שני כוחות מנוגדים פועלים היום בגזרת סקטור ההייטק בישראל: מצד אחד, הציבור הישראלי מלא גאווה (ובצדק) בחברות הטכנולוגיה, ביזמים וגאוני המחקר והפיתוח שנולדו ב"סטארט-אפ ניישן" – סיפור ההצלחה הגדול ביותר שידענו. כלכלת ישראל נשענת כבר שנים על תעשיית החדשנות הטכנולוגית המקומית, שהצילה אותנו (שוב) ממשבר כלכלי במגיפת הקורונה הממאנת להיגמר. אך נדמה כי הקטר של המשק מתנתק משאר הקורונות של החברה הישראלית ודוהר לו קדימה בנתיב נפרד - מבלי להבין את ההשלכות החברתיות והתעסוקתיות בהתנהלותו.
הפערים הכלכליים והחברתיים בין עובדי ההייטק ל-90% מהמשק הישראלי שאינו חבר במועדון היוקרתי נתנו אותתיהם ביתר שאת בשנה החולפת. מהערצה טוטאלית, הופך שוק הגאונים לעשירי ה"הייטקס" המנוכרים והמנותקים מערכי החברה הישראלית – כפי שמטייבים להמחיש מערכוני "ארץ נהדרת".
מסיבות הראווה, שלטי החוצות הריקים מתוכן והפרסומות "המגניבות" בטלוויזיה בניסיון הנואש לגייס טאלנטים רק מחריפות את המצב. נראה כי הגאווה הלאומית מתחלפת בהאשמה בעליית מחירי הדיור במטרופולין ת"א ופערים סוציואקונומיים בין מרכז ופריפריה שהולכים ותופחים. הוסיפו לזה קנאה ותחושת אנטגוניזם וחוסר שייכות וקיבלתם מתכון לניכור חברתי – עסקי שיחזור כבומברג לסקטור הכי נוצץ במדינה.
כיום חיים בישראל (עפ"י דוח הביטוח הלאומי) כשני מיליון אנשים מתחת לקו העוני, 30% מהילדים רואים את הקו הזה מלמטה והשכר הממוצע במשק הוא כמחצית משל עובדי ההייטק – בנסיבות הללו, לפזר נצנצים וקונפטי בכל מדיה אפשרית זה כנראה לא הדבר הכי מתחשב וחכם לעשות. המספרים מראים כי חוסר השוויון נכנס גם לתעשייה עצמה: עפ"י דו"ח ההון האנושי של Start-Up Nation Central ורשות החדשנות 72% מאותם 334,000 עובדי תעשיית ההייטק הינם גברים, מרביתם המכריע יהודים, אשכנזים וחילונים (זה לפני שדיברנו על נשים בעמדות מפתח, שם התמונה עגומה הרבה יותר). ואם יש משהו שישראלים אלרגיים עליו ב- DNA שלהם (אחרי לצאת פראייר) זהו חוסר שוויון - נקודה קריטית אליה עוד נחזור.
מצד שני, אותו דוח הראה כי גם בתקופת שיא משבר הקורונה 13,000 משרות בסקטור הכי מבוקש בישראל לא אוישו. הכצעקתה? פשוט כי אין מספיק כוח אדם טכנולוגי מיומן. לזה תוסיפו עוד כמה אלפים בתחומים לא טכנולוגיים- אליהם הביקוש עולה גם כן. לצד השקעות שיא של מעל 25 מיליארד דולר בשנה החולפת (פי 2.5 משנת 2020), לידתם של מעל 30 יוניקורנים (בשנה!) נראה כי המחסור בהון אנושי רק הולך ומחריף – ועימו גם הטקטיקות למשוך טאלנטים, שיוצאות מכלל שליטה. נקודת האור בסיפור היא שלראשונה מזה שנים, יזמים ומנהלי.ות חברות הייטק מתחילים להביע עניין אמיתי בישראל.
הרי השוק לאותם פתרונות טכנולוגיים איננו ישראל ואף פעם לא היה, השוק הגלובלי הוא היעד הנכסף. כאן רק מפתחים את הטכנולוגיה ומייצאים אותה לעולם. יחי המוח הישראלי! אממה? חסם הצמיחה העיקרי של החברות האלו הוא לאו דווקא החדירה לשוק הגלובלי – אלא אותו מוח ישראלי שקשה לגייס. ומשכך, חזרו המנהלים והמנהלות להתעניין בשוק המקומי, לחשוב איך מבדלים וממתגים והחלו להפציע באותם קמפיינים מפוצצים שכולנו רואים, אך לא תמיד מבינים מה טיבם. שני הכוחות המנוגדים הללו יכולים להיפגש ב- 2022 לכדי פתרון שהוא WIN WIN לכולם – לחברות עצמן ולחברה הישראלית.
תוכנית ההתחברות מחדש: שוויון, טכנולוגיה, חברה. יחד עם מיתוג מעסיק חכם
למרות מה שזה נראה, הדרך לליבו של הטאלנט הישראלי בענף ההייטק לא נגמרת רק בשכר, תנאים ופינוקים. מחקרי משאבי אנוש מראים כי העובד מחפש משמעות בעשייה, סיבה לקום בבוקר ותחושת שייכות למקום העבודה שלו. הדור הצעיר, שמניע את הייטק בהווה ובוודאי בעתיד אולי מפונק, אבל יש לו ערכים ברורים וציפיות מהמעסיק שלו לשוויון, עשייה חברתית וצמצום הנזק לסביבה. קחו למשל את נושא אי השוויון התעסוקתי. בעל כורחן ובמצוקתן אחר כוח אדם, מתחילות חברות ההייטק להרחיב את טווח ההגדרות וסף הכניסה. באם הנהלה של חברות ההייטק תפתחנה עוד קצת את הראש ותגדיר מכסות גיוס לאוכלוסיות מוחלשות ובתת ייצוג (מעבר לניסיון הדי כושל של המדינה לעשות זאת) יתגלה אוצר בלום.
