בין אם מדובר בתושבים ובין אם מדובר במבקרים שהזדמנו לגליל העליון, כולם יעידו ש"הסמטה" במטולה היא המקום לזלול בו המבורגרים. העסק שהחל את דרכו בתקופת הקורונה, הפך בתוך שנתיים והפך לסימני ההיכר של האזור - עובר בימים אלה, כמו רבים ברחבי הארץ, מהפך. אחרי שנאלץ להיסגר בעקבות הלחימה מול חיזבאללה, העסק סוחף אחריו מעריצים מהצפון ומרחבי הארץ אל מקום מגורו החדש.
דור יעקב (36) הבעלים ממנרה, פונה במהלך המלחמה מביתו ושוהה כרגע בכרכור. את הסמטה הוא לא הפעיל מאז שבעה באוקטובר. הוא נזכר בימי הסגרים והמגפה, בהם העסק עשה את הצעדים הראשונים. "אחרי הגל הראשון ידעתי שאני לא אהיה שכיר", הוא משחזר. "בזמני הסגרים ניסיתי להכין קצת פיצות מהבית פעמיים בשבוע, מחדר בבית. כשהתחילו החיסונים חשבתי בגדול ורציתי מקום גדול יותר. ראיתי מקום במטולה וזה התגלגל לכך שפתחתי שם את ההמבורגר״, הוא נזכר. כך נפתחה ״הסמטה״, במאי 2021. ״כמו השם, העסק נמצא בסמטה פנימית ברחוב הראשי במטולה. זה עסק שפשוט התגלגל לו״.
"במקום לקנות - להכין בעצמך"
יעקב שהגיע עם רקע וניסיון בעבודה במטבחים בעברו, החליט לקחת על עצמו את האתגר להכין הכל מאפס. ״ידעתי שעם הרקע שיש לי אם יהיה לי עסק אשתדל לעשות בעצמי כל מה שאפשר. החלטתי שכל חומר גלם שאפשר להכין ולא לקנות נעשה. זה התחיל מזה שחיפשתי ספק לחמניות טוב ואז אמרתי יאללה אכין את הלחמניות בעצמי, ובמשך 4 חודשים של טסטים בבית עבדתי על המתכון של הלחמניות״, הוא מספר ומוסיף, ״לא רציתי חמוצים רגילים או אמריקאים מייבוא, אז גם את החמוצים התחלתי לעשות לאחר ניסויים של מתכונים. לגבי רוטב הברביקיו - קרה אותו דבר. עברתי על כל המרכיבים והכנתי בעצמי. הדבר היחיד שלא הכנתי במקום זה קטשופ, חרדל וגבינה. אפילו מיונז הכנתי מביצים מפוסטרות כדי שיתאים גם לנשים בהיריון״.
מהר מאוד העסק במטולה הלך והתפתח. ״מהיום הראשון הבנתי שאני מחזיק משהו טוב ביד. גם מבחינת המיקום, העסק ממוקם במושבה קטנה של 2400 תושבים, ויש שם מקום שמתעסק רק בדבר אחד – המבורגר וצ׳יפס. כבר ביום הראשון ובלי הרבה רעש מכרתי כמעט מאה לחמניות. זה הגיע למצב שאנחנו מוסד שעולים ובאים אליו״, הוא מספר בגאווה. ״אחרי חודשיים מהפתיחה הגיע הקיץ, ובגלל שעדיין הייתה קורונה ואנשים לא טסו לחו״ל הגליל היה מפוצץ וזה היה קיץ מטורף. החלטנו לשמור על זה. הקורונה לא פגעה בנו למרות שהאומיקרון תפס אותנו באמצע. המקום המשיך לרוץ״.
עם 13 עובדים תחתיו הוא הגיש למעלה מ-25 מנות, מהמבורגרים מסוגים וגדלים שונים דרך קריספי צ׳יקן ועד לכנפיים. הוא מספר שבמקום יכלו לשבת עד 50 איש ב״אווירה אחרת מהעיר״. השירות ניתן על ידי מלצרים ומיוני האחרון הוכנס גם שירות עצמי באופן לתמונה.
לא נעים לראות סניף סגור
בספטמבר האחרון, כחודש לפני תחילת מלחמת חרבות ברזל ופינוי היישובים בצפון, הוא החליט בצירוף מקרים לעבוד על פתיחת סניף נוסף בתל אביב. ״החלומות שלי גדולים יותר ממסעדה במטולה. תכננתי להפעיל את הסניף בתל אביב כשאני נמצא בו חלק מהזמן ובמטולה בסופי השבוע. הסניף במטולה למעשה היה אמור להיות הגב הכלכלי שלי לסניף בתל אביב אבל ברגע שהתחילה המלחמה הוא נפגע ואין יותר הכנסה״, הוא מספר ומוסיף, ״מאז 7 באוקטובר לא פתחתי את הסניף במטולה. ב-8 באוקטובר כבר עזבתי את קיבוץ מנרה והתפננו. הייתי שם מאז רק פעם אחת, בהפסקת אש, וזה לא היה נעים לחזור. במטולה זה נראה כאילו העסק קפא בזמן. יש הכל במקרר, לא היה זמן אפילו להוציא את החומרים״.
