זה רק נדמה שמדינת ישראל כאילו התרגלה למצב הכאוטי הזה, שכמעט כל שנה מתקיימות בחירות, יש ממשלת מעבר משותקת, מתחלפת ממשלה, ואנחנו כבר כמעט כבר לא יודעים מיהם השרים, מי ראש הממשלה החליפי ומי למעשה מנהיג את המדינה.
אבל האמת היא, שמדינת ישראל לא באמת התרגלה. החברה והמשק הישראלי סובלים מכך שאין בעמדת ההנהגה הפוליטית יציבות, אין רציפות, אין ודאות ויש יכולת מוגבלת מאוד לתכנן וליישם מדיניות.
בהעדר יציבות שלטונית – נכון לעתה, הכלכלה הישראלית מתנהלת כמו מטוס עם מערכת היגוי שפועלת רק אפקטיבית על כנף אחת מתוך שתיים – זו שבאחריות בנק ישראל. אבל למעשה, כל כלכלן מתחיל יודע, ששינויים חריפים בשווקים צריך לאזן על ידי פעילותם של שני הגאים במקביל – הגה המדיניות מונטארית שבאחריות בנק ישראל, והגה המדיניות הפיסקאלית שבאחריות הממשלה.
ההערכות לבחירות הצפויות אצלינו בשבוע הבא, הוסיפו מימד חדש ומסוכן לא פחות; תוכניות פופוליסטיות שחלק מהמפלגות פרסמו, לא רק שאינן מבטאות מציאות, אלא הן בעיקר אינן מבטאות אחריות. מדיניות כלכלית נכונה לא מבטאת פופוליזם ששואף לאהדה וכך גם אינה מבטאת שמרנות. היא מבטאת אחריות שמטרתה לעגן את נקודת העבודה שנדרשת להתייצבות המשק, הפחתת האינפלציה, הורדת יוקר המחיה והנחת הבסיס למחזור הצמיחה הבא לאחר צעדי ההאטה, על ידי שינויים מבניים המחזקים את כושר הייצור של המשק.
בכדי לקבל שיעור קצר על מה מחירה הגבוה והמסוכן של מדיניות פופוליסטית – צריך ללמוד את מה שקרה בבריטניה, וכיצד מדיניות פיסקאלית פופוליסטית ושגויה יכולה לפגוע קשות בכלכלה – קריסה של השווקים הפיננסיים ושל ערך המטבע, פגיעה בתחזית דירוג האשראי, ואולי מעל הכול – העמקת חוסר האמון וחוסר הודאות בכלכלה הבריטית שלהתאושש מאלו ייקח זמן רב.
בראייתי כיו"ר המגזר העסקי – זו שעת המבחן של הדרגים המקצועיים בממשלה. זה הזמן לגיבוש תוכניות פעולה, הכנת המלצות מדיניות, וחיזוק התיאום בין כלל השחקנים במשק – דרג מקצועי בממשלה, נציגות המעסיקים ונציגי עובדים.
אמנם, אנחנו לא יודעים מתי תושבע סוף סוף ממשלה, אבל אנחנו בהחלט יודעים מהם הדרישות להעלאות השכר, מהו יוקר המחיה, עד כמה חסרים עובדים מיומנים ומהי רמת הפריון הנמוכה ברוב ענפי המשק. אנחנו לא יודעים מי יהיה ראש הממשלה הבא ומי יהיה שר האוצר, אבל אנחנו יודעים מי יישב על שולחן המשא ומתן לעסקת חבילה.
מול האתגרים המרכזיים של המשק אנחנו בנינו תכנית המורכבת מארבעה צעדי מדיניות שיישומם יסייע בריסון יוקר המחיה ועליית המחירים. כמו כן, התוכנית תאפשר פריון גבוה יותר לעסקים ושכר גבוה יותר לעובדים. תכנית זו כוללת את אלו - מיקוד בהפחתת עלויות תשומות הייצור; עידוד, תמרוץ ואימוץ טכנולוגיות בענפים בפריון נמוך, תוך עדכון חוק עידוד השקעות הון ואישור תקנות פחת מואץ ל -12 חודשים; השקעות בהכשרות עובדים בשילוב מעסיקים וטיוב הון אנושי דל והקלה ברגולציה ובירוקרטיה. תחת כותרות אלו, ישנה סדרה של תוכניות והמלצות לפעולה, אשר יתרמו לחיזוק יציבות המשק.
לשם ההמחשה על מה הממשלה יכולה לעשות ביחס ליוקר המחיה ומה צריך להיכלל בתוכנית שהדרג המקצועי שלה מכין – הנה שתי דוגמאות;
דוגמא ראשונה להשפעה של הממשלה על מחירי תשומות ייצור הוא מחיר החשמל;ככלל, עלייה בתעריפי חשמל משפיעה מיידית על כל הענפים במשק, בשל התייקרות שהוא גורם לתשומות הייצור, לכדאיות העסקית ולמחירים לצרכן הסופי.
