שגרה. משהו ששנאתי לפני שהפכתי לאמא והיום אני יודעת להעריך. כי להיות אמא, בכל עבודה, זה אתגר. זה להיות בכל רגע בשני תפקידים, אחד הוא התפקיד המקצועי שלך, והשני הוא הילדים. בשניהם את חייבת להיות מצוינת, אבל איכשהו מצויינות באחד מהם אומר וויתור על השני. התפיסה היא שאם את משקיעה באימהות את כנראה לא באמת משקיעה בעבודה ולהפך. את מקבלת פרצוף כשאת אומרת בגן שהיום הבייביסטר מגיעה לאסוף ואז עוד פרצוף מקולגות כשאת יוצאת ב- 15:00 לאסוף מהגן. אימהות בתקופת קורונה מגדירה את כל היחס הזה מחדש, כי לעבוד מהבית ולעשות פגישות בזום כשהילדים לא במסגרות בעצם מבטל את היכולת שלנו להבדיל בין הדמות המקצועית שלנו לדמות האמא. אנחנו גם וגם, במקביל.
אחד הדברים שמפספסים הוא שמנהלים דורשים מהעובדים להיות מסורים ב- 100% לעבודה, למרות שהם לא מסורים אל העובדים באותה מידה. כמנהלים אנחנו לא דואגים לעובדים מעבר לשעות עבודה, אבל מצפים להיות זמינים תמיד. שיהיה להם אכפת תמיד. שיהיו שגרירים של החברה. אבל כשעובדים מגיעים ומבקשים לצאת מוקדם לבדיקה או כי הם אימצו כלב, מנהלים מעקמים פרצוף. זה נכון לגבי הורים שצריכים להתנצל לגבי שעות העבודה שלהם אבל זה נכון לגבי כל עובד ועובדת, כי לכולנו יש חיים מחוץ לשעות העבודה.
גמישות של מעסיקים ושל מנהלים היא בדיוק המקום שבו הפער הזה מקבל מענה. הגמישות הזאת מתחילה בהבנה שהעובדים שלנו הם אנשים. שיש להם חיים. והחיים שלהם זה לא העבודה שלהם. ברגע שאנחנו מקבלים את ההבנה הזאת ממקום העבודה שלנו, אנחנו מרגישים יותר בנוח להכניס את העבודה לתוך החיים שלנו גם מעבר לשעות העבודה. אנחנו לא מרגישים פראיירים לקבל טלפונים מלקוחות גם מחוץ לשעות העבודה, כי אנחנו יכולים לצאת באמצע יום העבודה לאסוף חבילה מהדואר.
חזרה להורות, כי כהורים אנחנו פחות תלויים ברצונות שלנו ויותר תלויים בצרכים של הילדים ובמסגרת החינוכית שהילדים נמצאים בה. בכל כך הרבה רגעים אנחנו עומדים חסרי אונים מול מציאות שבה אין לנו באמת בחירה. הודעה מהגננת שכל הגן צריך להיכנס לבידוד, או שהבייביסיטר לא יכולה להגיע או, לא עלינו, הילד עם חום, מבטלים באופן מיידי את כל התוכניות, את כל הפגישות, את כל המשימות. ואם נחשוב על זה רגע, זה לא רק ההיבט הטכני של הדברים: נוכחות או היעדרות. זה גם המצב הנפשי שלנו כשהדברים האלה קורים. זה דאגה עמוקה כשאתה חושב שלילד לא טוב ופחד תמידי ומוצדק שאולי מתעללים בו בגן. זה אימה מהמחשבה שאולי אנחנו מפספסים משהו לגבי הבריאות של הילדים, או היכולות החברתיות שלהם או בעצם כל היבט של החיים שלהם. חברה פעם אמרה לי ש״בלידה, יחד עם התינוקת, נולדו הדאגות".
הייטק ענף תובעני עם קצב מהיר - רחוק מסביבת העבודה המושלמת
נאמרו לאחרונה הרבה דברים על ענף ההייטק, אבל אף אחד לא מדבר על הורות בהייטק. זה ענף תובעני מאוד, עם קצב מהיר וסיכונים גבוהים. במסגרת מיתוג מעסיק חברות עסוקות בלהראות איזה מוצרים מגניבים היא מחלקת לעובדים, איזה ימי גיבוש מדהימים, כמה הם מפנקים ב- happy hour. מבחוץ, זה נראה כמו סביבת עבודה מושלמת. אבל מי שנמצא בפנים יודע שלא חסרות חברות שבהן זה רחוק מהמציאות.