כשפרצה המלחמה הוא כבר היה בעיצומו של תהליך השיפוץ לסניף בתל אביב, ברחוב יהודה הלוי.״למזלי היה לי את העסק בתל אביב שהייתי אמור להתחיל להפעיל. זה שהייתי צריך לבוא ולפתוח את הסניף זה מה שהשאיר אותי שפוי. הקבלן שסגרתי איתו היה אמור להתחיל עבודה ב-8 באוקטובר אבל הוא גויס לעזה, כך שהייתי צריך למצוא קבלן ולהתחיל לעבוד כי אני כבר משלם שכר דירה. כל זה היה צריך לעשות הכי מהר שאפשר והייתי כל הזמן עסוק בזה״, הוא מספר. ״במשך כל הזמן הייתי עסוק בשיפוץ, בלהכין את המקום לפתיחה, וגם בלמצוא בית למשפחה. אחרי שהתפננו עצמאית עברנו למלון פליטים בטבריה אבל הבנו שזה לא בריא לאף אחד. בסופו של דבר מצאנו מקום בכרכור שאנחנו שוכרים כרגע. לא חיפשנו נדבות, רצינו בית נורמלי״.
בתחילת דצמבר הוא סוף סוף פתח את הסניף שנתן לו אוויר לנשימה. ״בינתיים העסק הולך נהדר. אנשים באים, נהנים, יש תגובות טובות ובשכונה אוהבים אותנו. יש גם סיפור מאחורי העסק ומתעניינים״, הוא אומר. "אין משהו שונה בסניף התל אביבי. אלו אותם טעמים, קופי של הטעם ממטולה. הצפונים שבאים לפה אומרים שזה מחזיר אותם הבייתה, טעם של בית. כל הלקוחות שלי שפונו באים לאכול אצלנו. חלק מהעניין בסמטה שאיחד אותנו זה שכשאנשים יושבים על הבר אני יודע בדיוק מה כל אחד אוכל. אני זוכר את כולם. זה תמיד משמח לראות את הצפונים כשהם באים אלייך במיוחד. היו כאלה שעברו ברחוב ופתאום זיהו אותנו. בדרך כלל אנחנו מדברים על המצב והשיחה היא תמיד ׳לאן אתה מפונה׳. זו השאלה העיקרית כי פיזרו אותנו בכל הארץ״.
התפריט בתל אביב מצומצם יותר ממטולה. ״אנחנו מתמקדים בדברים שחושבים שילך והמטבח עובד מהר. יש את ׳סמטת הדגל׳, ההמבורגר המוביל שלנו של סמאש כפול עם צ׳דר. זו מנת הבית שלנו שמזמינים הכי הרבה במטולה״, הוא מספר. לצד זאת יש כמובן גם מנות נוספות כמו המבורגרים וקריספי צ׳יקן או כנפיים ועד למבחר צמחוני הכולל סלטים, המבורגרים המורכבים מחלבון מן הצומח וקציצות צמחוניות. גם לחמנייה ללא גלוטן מוצעת ללקוחות. בסניף החדש יש מקום להושבת 20 לקוחות והשאר מיועד לטייק אווי. את מרבית המרכיבים הוא עדיין מכין בעצמו: ״אנחנו ממשיכים להכין הכל לפי המתכונים שלנו. את הלחמניות מייצרת מאפייה לפי המתכון שלי, אחד לאחד כמו הלחמניות במטולה. מה שאנחנו יכולים אנחנו עושים פה, כמו מיונז או רוטב ברביקיו״.
"ברור מאליו שנחזור"
כשהמלחמה תגמר הוא מתכנן לחזור למנרה ולפתוח מחדש במקביל גם את הסניף במטולה. ״מבחינתי זה ברור שאחזור. לא תכננתי לסגור את הסניף במטולה ואני גם לא מתכנן. כרגע הכל קפוא אבל כשנדע מה המצב נדע לעשות את ההחלטות שהכי נכונות לנו. במידת המצב, גם נחזור למנרה אם זה יתאפשר״, הוא אומר ומוסיף, ״הלוואי וכל המצב הזה לא היה קורה. זה משפיע גם על העבודה שלנו. יש פחות עבודה בגלל המצב באופן כללי, אבל נותנים לנו כלים וצריך לשחק את המשחק הכי טוב שיכולים איתם״.
עתה הוא כבר חולם על פתיחת סניפים בכל רחבי הארץ: ״התוכנית שלי היא לפתוח עוד סניפים של הסמטה בעוד מקומות בארץ. זו המטרה הבאה. זה יקרה כמו שלפני שלוש שנים, אחרי שבוע לעבודה במטולה ידעתי כבר שיום אחד יהיה סניף בתל אביב ובסוף זה קרה. אני תמיד פתוח לשמוע אפשרויות ואם זה מעניין אני קופץ על הזדמנויות. אין לי מה לחכות״.