בדרך כלל כששומעים על עסק משפחתי שנסגר, הסיפור מלווה בעצב, כאב, וצורך עז להזדהות עם מי שעולמו חרב עליו. ובכן, הדבר ההפוך בדיוק קרה למשפחת ארליך, כשהם מעידים שההחלטה שלהם לסגור את בית הקפה שלהם "גודיז" לאחר כ-26 שנות פעילות, הייתה הדבר הטוב ביותר שעשו בחייהם. "העסק פגע לנו בתא המשפחתי, הרגשנו תחושת מיצוי", מספר דניאל ארליך (41) מת"א. הפעם במדור "סיפור ההצלחה שלי" על הפעמים שסגירת העסק היא הדבר הנכון.
הכל התחיל בשנת 1989, כשלאה ארליך (66) הקימה את בית הקפה "גודיז" בכיכר המדינה בת"א. "העסק התחיל משלושה שולחנות בפנים, ולאט לאט התפתח. אמא שלי הייתה אופה את כל העוגות והעוגיות, כשהכול מממתכונים שלה", מספר דניאל, בנה של לאה, ומוסיף, "לעסק היה אופי מיוחד ומשפחתי. היו המון לקוחות קבועים מכל הספקטרום".
בגיל צעיר הוא ואחיו גל, הגדול ממנו בשנה וחצי, הצטרפו לעסק, שם עבדו במשך מרבית חייהם. "התחלתי לעבוד כשוטף כלים בגיל 13 ומגיל 15 התחלתי לעבוד בבר. עם השנים זה התגלגל, כשרוב השנים עבדתי בבר ובגיל מאוחר יותר עברתי גם לנהל משמרות במקביל לאחי", הוא נזכר, "זה היה בית קפה עם אנרגיה טובה. אנשים אהבו להגיע והיו הרבה רגעים טובים ומצחיקים".
אך עם השנים, העסק המשפחתי המיוחד הפך למועקה על שלושתם. "הרגשנו שהעסק פוגע לנו בתא המשפחתי והגעתי לתחושת מיצוי. הכל היה מאוד עמוס ואינטנסיבי, והמורכבות של שילוב העבודה עם המשפחה הייתה נוכחת", הוא משתף ומדגים, "בימי שישי עמוסים, כאופייני לסופי שבוע בעיר, היינו מסיימים לעבוד וקובעים לשבת במסעדה. היינו אוכלים ולא מסוגלים להוציא מילה מהפה, לא הצלחנו לתקשר אחד עם השני".
לדבריו, לעבודה לצד בני משפחה מתלווה קושי רב. "כשעובדים לצד קרוב משפחה או בן זוג ויש ויכוח בבית, צריך להיפגש אחר כך בעבודה ולהתנהל תחת המסגרת הזו עם הנתון הזה. הדבר נכון גם להיפך, כשיש בעיות בעבודה חוזרים הבייתה אל שותף שהוא גם אישי וגם עסקי", הוא מתאר ומדגיש, "זה יוצר מורכבות שקשה להתנהל בה, אלא אם כן מצליחים לעשות הפרדה ברורה".
לעלייה בכמות בתי הקפה והמסעדות בתל אביב הייתה גם כן השפעה שלילית עליהם. "כשפתחנו את העסק היו מעט מאוד בתי קפה בתל אביב, בין עשר לעשרים להערכתנו. בהתאם, הייתה שליטה רבה יותר על כמות המתחרים", הוא מספר ומחדד, "ככל שהשנים עברו דברים נהיו יותר מורכבים, והרגשנו רוויה מהתחום הזה של מסעדנות ושירות לקוחות".
במשך חודשים חלחלה אצלם ההבנה שהגיע הזמן לעזוב, ובשנת 2015 העסק נסגר. "לא היה קל לקבל את ההחלטה", ציין ארליך. "זה דבר קשה - אבל לכולנו זה הספיק. שירות לקוחות שואב ממך המון אנרגיה והעסק הכניס לנו המון סטרס לחיים. היה לי ולאחי רצון למיצוי והתפתחות אישית שלא התאפשר בקונסטלציה הזו. החלטנו שכל אחד יתפתח בכיוון שלו, וימצא את המקומות בהם הוא יכול לגדול באופן עצמאי".
ארליך מספר שההחלטה הייתה מלווה בהרבה חששות ולקח זמן רב לקבל אותה, אך לדבריו הסגירה עשתה רק טוב לקשרים האישיים במשפחה וגם בהיבט הקריירה. "התא המשפחתי שלנו מאוד התחזק לאחר הסגירה. הדברים נהפכו למורכבים ומסובכים פחות, כמו שתא משפחתי אמור לעבוד ביחד. התקשורת הרבה יותר טובה, אנחנו נפגשים ומארגנים יותר ארוחות, דבר שהיה קשה בעבר", הוא משתף ומדגיש, "היום כשאנחנו כבר לא באותו סטטוס, צורת ההתנהלות בנינו הרבה יותר ברורה ונקייה. זו הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שלקחתי".
לא רק זה, בגיל 34 הוא גילה את עצמו מחדש גם בעולמות הקריירה. "הגעתי מאוריינטציה של עיצוב וציור והחלטתי ללמוד אפיון חווית משתמש. בשלב מסוים הבנתי שמעניין אותי מה קורה מאחורי הקלעים, בקוד", הוא נזכר ומספר, "התחלתי ללמוד פיתוח ומצאתי את עצמי ער עד 5 בבוקר ולומד, כשאני נהנה מאוד והשעות עוברות בלי לשים לב. התחלתי לחפש עבודה אחרי תקופת למידה מסוימת, והיום אני כבר 3 שנים עובד בחברת 'פורטר'".
כל אחד פנה לקריירה עצמאית לאחר הסגירה, כשגם אחיו עובד היום בהייטק, ולאה אמם (66) לקחה הפסקה מהקריירה. דניאל מעיד שההחלטה שקיבלו הייתה הדבר הכי טוב שקרה להם: "אני מאוד מרוצה, והייתי שמח בדיעבד אם זה היה קורה אפילו לפני כן. זה היה נכון לשלושתנו ולכל הנוגעים בדבר. אני עובד היום במקום עבודה שאני אוהב ונהנה ממנו, יש לי בוס מדהים וחברים טובים בעבודה, משכורת טובה ותקשורת מעולה במקום".
והאם הוא מתגעגע לעסק? "ברור שישנם אלמנטים מסוימים ורגעים טובים שצברנו יחד, אי אפשר למחוק את זה, אבל זה לא עומד בפני עצמו ומגיע עם כל המורכבות. נאמר זאת כך – לא הייתי נרשם עכשיו לסיבוב שני", הוא אומר וצוחק. עכשיו כשהפרק הזה מאחוריו, הוא חולם על להמשיך לטפח קריירה בהייטק ולהקים משפחה: "אני שואף להמשיך בתחום, להכיר מישהי, להקים תא משפחתי ולהנות מהחיים כמה שיותר".
רוצים לספר את הסיפור שלכם? רוצים לספר לנו על עסק שכדאי לנו להכיר? כתבו לנו: Business@mako.co.il