איך שלא מסתכלים על זה, החלטת ועדת הכספים היום (שני) מקרבת מאוד את ביטוחי המנהלים לסיום דרכם כמסלול אלטרנטיבי לקרנות הפנסיה. הוועדה, בראשות היו"ר ח"כ משה גפני, אישרה את תקנות משרד האוצר שלפיהן רק בעלי משכורת כפולה מהשכר הממוצע במשק, כלומר: רק מי שמרוויחים יותר מ-24 אלף שקל בחודש, יוכלו להפקיד לביטוחי מנהלים, גם זאת רק לאחר שכבר הפקידו לקרן פנסיה. השינוי ייכנס לתוקפו כבר ב-1 בספטמבר השנה, בעוד קצת יותר מחודשיים.
באופן לא מדי מפתיע, ח"כ גפני הציג את ההחלטה כעשיית צדק עם אלפי מבוטחים שבוטחו בביטוחי מנהלים והשיגו במשך השנים תשואות נמוכות משמעותית בהשוואה למבוטחי קרנות הפנסיה, בעיקר עקב דמי ניהול גבוהים במיוחד.
למבוטחים הקיימים, אגב, ההחלטה הנוכחית כבר לא תעזור, איש לא יחזיר להם את התשואות האבודות. כעת, במבט לעתיד, יש לברר אם זו אכן החלטה נכונה או שתמונת המציאות קצת יותר מורכבת? פנינו בעניין סבוך זה לרונן טוב, בעלים ומנכ"ל בית סוכני הביטוח רימונים ויו"ר מיטב גמל ופנסיה. עם ותק של 34 שנים בתחום הביטוח, טוב נחשב אחד המומחים המובילים בישראל בתחומי הגמל והפנסי. הוא מחזיק ברזומה עשיר ומכובד ביותר שכולל תפקידים כמו משנה למנכ״ל מיטב דש, מנכ״ל בית ההשקעות פסגות, משנה למנכ״ל כלל ביטוח, משנה למנכ״ל מגדל ביטוח, מנכ״ל קרן הפנסיה מקפת, מנכ״ל קרן הפנסיה עתודות ומנכ״ל מבטח סימון.
"ביטוח המנהלים", הוא אומר כבר בפתיחה, "מת כמעט באופן מוחלט כבר כמה שנים, אבל ההחלטה היום בוועדת הכספים תהרוג אותו כנראה סופית. לדעתי, זה יקרה דווקא לא בצדק, על אף שקרנות הפנסיה תמיד היו מוצר ביטוחי יותר טוב מביטוחי המנהלים".
לביטוחי המנהלים היו גם שנות זוהר?
"בהחלט. אמצע שנות ה-80 עד 2005 ביטוח מנהלים נראה כמו הדבר הכי טוב שיש בשוק הביטוח הפנסיוני בישראל. התקופה הזו נגמרה רק לאחר שחברות הביטוח קנו את קרנות הפנסיה, ופתאום כבר אי אפשר היה לקשר את הקרנות רק להסתדרות ולעובדים הפשוטים".
סופו של הסטטוס
קשה לשים את האצבע על מקור המשיכה של ביטוח המנהלים, אולם נדמה הסוד, כמו פעמים רבות, הוא במיתוג. "אני בתחום הביטוח מ-1989 ולא נתקלתי מעולם במוצר פיננסי שהשם שלו תרם תרומה כל כך דרמטית להצלחה שלו", אומר טוב. "ביטוח מנהלים זה קודם כל הברקה שיווקית אדירה. עד לפני עשור ומשהו, היה ברור שאם יש לך ביטוח מנהלים, עשית את עסקת חייך. ואם יש לך חלילה קרן פנסיה אז דפקו אותו או שאתה עשירון תחתון, או גם וגם. התפיסה במשך שנים הייתה שביטוח מנהלים זו ההשקעה הפנסיונית הכי טובה עלי אדמות - וכל זה למה? כי אנשים אהבו את המנהלים בשם המוצר".
זה היה מן סמל למעמד?
"אני זוכר את עצמי מסביר לדורות שלמים של מנהלים ועובדים מן השורה למה קרן הפנסיה בעצם עדיפה, למה ביטוח מנהלים הוא למעשה מוצר פחות משתלם. לקרן הפנסיה תמיד היו כמה יתרונות ברורים: זה מתחיל כמובן בדמי הניהול, שתמיד היו יותר גבוהים בביטוחי המנהלים, אבל ממשיך בכך שקרן הפנסיה היא מוצר בסבסוד הדדי של כל חבריה ולכן מחיר הסיכון בה יותר נמוך. מחיר הסיכון תומחר במחירו האמיתי משום שמי שנשא במחיר היו העמיתים עצמם. לעומת זאת, בביטוח המנהלים, נוספו למחיר האמיתי שנקבע לפי לוחות התמותה גם הרווח של חברת הביטוח ועמלת ההפצה של סוכני הביטוח. כלומר, הסיכון בביטוחי המנהלים תמיד היה יקר בהשוואה לקרנות הפנסיה".
מה נחשב ליתרון הגדול של ביטוחי המנהלים?
