

בעולם ההשקעות קשה להתעלם מאקטואליה, ובשנתיים האחרונות הייתה שפע של אקטואליה בישראל. החל מהמהפכה המשפטית, דרך מחאות הענק, ועד אירועי ה-7 באוקטובר והכניסה למלחמה ממושכת ברצועה - הבורסות בישראל נכנסו למעין נדנדה שלא הפסיקה להתנדנד בחודשים האחרונים. את גילעד, גם כאזרח בישראל וגם כבעל בית השקעות, אירועי השנה האחרונה תפסו לא מוכן. ״החצי שנה האחרונה זו החצי שנה הכי עצובה שחוויתי בחיים שלי״, הוא מגלה. ״אני לא חושב שאי פעם בכיתי כל כך הרבה כמו שבכיתי בחצי שנה האחרונה. אני באמת מודאג מהעתיד של המדינה, ממש. זה מטריד מה שקורה פה. ה-7 באוקטובר, אבל גם מה שהיה לפניו. השיח הציבורי וההתנהלות, סגנון הדיבור של נבחרי העם, זה… זה ממש חלחלה. מטריד, מאוד מטריד. זה משהו אחר מהישראל שהכרנו, משהו אחר לגמרי, וזה לא נראה טוב. אני טיפוס סופר אופטימי מטבעי״.

חייב להיות. איך אפשר להיות בשוק ההון בלי להיות אופטימית.

״יכול להיות. כשאני מסתכל אחורנית 75 שנה איפה היינו ואיפה אנחנו היום, זה וואו. אבל האם זה בזכות ההנהגה? לא. זה בזכות העם. יש לנו עם מדהים, וזה נותן את העתיד. אתה רואה את כל מה שקורה היום ואומר אוי ואבוי, אבל מצד שני יש פה עם מדהים אז יהיה פה עתיד טוב. אבל אני שומע מה קורה בעולם, יש לי אחות שגרה בשיקגו, זה קשוח מאוד מה שקורה שם כלפי ישראל וכלפי יהודים, וכל זה הגיע בשנה האחרונה, זה לא היה שם בממדים האלה. תמיד הייתה אנטישמיות מסוימת כמובן, אבל ממדים כאלה, אני לא זוכר כזה דבר, וזה כאן בתוכנו. אני שומע הרבה מאוד אנשים שאומרים שאם הסגנון הזה ימשיך בעוד כמה שנים יהיה פה שבר נוראי. זו המוזיקה שאני שומע סביבי, וזה מטריד״.

איך זה משפיע על העסק? בכל זאת אתה מנהל נכסים של הציבור בהיקפים אמוד משמעותיים.

״עוד הרבה לפני ה-7 באוקטובר והשנה האחרונה, ראינו שהחיסכון של הציבור בישראל, לפחות בנושא שוק המניות, חייב להיות משמעותית יותר בחו״ל מאשר בישראל. יש את ההרגל של אנשים שמשקיעים בבית שלהם, אבל אנחנו היינו הגוף הראשון שצריך לפזר, וצריך להבין גם למה. זה לא שפה רע, יש צמיחה, יש דמוגרפיה והארץ פה הייתה בצמיחה יותר ממקומות אחרים בעולם, אבל צריך לזכור שאנחנו באזור שהוא חבית חומר נפץ. מה שהיה ב-7 באוקטובר, סליחה, אבל זה קטן. זה יכול להיות גם משהו ענק. הלקוחות שלנו, שהם כולם ישראלים, חיים בארץ, העסקים שלהם בארץ, אם קורה משהו העסקים שלהם נפגעים, הבית נפגע, אז לפחות שההשקעות לא יפגעו״. 

 

 

אז זה המוטו?

״כן, ומעבר לזה שאנחנו לא המקום היחיד בעולם. יש הרבה השקעות אחרות בעולם. הבורסה הישראלית, עם כל הכבוד לה, חסר בה הרבה מאוד מרכיבים, יש המון סקטורים שלא מיוצגים בבורסה. הסקטור הכי משמעותי בארץ שדחף את הכלכלה הכי חזק שאת חיה בו היום״.

אין הייטק בבורסה הישראלית.

״יש, בשוליים. אני אומר את זה בצער רב כמובן. אני מנסה לחשוב על מלאנוקס. אם הייתה ממשיכה להיסחר בתל אביב ולא הייתה נמכרת לאיבידיה, היום הייתה פה חברה של 100-200 מיליארד דולר״.

אבל אז היא הייתה גדולה מדי לישראל.

״לא חשוב, זה חתיכת ווליום, זה משהו גדול, אבל זה לא מיוצג בכלל בארץ. מלנוקס ברחה מפה עוד לפני שהיא נקנתה. אז הבנתי שאנחנו צריכים לחתוך חלק משמעותי החוצה. היום 80 מהאחזקות שלנו במניות נמצאות מחוץ לישראל. אני מעריך שזה יקרה לכל גופי ההשקעה בארץ, ולא רק זה, אני חושבת שתוך 5 שנים זה יעלה ל-90 אחוז. זה מאוד הגיוני כי המשקל של ישראל במדדים העולמיים זה פסיק״.

אשאל אותך לפני שנסיים שאלה על אופטימיות. אמרנו שאתה כנראה טיפוס אופטימי. איך אתה מרגיש כשאתה מסתכל קדימה?

״המשפחה שלי פה 130 שנה, מ-1890 בערך אני דור שלישי בארץ. סבי, אבי ואני נולדנו פה, וסבא וסבתא שלי דור שביעי. אני מאמין שיהיה פה שינוי. יש פה עם מדהים. ראינו את זה בהתגייסות של כולם, ולא רק המילואימניקים, אלא כל המערך האזרחי שעזר ותמך, זה מטורף. זה נותן כוח. ש פה עם מדהים, אז אני מאמין שאנחנו נתגבר על הצרה הזו, ונמשיך הלאה. עברנו את מלחמת יום כיפור, עברנו אירועים מאוד קשים, ונעבור את זה, אבל אני מאוד מקווה שאני לא טועה. אני מאחל שיהיה שינוי גם בשיח, גם בשנאה שיש פה, שהיא מיותרת כל כך, אני מאמין שכל נתגבר על זה. זה יכול לקחת זמן, אבל נתגבר על זה״.

***
ההחלטה - בשיתוף d&b