בכל פעם שמעיין קושיצקי (42) עולה על טיסה מקליפורניה לביקור בישראל, הוא מוצא את עצמו במטוס לצד אקדמאים או הייטקיסטים שמתפלאים לשמוע במה הוא עוסק ״אני תמיד צוחק כששואלים אותי מה אני עושה, וכשאני מספר שאני יועץ יין הם בשוק שאני לא עובד כמוהם בגוגל או באפל. אין ספק שאני החריג כאן באזור״, סיפר. ״המקצוע נשמע נורא רומנטי, והחברים תמיד חושבים שזה כיף לפתוח את הבוקר עם כוס יין וצוחקים עלי שאני עובד קשה. כל אחד בוחר את המקצוע שלו״.
מנאפה ואלי, דרך אוסטרליה, צ׳ילה קנדה וצרפת ועד ליקב אמפורה בישראל: קושיצקי, היום יועץ יין מוביל שצבר מוניטין עולמי, נולד וגדל בכפר טרומן, שם ספג את העולם החקלאי. ״אבא שלי חקלאי שעוסק בירקות ופירות, ואני זוכר את הילדות שלי כשהיא מתחלקת בין חקלאות לבין אימוני ג׳ודו״, נזכר. לאחר שירות צבאי בצנחנים, הוא יצא לטיול גדול בדרום אמריקה יחד עם מי שהיום אשתו, במהלכו התאהב גם בעולם היין. ״הגענו לאזור יין בארגנטינה ונתקענו שם כילדים בני 21 שאמורים רק ללכת למסיבות. ביקרנו בהמון יקבים ונהנינו מזה מאוד. משם התחלתי ללמוד ולייצר יין בייתי כשחזרתי לישראל. התחלתי להתחבר לתחום יותר ויותר״.
הוא החל ללמוד הנדסת מכונות, אבל הבין במהלך הדרך שמה שהוא באמת רוצה לעשות זה יין. ״בשנה השלישית לתואר החלטתי להיכנס יותר לתחום והתחלתי לעבור בבציר בקיץ בייקב האלה. אני זוכר שהזהירו אותי ואמרו לי שאני חייב לאוהב את זה, כי זה לא מקצוע קל. אמרתי ׳בסדר, אני אוכיח לכם אחרת׳. התאהבתי בתחום והחלטתי שאני הולך לכיוון הזה״, אמר. ״לא רציתי להיות חקלאי קונבנציונלי, והבנתי שהשילוב של חקלאות עם יין ובתוך כך התעמקות גם בכימיה, בעבודת אדמה ובטיולים בעולם זה מה שמעניין אותי״.
הוא קיבל את ההחלטה בשנת 2005. ״נשארתי לעבוד ביקב האלה פול טיים. זה היה יקב כשר והיו הרבה מגבלות מבחינתי כי אני חילוני. הועסקתי כמנהל עבודה ולא נגעתי במכלים, בענבים, ואפילו כשהייתי צריך לטעום דוגמה הייתי מבקש מעובד לסייע״, שחזר. שם הוא עבד עד שנת 2008 עד שהצטרף ליקב מרגלית, יקב בוטיק לא כשר. ״עשינו יחד הכול, מגידול ענבים ועד יצירת היין. זו הייתה קפיצת מדרגה מבחינתי״.
שנתיים לאחר מכן, קושיצקי ואשתו כבר החלו להתעניין בשוק העולמי. ״דיברנו על לנסוע לחו״ל והסתכלנו על ארצות הברית והתעשייה המדהימה בנאפה ואלי שבקליפורניה, מהמובילות בעולם. התמזל מזלי והתקבלתי לעבודה ביקב בשם Screaming Eagle, יקב שנמצא בטופ העולמי, עם מחיר של מעל אלף דולר לבקבוק ורשימות המתנה של 20 שנה כדי לרכוש אותו״.
מחירו של היין, לפי קושיצקי, נקבע בהתאם לטעמו וכמובן בהתאם לכוחו בשוק. "זה כמובן עניין של היצע וביקוש, וגם של איכות", הסביר. "טרואר הענבים, יחד עם מיקום הכרם והמותג החזק מייצר כמות מסוימת של יין שמקבל ציון גבוה מאוד. יש כמה יקבים ברמה הזאת בעולם שמצליחים למכור בקבוקים באלפי דולרים, ובשוק היד שנייה המחירים יכולים לקפוץ גם פי ארבע. אנשים רוצים להגיע למוצרים בלתי מושגים״.
יקב ב-26 מיליון דולר
הם עברו לשם יחד עם תינוק וכלב. קושיצקי החל לעבוד בזמן הבציר, עד שהחליט להישאר שם גם לעבודה קבועה. ״זו הייתה הצעה מעולה, בטח כשאתה מגיע לתעשייה חדשה ומתחיל מההתחלה – מעין שורט קאט של לפתוח דלתות. זו הייתה הזדמנות ענקית״, הוא מספר, ״הם בדיוק סיימו לבנות יקב חדש בהשקעה של 50 מיליון דולר, אין דברים כאלו בישראל. כמות ההשקעה בנאפה ובעולם בכלל קיצונית. אני לדוגמה מעצב היום יקב ב-26 מיליון דולר לאחד מהלקוחות שלנו״.