הסיכונים המשקיים הכרוכים בעליית מחירי החשמל, יחד עם לחצי התייקרות נוספים על העסקים הם; התייקרות מחירים מיידית נוספת, בשל "גלגול" העלייה במחירי תשומות הייצור למחיר לצרכן הסופי; בענפים בהם החשמל הוא רכיב מהותי בתשומות הייצור יש סיכון לתמותה עסקית בשל ירידה בכדאיות הפעילות העסקית ובמקרים מסוימים – אף סיכון לנטישת ענפים בשל חוסר כדאיות כלכלית.
תעריף החשמל בישראל מפוקח ונקבע מעת לעת על ידי רשות החשמל. ביסודם, התעריפים משקפים את עלויות בתשומות ייצור האנרגיה לייצור החשמל, וביניהם – מחיר הפחם. בשנת 2022 חלה עליה במחיר החשמל, כאשר הגורם המרכזי לעליית המחיר הייתה עליית מחירי הפחם בעולם בשנה זו.
אמנם, רשות החשמל היא גוף עצמאי והממשלה לא יכולה להתערב בהחלטותיה, אך יחד עם זאת, מחיר החשמל מגלם בתוכו גם מיסים שהמדינה גובה. למעשה, בפברואר 2022 הודיע משרד האוצר על תוכנית להפחתת יוקר המחיה כאשר אחד הצעדים בתוכנית הוא ביטול הבלו על הפחם לשנת 2022. בנוסף, בצל הביקורת הציבורית את ההתייקרויות בתעריף, הוחלט על ידי הרשות לפרוס חלק מההתייקרות לתשלומים .והנה – 2022 עוד מעט מסתיימת, ואין כעת מדיניות ברורה ביחס להמשכיות צעדי ריסון ההתייקרויות בחודשים הבאים. בראייה ארוכת טווח, צריך לזכור כי הממשלה גם אחראית לעיכוב המתמשך בסגירת התחנות הפחמיות בחדרה, ומעבר לייצור חשמל בגז. עלות היצור בפחם גבוהה פי 3 מעלות היצור באנרגיות מתחדשות ובגז טבעי. על פי אומדנים שונים, האצת קצב הסבת התחנות הפחמיות לשימוש בגז יכול לחסוך למשק כ-4 מיליארד שקלים, המהווים כ-15% מעלות יצור החשמל. כלומר, אם הממשלה תגבש תוכנית מיידית להאצת הפסקת השימוש בפחם, ניתן לבלום עליות של מחירי החשמל.
אז מה אפשר וצריך לעשות בהקשר לדוגמא הזו?
על הדרג המקצועי בממשלה לגבש תכנית להאצה מיידית את קצב הסבת התחנות הפחמיות לשימוש בגז, ובמקביל לערוך את ההכנות הנדרשות לצורך הארכת ההקלה של מס הבלו על פחם גם לתוך 2023 כדי להפחית את עליית המחירים.
דוגמא שניה להשפעה ישירה של הממשלה על המחיר שהציבור משלם על המוצרים היא הארנונה לעסקים;
במצב הקיים, הארנונה אינה משקפת את עלות השירותים הניתנים לנישומים – כך שהארנונה למגורים מתומחרת בחסר ביחס לשירותים הניתנים לתושבים, וארנונת העסקים משקפת מיסוי יתר ביחס למחיר השירותים הניתנים על ידי הרשויות לעסקים. אז כשאתם משלמים יותר על מוצרים, אתם משלמים גם על מיסוי עודף של העסקים. זאת ועוד - מנגנון עדכון מחירי הארנונה מוביל לעלייה משמעותית וחסרת פרופורציה בעלויות העסק. המנגנון נכון להיום קובע, כי העלייה תהיה תלויה באינפלציה במשק ובשכר המגזר הציבורי.
אז אתם מבינים? לא רק שהעלייה באינפלציה מייקרת את הארנונה לעסקים, אלא גם כשמעלים את השכר במגזר הציבורי למורים, לפקידים ולעובדי מדינה אחרים – גם המחיר של זה יגולגל ישירות אליכם לצרכנים.
אז מה צריך לעשות? ראשית - להוריד מיידית את הארנונה לעסקים וליצור הלימה בין סך היקף המס המקומי הנגבה מעסקים, להיקף השירותים המקומיים שהעסקים צורכים. שנית - לשנות את מנגנון עדכון הארנונה.
אלו רק שתי דוגמאות לצעדי מדיניות שנדרשים לגיבוש על ידי דרג מקצועי ויאפשר את הפחתת עלויות תשומות הייצור, ומתוך כך – הפחתה במחירים לצרכן, השפעה על בלימת האינפלציה וריסון יוקר המחיה.
כיו"ר נשיאות המגזר העסקי, אני מזמין את ראשי המשק לדיון על צעדי המדיניות הנדרשים ללא תלות בשעון הפוליטי. כי יוקר המחיה, האינפלציה והבעיות המבניות במשק לא מחכים לתוצאות הבחירות.
דובי אמיתי הוא יו"ר נשיאות המגזר העסקי