וולס פארגו (Wells Fargo), מהבנקים הגדולים והוותיקים בארצות הברית, הודיע לאחרונה כי פיטר בין 10 ל-20 עובדים לאחר שניטר את תנועות העכבר שלהם בעבודתם מהבית וגילה כי רבות מהן היו מזויפות. העובדים יצרו באמצעות תוכנה או סימולטור הניתנים לרכישה באמזון מצג שווא של עבודה על המסך – וניצלו את הזמן לענייניהם הפרטיים. הנהלת הבנק ראתה בכך התנהלות לא אתית המצדיקה את פיטוריהם ובכך, ייתכן שהיא חשפה קצת יותר ממה שהתכוונה על מערכת יחסי העבודה העכורה בבנק הרביעי בגודלו בארה"ב, המעסיק כיום כ-226 אלף עובדים.
המפוטרים בוולס פארגו הועסקו בחטיבת העושר וההשקעות של הבנק, שלה עבר שערורייתי למדי בכל הנוגע להתנהלות עובדיה. ב-2016 התברר כי אלפים מעובדי החברה פעלו בחשבונות לקוחותיהם ואף פתחו להם חשבונות פיקטיביים כדי להגדיל את נתוני המכירות (ובכך גם את משכורתם). וולס פארגו נחלץ החודש מאישום פלילי בפרשה דרך פשרה משפטית, שבמסגרתה הוא ישלם 3 מיליארד דולר למשקיעים וללקוחות. הדבר עשוי להסביר את להיטות הבנק לדווח מיידית על עוד עובדים שסרחו.
"אין תחליף לעבודת ניהול"
תוכנות מעקב שמנטרות עבודה מהבית צברו פופולריות גדולה בשנים האחרונות, המוגדרות עדיין כשנות יציאה מהקורונה. הצורך לוודא שהעבודה מרחוק אכן מתבצעת הוא טבעי, יש שיאמרו אנושי: המעסיק/בעלים משלם לעובדים - ורוצה בתמורה לראות אותם עובדים. עם זאת, הוא מציב מעסיקים בפני סוגייה לא פשוטה: איך שומרים על האיזון בין פרודוקטיביות לאמון? המקרה של וולס פארגו מייצג ארגונים שבהם האמון ההדדי בין מעסיקים לעובדים אבד לחלוטין, אולם זה לא חייב להיות ככה.
המגפה העולמית שלחה מיליוני אנשים לעבוד מהבית, אבל היציאה ממנה לא החזירה את כולם למשרדיהם. חברות רבות מאוד ברחבי העולם ראו כי טוב והחילו מודל עבודה היברידי המשלב עבודה מהבית עם הגעה למשרד. הייתה בכך קפיצה גדולה המבוססת על אמון. בדיעבד, רק חלק מהעובדים ומהמעסיקים עמדו בה: בעוד עובדים רבים בחרו להשתמש בתוכנות המדמות תנועות עכבר ומפברקות צילומי מסך, מעסיקים הכניסו לשימוש שוטף תוכנות שמנטרות תנועות מקלדת ועכבר, ואף את תנועות העיניים של העובדים. לצד זאת, הם החלו לעקוב אחר נתוני GPS מהסמארטפונים של העובדים ואחרי נתוני גלישה, חיפושים וקניות אונליין. במקרים קיצוניים – זה הגיע לכדי קריאת מיילים פרטיים. במרבית המקרים, המעסיקים לא עברו על החוק, אלא "רק" הסתכנו בצניחת אמון מצד עובדיהם.
עידית משה היא יועצת ומומחית לפיתוח מיומנויות פרודוקטיביות בשוק העבודה ושותפה מייסדת של GTD-Israel בשותפות עם נועה גורדון פרייזלר. לדבריה, "במקומות העבודה מתנהל כיום מעין מרוץ חימוש בין טכנולוגיות שמודדות ומנטרות עובדים בעבודה מרחוק, לבין טכנולוגיות שמאפשרות להם להערים על המעסיקים שלהם, למשל חיקוי תנועות עכבר".
לפי משה, העניין מתחיל ונגמר באמון. "כל המנהלים רוצים עובדים מעורבים וחדורי מוטיבציה, אבל לא כולם רוצים לעשות את עבודת הניהול ולבדוק מה מניע את העובד, מה חסר לו בעבודה, למה הוא לא רתום", היא מסבירה. "מדידה של העובד ומעקב אחריו מרחוק בטח לא יעזרו כאן. עוד לא נוצר עובד מחויב ומלא מוטיבציה כתוצאה מפרקטיקות מעקב וניטור".