עם ילד נוסף שנולד להם במהלך הדרך, הוא הכיר בשנת 2014 את יועץ היין פיליפ מלכה, אחד מהייננים הבכירים בעולם. ״הוא היועץ הכי חשוב בתעשיית היין בארצות הברית. נפגשתי אתו, והוא הציע לי להצטרף אליו לעסק. מלעבוד ביקב וחווה אחת עברתי לעבודה על מעל 30 פרויקטים וכרמים שונים בארה״ב, ולמדתי במשך בציר אחד יותר ממה שלמדתי במשר עשור בתעשיית היין. הוא הציע לי לאחר הבציר להפוך לדירקטור ולקחת הובלה על הצד היינני בחברה שלו. זו הייתה הזדמנות טובה ואתגר״.
"יש הרבה פלצנות ביין שהיא לא תמיד לצורך, אבל בסוף כשאתה טועם יין וחושב עליו יש תחושה שהוא מספר לך סיפור, גם מבחינת הטעמים והריחות. עד היום חשוב לי שליין תהיה תחושה של מקום, הוא לא סתם מוצר גנרי״
בשנת 2015 אחרי לבטים רבים אם לחזור לישראל, הם החליטו להישאר בארה״ב ולקפוץ על ההזדמנות. במהלך הדרך הוא הקים גם מספר מותגים משלו, שמייצרים היום בסך הכול מאות אלפי בקבוקים בכל שנה. היום הוא מייעץ ליקבים בכל העולם, בין היתר גם באוסטרליה, צ׳ילה, ארגנטינה קנדה וצרפת ובין היתר גם ליקב אמפורה הישראלי: ״יחד עם הבעלים של היקב, יובל, בנינו חזון תוך כדי תנועה במטרה להפוך את היקב לנגיש ולחזור למקורות של יין מאוד איכותי שאנשים נהנים לשתות אותו, באווירה ים תיכונית. התקדמו עם התוכנית, שיפצנו את היקב ובנינו חווית אירוח מדהימה. זה כיף לראות מהצד איך היקב צמח וגדל – בסוף בשביל זה עושים יין, כדי שאנשים ייהנו ממנו״.
הוא מספר על תהליך משמעותי שעבר ביקב אמפורה. ״אנחנו ממשיכים לחשוב כל הזמן על העתיד. קנינו למשל יקב שמביא לנו כרמים ים תיכוניים, ואנחנו ממשיכים לחפש כרמים נוספים כל הזמן. אני מאמין גדול בלגדל את הענבים ולעשות את היין במקום אחד, כי כך יש שליטה מלאה בצורה איכותית יותר. בין היתר אנחנו מסתכלים גם על מה עושים בכל העולם. החלטנו למשל לייבא חביות כי אנחנו רוצים לייצר ייחודיות ומאמינים שנכון לחשוף את ישראל לטכנולוגיות ולשווקים שונים מרחבי העולם״.
לא סתם מוצר גנרי
למרות הקריירה הבינלאומית שטיפח, ישראל עדיין נותרה במרכז. "אני כבר 11 שנה לא גר בישראל אבל נוהג לבקר בתכיפות. אני עדין שומע מדי יום רדיו ישראלי ורואה כל ערב חדשות בטלוויזיה הישראלית. תמיד כשאני עולה על טיסות מקליפורניה לישראל אני פוגש בעיקר אקדמאים או הייטקיסטים וצוחק כששואלים אותי מה אני עושה. כשאני מספר שאני עוסק ביין הם בשוק שאני לא עובד כמוהם בגוגל או באפל. אין ספק שאני החריג כאן באזור. הכוונה זה לחזור בשלב מסוים לישראל״.
לדבריו מדובר בשוק כלכלי אדיר שרק הולך ומתפתח. ״שוק היין מטורף. מבחינת הייצור, צרפת ואיטליה למשל מייצרות כל אחת קרוב ל-7 מיליארד בקבוקים בשנה. ארצות הברית מייצרת קרוב ל-3 מיליארד, וישראל בין 50 ל-60 מיליון בקבוקים כשרובם מיוצר ביקבים גדולים, ויקבי הבוטיק מהווים חתיכה קטנה מהעוגה״.
גם אחרי כל כך הרבה שנים, לא נמאס לו מהיין. ״יין זה הנוזל הכי משוכלל והכי מעניין בעולם", שיתף. "אין עוד משהו שגורם לך לחשוב כמו יין, כשהרעיון זה לא לשתות כדי להשתכר אלא לתת לך תחושה של מקום. יש הרבה פלצנות ביין שהיא לא תמיד בעיניי לצורך, אבל בסוף כשאתה טועם יין וחושב עליו יש תחושה שהוא מספר לך סיפור, גם מבחינת הטעמים והריחות. עד היום חשוב לי שליין תהיה תחושה של מקום, הוא לא סתם מוצר גנרי״.
ומה היין האהוב עליו? ״זה כמובן משתנה בין ארוחות וחוויות שונות ומה הקונוטציה אבל בדרך כלל אני אוהב לשתות מרלו, וחובב את הזן מבורדו. זה יין שעובר עבודה מעודנת ואני נהנה מהאתגר בעשייה שלו״, הוא מספר ומוסיף, ״אני נזהר לשתות יין שלא לצורך, כי אני בעבודה שותה כמעט כל יום. אם אני בערב לבד בבית או עם אשתי אני לא אפתח כל ערב בקבוק, ואת הסופ״ש אני לוקח דווקא כהפסקה מהשתייה, הפוך כמעט מכל האנשים בעולם. זו בעיה כי אני אוהב יין ויש לי אוסף של מעל 2,000 בקבוקים. זה מרגש אותי. אני יכול לשבת בארוחת ערב ולפתוח בין 3 ל-4 בקבוק כשכל החברים מסביבי משתכרים ואני רק רוצה לטעום״.