הריטואל הזה חוזר על עצמו מדי 31 בדצמבר: רגע לפני שהשנה האזרחית נגמרת, מתחילות לצוץ מכל עבר רשימות של החלטות לשנה החדשה. על פניו מדובר במסורת חיובית למדי: הרגע הזה ראוי בהחלט לסיכומים מחד ולהבטחות מאידך, רגע שבו הגיוני לעצור ולהתבונן בדברים שעשינו בשנה החולפת ובאלו שנשמח לסמן עליהם וי בשנה שתבוא.
אבל השיטה הזו, למהר ולהחליט על יעדים לשנה החדשה רגע לפני 1 בינואר, מסתמנת כפחות יעילה עבור אלו מאיתנו שבאמת רוצים לעמוד ביעדים שהציבו לעצמם, ולא להשאיר אותם בתור עוד רשימת מכולת מילניאלית. כי בואו נודה על האמת, כבר בסוף ינואר רוב ההחלטות מתפוגגות לחלל החיים והשגרה, כי החלטות משנות חיים והתחייבויות להרגלים מסוימים הן לא מסוג הדברים שקל להתמיד בהם – רק תשאלו את כל מי שאי פעם החליט לאכול בריא, לעשות ספורט, לטייל יותר, לקרוא שני ספרים בחודש, או סתם לזנוח הרגל רע ולאמץ אחד טוב.
כתב הניו יורק טיימס פהארי גינס החליט שדי לו בהחלטות שמתפיידות ברגע שאדי השמפניה של ערב השנה החדשה מתפוגגים. בטור שכתב לאחרונה הוא טוען ש-80 אחוז מכותבי רשימות ההחלטות לשנה החדשה זונחים אותן אחרי שישה שבועות. ייתכן שהוא אפילו נדיב מדי, כי קשה עד בלתי אפשרי לשנות הרגלים, ותכנון לטווח הרחוק הוא עניין משמעותי, שלוקח זמן להתכוונן אליו, והוא בטח לא משהו שאפשר לתקתק בכמה דקות רגע לפני חצות.
גינס מסביר שמשהו בתהליך שאנחנו עושים פשוט לא נכון, וזה מתחיל מההחלטות עצמן. הבטחות כמו לרדת במשקל או להוציא ספר נועדו מראש להתמסמס, שלא לדבר על הבטחות מופרכות אפילו יותר שאליהן נחשף, כמו לרדת 10 קילו עד מרץ או להגיע לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. מדובר בהחלטות שלא שוות את הנייר שהן נכתבות עליו – או שהן מעורפלות מדי, נטולות כוונה אפילו, ובלתי שימושיות בעליל, או שאין שום סיכוי שהן יעוררו במישהו מוטיבציה. ובשביל שינוי הרגלים או הצבת מטרות – כנראה יש צורך במוטיבציה חזקה יותר מאשר "היי, הלילה תתחיל שנה אזרחית חדשה".
לדבריו, ההבטחות האלו עובדות הכי טוב כשהן סופר מדויקות וספציפיות, מדידות, כאלו שניתנות באמת להשגה, רלוונטיות ותחומות בזמן. ובעוד שחשוב לקבל החלטות טובות, בסופו של דבר צריך גם להתמיד בהן, וזה החלק שבו רובנו נופלים.
ולכן הוא מציע שיטה שתסייע לנו לגרום לדברים לקרות באמת: לטענתו, החלטות לשנה החדשה לא צריכות להתבצע ערב השנה החדשה. אנחנו צריכים לתת לעצמנו יותר זמן, ועדיף פשוט להתחיל לתכנן מוקדם יותר. שבועיים קודם, חודש קודם, מה שעובד בשבילכם.
"פשוט תתחילו עכשיו"
אין סיבה אחת שבגללה אנחנו לא מצליחים לעמוד בהבטחות שלנו לשנה החדשה – מדובר בשילוב של כל מיני גורמים, כמו בכל החלטה אחרת במהלך השנה.
שינוי הרגלים, כאמור, הוא אחד הדברים המאתגרים עבורנו, ואחת הסיבות שזה כל כך קשה, היא שהרבה פעמים כשאנחנו מנסים לעשות משהו, אנחנו עוברים מאפס למאה. בלי שום מחשבה או תכנון, אנחנו עושים החלטות כל כך קיצוניות, שהסיכוי לעמוד בהן הוא אפסי. כן, אדוני? אתה באמת מתכוון לאכול רק סלט כל ערב מהיום והלאה? ואת, גבירתי, משוכנעת שתרוצי כל ערב 5 ק"מ אחרי העבודה? במילים אחרות, אנחנו מכשילים את עצמנו מראש – כולנו יודעים שלא יהיו שום ריצה או סלט – זה ייגמר בבינג' של גלידה מול נטפליקס.