אוכלוסיה בולטת בתת הייצוג שלה בסקטור הכי מתקדם בישראל היא נשים, מחצית מהישראלים. שילוב נשים בכלל ובדרג ניהולי בפרט נדרשת בכדי להתחיל לשנות את מאזן הכוחות גם בקרב מקבלי ההחלטות – דבר שיכול לשנות תדמית של ארגון ואת האטרקטיביות שלו בשוק העבודה. מעבר לעניין המגדר, היד עוד נטויה: בין אם מדובר ביוצאי.ות 8200 או קרבי ללא הכשרה טכנולוגית, עובדים.ות מהמגזר הערבי או החרדי ובוגרים.ות מהפריפריה שיכולים בימינו גם לעבוד מרחוק וכן, גם אנשים עם מוגבלויות מסוגים שונים. שילוב חלקים נרחבים יותר בפסיפס הישראלי יכולים הן לענות על חלק ממוצקת כוח האדם והן להיות קרקע ערכית שתכניס הרבה משמעות לסיפור שמנסות החברות להפיץ אודותם כמנוע גיוס.
נקודת כאב נוספת בחברה הישראלית היא שאמנם אנחנו "סטארט-אפ ניישן", אבל אנחנו רחוקים מאוד מלתעל את הטכנולוגיה המיוצרת כאן לחיי היום יום שלנו. תשתיות, תוכניות ארוכות טווח ויישום מוצלח – זה לא הצד החזק של מדינת ישראל. אפשר לראות את זה בנגישות של משרדי הממשלה, בתחבורה הציבורית ובכבישים, בעצם בכל אספקט שתבחרו. אז היכן ההזדמנות?
חברות טכנולוגיה צריכות מקום לנסות את הפיתוחים, לבדוק היתכנות יישום ולוודא את אבטחת האיכות של המוצר לפני שיוצאים לשוק. ישראל יכולה להיות באטה סייט (אתר פיילוטים) מעולה לבדיקות אלו. עכשיו שוו בנפשיכם מה קורה שבדיקות התיכנות כאלו פוגשות צורך מקומי חברתי. למה לא לקחת נושא שקרוב ללב העובדים וליזום פרויקט תרומה לקהילה עם רשות מקומית, משרד חברתי או עמותה ולגייס את היכולות הטכנולוגיות והאנושיות הללו למען הזולת? עשייה, ערך ומשמעות מעבר לשורת הרווח כבר אמרנו?
גם בתחומים רחבים יותר בחיינו אפשר למנף את הכישרון המקומי: החל מלעזור לצמצום זיהום אוויר ופגיעה בסביבה, דרך החבילה בדואר שתגיע בזמן ובשלום, להנגיש טכנולוגיה לקשישים ומוגבלים ועד הפחתת האלימות נגד נשים באמצעות פיתוחים מתקדמים שיש כאן בשפע. נכון, אין זה תפקידה ומטרתה של חברת טכנולוגיה, אך אין ספק שפרויקט חברתי שכזה עם תיעוד נכון ונרטיב איכותי יפיח קסם בפרסומות ושלטי החוצות הלא קריאטייבים שאנחנו רואים היום מסביבנו. כך שהתועלת הארגונית תהיה כפולה: העלאת הערך של הארגון בעיני העובדים הקיימים ומיתוג מעסיק חכם יותר למשיכת העובדים הפוטנציאליים.
למען ההגינות, אומר שחברות כן תרומות ממשאביהן למען הקהילה ועשירי ההייטק בוודאי תורמים מכיסם לא מעט, אבל הן הסקייל הנמוך ביחס להון והן אופי התרומה והדרך מה היא מתבצעת ומתוקשרת לא מתועלים בהכרח למקומות הנכונים – ומשכך, לא יוצרים את האימפקט המתבקש.
בישראל יש אלפי סטארטאפים עם קצב גידול של מאות בשנה. בתקווה שאפילו חלק קטן ממנכ"לי החברות יכניסו את הדרקטיבה החדשה הזו בארגוניהם, נוכל לראות כאן מבול של יוזמות למען הזולת ותיעול המשאבים של אומת הסטארטאפ לתוך עצמה. זאת לצד הגדלת שביעות הרצון ממקום העבודה, תחושת שייכות והחזר ההשקעה מצידן של החברות על כל שקל שהן שמות בפרסומות ומהלכים תדמיתיים לשימור וגיוס עובדים. אך יותר חשוב מזה, הקטר של המשק יתחבר שוב לקרונות החברה הישראלית אותה הוא נושא, ורק אז נגיע באמת ליעד.
אייל גולדמן הינו יועץ אסטרטגי, מומחה לתקשורת, מיתוג וטכנולוגיה. בעבר כיהן כדובר ומנהל קשרי החוץ של IBM בישראל וכסמנכ"ל תקשורת ומותג ב- Start-Up Nation Central