בשוק העבודה הישראלי מסתמנת בשנה האחרונה מגמה של חזרה לעבודה מלאה מהמשרד. מעסיקים רבים משאירים לעובדיהם יום עבודה אחד מהבית בשבוע, אם בכלל. לדברי משה ישנם יתרונות שונים לכל סביבת עבודה. "המעסיקים כאן עדיין לא פיצחו את השאלה מה כדאי לעשות בעבודה מהבית. הבית מאוד מתאים למשימות עומק ולמענה למיילים - משימות שהסחות הדעת באופן ספייס כמעט לא מאפשרות לבצע. לעומת זאת, עבודה במשרד מתאימה יותר לשיתופי פעולה, פגישות, חיזוק קשרים חברתיים וכו'", היא מסבירה. "היה אפשר לנצל את היתרונות האדירים של העבודה מהבית, שחוסכת לדוגמא בזבוז זמן מטורף בהיקפו על פגישות ותנועה בכבישים, אבל בישראל לא יודעים עדיין לעשות זאת".
מה שמשאיר אותנו עם תוכנות ניטור ומעקב, כדוגמת אלו ש"הפילו" את העובדים בוולס פארגו.
"תוכנות המעקב והניטור בעבודה מרחוק אולי נותנות למנהלים מידע כמותי, אבל לא מידע איכותני. הן לא יגלו להן האם העובד עבד בצורה נכונה, האם הוא הקפיד על תהליכי עבודה, האם התוצר היה טוב. אין תחליף לעבודת ניהול שמסתכלת באופן הוליסטי על כל האספקטים האלה, שמסתכלת על התוצאה, הדרך והרגשות של העובד. תוכנות מעקב הן פתרון שלא רואה בכלל את ההתנהגות האנושית וגם מחבל באמון בין עובדים למעסיקים. ברוב משרדי החברות שאנחנו מבקרות כחלק מעבודתנו תלויים על הקירות כל מיני סלטגנים וסיסמאות עם מילים גדולות כמו 'מצוינות', 'אמון', 'אושר' ו'סיפוק בעבודה'. אבל אם בסופו של דבר אתה צריך תוכנת מעקב שתבדוק מה העובדים שלך עושים בעבודה מהבית, מה שוות כל הסיסמאות האלו?"
"יש עובדים שמעדיפים להגיע כל יום למשרד"
עמי אהרונוביץ׳, מנהל הפעילות (GM) בישראל של חברת אירוספייק האמריקאית, סבור שלא כל עובד מתאים לעבודה מהבית. "יש עובדים שצריכים פיקוח צמוד, עם מנהל בחדר על ידם שזמין בכל רגע נתון לשאלות", הוא אומר.
איך זה עובד אצלכם?
"קצת אחרת. ממוצע הגילים שלנו קצת יותר גבוה משאר התעשייה כאן - וזו כמובן החלטה ניהולית. אנחנו מחפשים בשלות, בגרות ועצמאות אצל העובדים שלנו. לא תראה אצלנו ילדים בגילאי עשרים פלוס, שזה התפקיד הראשון שלהם אחרי הצבא".
אירוספייק, המפתחת מאגרי נתונים ליישומים הדורשים עיבוד נתונים בזמן אמת, מעסיקה כ-300 עובדים בארבעה מרכזי פיתוח בעולם - בארה"ב, הודו, בריטניה וישראל. הסניף הישראלי, שבו מועסקים כיום 15 עובדים, נפתח בתל אביב ב-2019 וצלל כמעט מיד לתוך ימי הקורונה. כיום, תחת ניהולו של אהרונוביץ', הסניף עובד במודל עבודה גמיש מאוד, הן מבחינת מיקום והן מבחינת שעות פעילות.
"אנחנו עובדים במרחב עבודה משותף עם עוד כ-200 עובדים מחברות אחרות, כך שיש בינינו שמעדיפים להגיע כל יום למשרדים וליהנות מתחושה של ביחד", מספר אהרונוביץ'. "לעומתם, יש צוותים שעובדים כמעט רק מהבית ומולם אנחנו מתמקדים בהצבת יעדים והשגתם, עם מידה גדולה של אמון ואמונה בבגרות שלהם".
אין לכם תוכנות מעקב וניטור?
"אנחנו משתמשים בתוכנה בסיסית אחת בלבד, שמאפשרת לעובדים לתעד כמה שעות הם עבדו בכל יום, האם לקחו חופש והאם לקחו מחלה. זו לא תוכנה פולשנית. אנחנו מודעים כמובן לקיומן של תוכנות המדווחות למעסיק כמה שעות המחשב של העובד הופעל בבית, אבל לא מאמינים בפיקוח כזה. אנחנו בעד אמון, משימות ותוצאות; יותר שקיפות ופחות בקרה".
מה אתה חושב על ההתנהלות בוולס פארגו?
"אם אתה חושב שאתה אמור לפלוש לעובדים שלך למחשב כדי לגרום להם לעבוד, יש לך ככל הנראה בעיה חמורה ובסיסית יותר בארגון מכמה עובדים שיצאו להפסקה. לפני אירוספייק ניהלתי חברה עם כ-60 עובדים, שהיו יוצאים מדי בוקר למפגשים עם לקוחות. לא שקלתי אפילו להתקין להם אמצעי מעקב ברכב או בלפטופ, משום שזו לא הדרך לנהל מקום עבודה. בסופו דבר, הכל מתחיל ונגמר באנשים".