עוד סיבה שאנחנו נשברים מהר, היא שלפחות בהתחלה להתמיד בהרגלים זה פשוט סיוט. מחקר של אוניברסיטת שיקגו מ-2016 מצא שהדרך הטובה ביותר לחזות אם אנשים יעמדו ביעדים שלהם בטווח הרחוק היא לבדוק אם הם יקבלו פרס מיידי. סיפוק מושהה פשוט לא עושה לנו את זה, אם אנחנו לא מקבלים תוצאה מיידית, אנחנו נוטים לוותר, ולכן השבועות הראשונים של ניסיון לדבוק בהרגל הם הקשים מכולם. אנחנו יוצאים לרוץ בלילה כי אנחנו רוצים לשמור על הבריאות העתידית שלנו, אבל שירים יד מי שמת לצאת עכשיו לרוץ בקור. תוסיפו את זה שאנחנו רק רוצים להתכרבל ולבלוס. ומה קורה כשאנחנו מבטיחים לעצמנו שנצא לרוץ ובמקום זה מנשנשים בתוך הפוך? אנחנו מיד מתייגים את זה ככישלון, וזה בטח לא מה שיגרום לנו להתחיל מחדש – לפחות לא עד השנה הבאה.
גם לתאריך יש חשיבות – תאריך נקי ויפה וחלק. זה האבא והאמא של "ביום ראשון מתחילים דיאטה". אבל מהצד השני של הרגע הקסום הזה שבו אפשר לעשות ריסטארט ולהתחיל מחדש, יש את הדברים שבאמת צריך לעשות כדי להתחיל מחדש, וזה רק הופך את זה ליותר קשה, כי הרגע עבר. הההחלטה הבאה תחכה לקו החדש והנקי הבא.
אז הנה ההחלטה החדשה שמציע גינס: פשוט תתחילו עכשיו. אף רץ מרתון לא מגיע ליום התחרות בלי חודשים ארוכים של אימון. לטענתה, כאן מדובר באותו דבר בדיוק. למעשה, היא דוחקת בקוראיה להתחיל להתאמן על ההחלטות שלהם מיד אחרי שיסיימו לקרוא את הטור שלה, ולהשתמש בזמן שנותר עד סוף השנה כתקופת ניסיון והסתגלות – זה לא משנה אם פישלתם או פספסתם יום, כי לא באמת התחייבתם למשהו עדיין, נכון? אם תתחילו עכשיו, תהיה לכם הבנה הרבה יותר עמוקה של הדבר שאליו אתם מתחייבים.
לא עדיף לגלות בדצמבר שריצת 5 ק"מ כל ערב היא תרחיש אופטימי מדי לרמת הכושר הנוכחית שלכם? אולי בתור התחלה, תנסו לרוץ בדצמבר רק שלושה ק"מ, פעמיים-שלוש בשבוע? ההכנה המקדימה תעזור לכם להבין איפה אתם עומדים, שלא לדבר על כך שתצלחו את השבועות הקשים כבר עכשיו, ואלו של ינואר יהפכו לברי השגה ואולי אפילו יותר קלים. אם אתם מתכוונים לאכול בריא יותר בשנה הבאה, הרי שאין יותר טוב מלבצע תחקיר ולתכנן את הארוחות שלכם עוד השנה. לא משנה מהן ההחלטות שלכם, או מה אתם רוצים להשיג בשנה הבאה עלינו לטובה – התחלה מוקדמת תעשה לכם רק טוב.
כל הרגל שתרצו לאמץ הוא משהו שצריך להפוך לחלק מהרוטינה היומית שלכם, ובסופו של דבר להרגל. והיי, אם פספסנו כמה ימים, או התחבקנו עם האגן-דאז מול העונה החדשה של "הכתר" במקום לצאת לריצה – לא מדובר בכישלון! אנחנו רק מנסים להתארגן על עצמנו, ללמוד לנהל את ההרגל החדש שאנחנו רוצים לאמץ, לעשות ניסוי וטעייה. הדבר האמיתי לא קורה עד 1 בינואר, וסביר להניח שתגיעו אליו קצת יותר מוכנים.