"חברות הביטוח התגאו במקדם ההמרה המובטח בביטוח המנהלים, כלומר: ביכולתן להבטיח למבוטחים מה יהיה גודל הקצבה החודשית, בלי קשר לתוחלת החיים. בקרנות הפנסיה, לעומת זאת, גודל הקצבה הותנה במשך חיי המבוטח. אלא שאז באה שנת 2013 - וגם היתרון הזה נלקח מביטוח המנהלים, עם ההחלטה כי חברות יוכלו לתת מקדם המרה מובטח רק לאחר שמבוטח חצה את גיל 60.
"זה תמיד היה הרעיון הבסיסי מאחורי ביטוחי המנהלים, זה מוצר שעולה יותר כסף אבל נועד לאנשים שמוכנים לשלם יותר כדי לקבל קצבת פנסיה קבועה שלא תצטמק עם השנים; סיכון שמותאם יותר לצרכים אישיים וספציפיים, למשל באובדן כושר עבודה; וסוכן ביטוח אנושי, שפוגש את המבוטח ומתאים לו מוצר ביטוח. תמורת כל זה המבוטחים בביטוחי המנהלים שילמו הרבה יותר, ובאופן לא מוצדק".
כשהעולם השתנה
עם השנים, מסביר טוב, חל שיפור הדרגתי בתדמית קרנות הפנסיה במקביל לירידה הדרגתית בכוח המשיכה של ביטוחי המנהלים. תחילת השינוי וסוף ימי הזוהר של הביטוחים, כבר הזכרנו, הייתה עם רכישת קרנות הפנסיה על ידי חברות הביטוח ב-2005. אחר כך בא ביטול מקדם ההמרה המובטח, ב-2013. אבל המכה הקשה ביותר נחתה על ביטוחי המנהלים ב-2015-2016, עם השקת קרנות הפנסיה הנבחרות שהציעו דמי ניהול זולים במיוחד.
"פתאום כל זב חוטם, סליחה על הביטוי, או כל אדם שלא שפר עליו גורלו ולא היה שייך לאחד מוועדי העובדים הגדולים, היה יכול להרשות לעצמו קרן פנסיה בדמי ניהול נמוכים", טוען טוב. "בשלב הזה נפתחו פערים כל כך גדולים לטובת קרנות הפנסיה, שכבר אי אפשר היה לשכנע אנשים לבחור בביטוחי מנהלים. המוצר הזה הלך ודעך וסייע בתהליך הזה גם הרגולטור שחדל לאשר ביטוחי מנהלים שכרכו בחבילה אחת מרכיבי חיסכון וסיכון (ביטוח חיים ואובדן כושר עבודה)".
בעצם אפשר רק לברך שהמדינה הרגה את המוצר הזה סופית?
"לא בהכרח. חברות הביטוח עמדו להשיק ביטוחי מנהלים בדמי ניהול יחסית מופחתים, וחבל שלא מאפשרים ללקוחות בשוק הפנסיה לבחור. הרי בקרנות הפנסיה הקצבה קבועה ולא גמישה, ואפשר היה לשלב בביטוחי המנהלים גמישות בתחום זה במקום התקנון האחיד והסגור של קרנות הפנסיה. בעולם של שקיפות וייעוץ פנסיוני הגון, כפי שאני מאמין שקיים כיום בזכות התחרות בשוק, יש מקום לגיוון".
מה היתרונות של חברות הביטוח בהקשר הזה?
"חברות ביטוח יכולות לקחת על עצמן יותר סיכונים, כי הן מעמידות הון עצמי. קרן הפנסיה, לעומת זאת, לא ערבה לפנסיה שלך, אלא רק לניהול של הכסף שלך. בעוד שחברת הביטוח מנהלת את הסיכונים, קרן הפנסיה בגדול מנהלת את עצמה".
tz ההחלטה לסיים הלכה למעשה את ביטוחי המנהלים היא בעצם החלטה תמוהה?
"למיטב הבנתי, היא חלק מצבר החלטות שהוכנסו בחוק ההסדרים ומבוססות על כך שמישהו באגף שוק ההון באוצר מחזיק בנרטיב שסוכן הביטוח הממוצע לא יעיל ולא מקצועי. נכון, קרן הפנסיה עדיין עדיפה על ביטוחי המנהלים, אבל אני עדיין חושב שאפשר היה להתעקש על גיוון - ולא רק למי שמרוויח מעל 24 אלף שקל בחודש. אפשר היה למצוא את האיזון העדין הזה עם מוצר שנקרא לו ביטוח מנהלים מינוס או קרן פנסיה פלוס - אבל לא עשו את זה".
"ביטוח המנהלים ימשיך להתקיים רק בשוליים של השוליים. זה גם מוצר שתלוי בהפצה של סוכנים ורוב הסוכנים שאני מכיר לא מטפלים בעובדים שמרוויחים יותר מפעמיים השכר הממוצע במשק. בקיצור, די הרגו את ביטוח המנהלים. כבר הרגו את המוצר הזה בעבר, אבל עכשיו כנראה סתמו עליו את הגולל".