דווקא בגלל שאני יודעת עד כמה המציאות הזו לא פשוטה גם לי, כאמא וכהורה, וגם למעסיקים שלי, כתבתי פוסט בלינקדאין שבו שיתפתי בקושי וגם אמרתי תודה. היה לי חשוב להגיד תודה כי החברה שאני עובדת בה ראתה אותי, אמא שצריכה להתמודד עם אתגרים לא פשוטים, וידעה לייצר מרחב שמכיל את האתגרים האלה. הפוסט הזה יצר גלים- מצד אחד, המוני הורים שכתבו, אם בתגובות על הפוסט ואם בהודעות פרטיות, עד כמה התרבות הארגונית הזאת נדירה וכמה הם צמאים למקום עבודה כזה. ומצד שני, אנשים שהאשימו אותי בניצול של המעסיקים שלי, אנשים שלא חשבו שראוי שתהיה גמישות במקום העבודה, ושאי אפשר לצפות ממעסיקים לגלות הבנה כלפי הורים, כי זו דרישה מוגזמת.
בכנות, הופתעתי מעוצמת התגובות. הדבר שהכי הפתיע אותי הוא תגובות של גברים, שהרגישו שחברות יודעות להכיל אימהות, אבל אבות לא מקבלים את אותו יחס. אב שרוצה להוציא את הילדים מהגן או אפילו לצאת לחופשת לידה לא יקבל את אותה הבנה מהמעסיק. זה הפתיע אותי, כי זה נושא שלא מדברים עליו בכלל.
אז הנה ההזדמנות שלכם, חברות ההייטק, להתבלט באמת ולתת ערך אמיתי לעובדים ההורים שלכם:
קודם כל, תהיו גמישים. למשל, שכשהילדים חולים, רגע אחרי שאתם מביעים קצת אמפטיה (כי הם כנראה לא ישנו כל הלילה והם גם מודאגים), תאפשרו להם לעבוד מהבית. מהצד של ההורים, שימו לב שיכול להיות שהסביבה שלכם לא מבינה מה זה אומר להיות הורים לילדים חולים, אז פשוט תשתפו. לא ברגעים של הצרחות והבכי, אבל אחר כך, כשהילדים סוף סוף נרדמים. קחו את הרגע לראות מה אתם מסוגלים לעשות ומה לא- ותדאגו שיהיה מי שיעשו את זה במקומכם, אם זה דחוף.
תנסו להכיל את השונות. מציאות של הורים היא שונה. לעבודה יש שעת התחלה ושעת סיום, אבל ההורות לא מפסיקה אף פעם. כהורים אנחנו בודקים את הפלאפון בישיבה לא כי משעמם לנו, אלא כי אנחנו מפחדים לקבל טלפון מהגננת. גם הורים אוהבים ימי כיף, אבל צריך לזכות שהורים צריכים לשים בבוקר ילדים במסגרות ולקחת אותם אחה״צ (ואם מדובר על חופשה אז צריך למצוא גם סידור ללילות)- נסו להתחשב בצרכים האלה מבחינת הסעות, שעות התחלה וסיום ואולי אפילו הטבה לעובדים ההורים (למשל, להביא את הילדים?). הכי חשוב: השתדלו להודיע כמה שיותר זמן מראש.
בקשו פידבק. הורות היא דבר משתנה. הצרכים משתנים בין הילדים, הגילאים ואפילו מקום המגורים. וכהורים, אנחנו כנראה המבקרים הכי גדולים של עצמנו. לכן המון הורים מרגישים לא נעים להאיר או לבקש. פשוט בקשו מהם פידבק- תהיו מופתעים לגלות דברים חדשים. זה רלוונטי גם אם אתם, כמנהלים, הורים בעצמכם.
תראו את האנשים שעובדים אצלכם, תאפשרו להם לחיות, תהיו רגישים ותכילו את העובדה שהחיים שלהם ממשיכים גם אחרי שעות העבודה. זה ישתלם לכם.
כנרת האובן היא סמנכ״לית שיווק בחברת Fibo