ניצחון של הסתדרות המורים הוא כישלון של החינוך הציבורי? מה שעמד במוקד הדיון הציבורי סביב המשא ומתן להסכם השכר בין הסתדרות המורים ומשרד האוצר, היה תופעת העזיבה של מורים את מערכת החינוך הציבורית. לאחר שההסכם נחתם בשבוע שעבר, הכתירו רבים את יפה בן דוד והמורים כמנצחים במאבק הזה. אולם כאשר מביטים לרגע החוצה למה שקורה בשוק החינוך הפרטי, מגלים כי העלאת השכר מתגמדת למול פערי השכר הקיימים כיום.
בעוד שבהסכם נקבע כי שכר מורה מתחיל יועלה מ-6,900 ל-9,000 שקל ושכרם של המורים הוותיקים יועלה בלפחות 1,100 שקל, בשוק החינוך הפרטי מספר הספרות בתלוש השכר שונה. "גם לפני 20 שנה שילמתי למורים שלי 30 אלף שקל ואני גאה בזה", חושף יואל גבע, בעל רשת בתי הספר לבגרות ופסיכומטרי הקרויה על שמו.
הסכם השכר לא יעצור את עזיבת המורים לשוק הפרטי
"כולם רוצים להרוויח פי חמישה ושישה יותר", מתאר גבע, "העבודה אצלנו תמיד הייתה מתגמלת יותר ואנחנו נמשיך לשלם הרבה יותר. אנו מתכננים העלאות שכר, זה משהו שקורה אצלנו באופן קבוע ולא משום שהמורים במערכת החינוך מקבלים עוד כמה אלפי שקלים".
על רקע הפער בנתוני השכר, גבע כלל לא מודאג מההסכם והוא אף מברך עליו. "עד ששאלת לא חשבתי על זה בכלל, זה לא נראה לי קשור אלינו", הוא אומר, "אני מעסיק עשרות מורים להכנה לבגרויות ותמיד היו המון שרצו לעבוד אצלי, זה לא משתנה גם עכשיו. רציתי שיעלו את שכר המורים, הם עושים עבודת קודש. גם אם היה צורך לשלם יותר בעקבות זה, הייתי משלם יותר, למורים מגיע להתפרנס יפה ואני גאה שאני יכול לתגמל אותם כמו שצריך".
מענקים למורים מצטיינים? בשוק הפרטי כבר חשבו על זה מזמן
בעוד שבמערכת החינוך הציבורית ישנה מגבלה על היקף המשרה ורבים מהמורים המתחילים מועסקים היום בחלקיות משרה בלבד (דבר שבהסכם החדש מנסים לשנות), בשוק הפרטי לא קיימת הגבלה כזו. עם זאת, גבע טוען כי אין זה הגורם לפערי השכר. "מורה אצלנו עובד בממוצע לא יותר מ-100% משרה ועדיין מרוויח שכר גבוה", הוא טוען.
"העבודה אצלנו תמיד הייתה מתגמלת יותר ואנחנו נמשיך לשלם הרבה יותר. אנו מתכננים העלאות שכר, זה משהו שקורה אצלנו באופן קבוע ולא משום שהמורים במערכת החינוך מקבלים עוד כמה אלפי שקלים"
החוזים האישיים והתגמול הכספי למורים מצטיינים נכנסו להסכם השכר רק בגדר רגל בדלת ולא מהפכה של ממש. רק 1 מכל 16 מורים יועסק בחוזה אישי והגמול למורים מצטיינים יעמוד על עד אלף שקלים. "זה צעד בכיוון הנכון", אומר גבע, "אני ידעתי מיד כבר כשהקמתי את בית הספר הראשון שלנו שחייבים לתגמל על הצטיינות".
"קושי נוסף במערכת הוא בשיתוף ידע", המשיך, "חייבים לייצר מערכת מובנית ואפקטיבית להשתלמויות של מורים. במערכת החינוך היום יש לא מעט מורים מצוינים שלא משתפים בידע שלהם. המורים צריכים לדעת שלכל אחד מהם יש הזכות והחובה לשתף בידע שלו מורים אחרים".
גם בבית הספר הריאלי בחיפה צפויות התאמות בשכר
בית הספר הריאלי בחיפה הוא מוסד חינוכי עצמאי, כאשר במרבית נטל המימון של בית הספר בכיתות א-ח נושאים ההורים. "המטרה להביא את המורים הכי טובים", אומר יוסי בן-דב מנהל בית הספר הריאלי בחיפה, "אני מניח שאנחנו גם נעשה התאמות בשכר אבל אנחנו עוד צריכים לדון בזה עם ההורים, שהם השותפים שלנו. זה עדיין לא עולה מהמורים כי הם סומכים עלינו".
עם זאת, בן-דב מפתיע וטוען כי השכר בבית הספר הריאלי לא יותר גבוה בממוצע מאשר בבתי הספר הציבוריים. לטענתו השיקולים הכלכליים כלל אינם חזות הכל. "ברור שאנחנו צריכים להיות תחרותיים", הוא מסביר, "אבל יש עוד סיבות שמורים אוהבים ללמד אצלנו".
איך מונעים ממורים לנשור מהמערכת?
אם השכר אינו גבוה במיוחד, עולה השאלה מדוע בית הספר הריאלי בחיפה לא סובלים מנשירה של מורים. "יש תלמידים טובים ותנאים פיזיים מצוינים", מתאר בן-דב, "אז אנחנו לא חווים נשירה, להפך, אנחנו רואים אנשי הייטק שמגיעים ללמד וחבר׳ה צעירים עם הרבה מוטיבציה. מגיעים לכאן סטודנטים מצטיינים מהאוניברסיטאות, הרואים בהוראה שליחות".
אולם מעבר לתנאים ואיכות התלמידים, בעיני בן-דב המרכיב החשוב ביותר בהצלחה הוא מתן גיבוי למורים. "הכי חשוב לתמוך במורים, להאמין בהם ולתת להם תחושה שהם החלק החשוב ביותר במערכת החינוך", סבור בן-דב, "כמובן שכאשר יש תלונה על מורה מצפים שהוא ישיב בנימוס והיא תיבדק עד תום, אבל אסור לבוא תמיד מתוך מחשב שהילד וההורה צודקים והמורה טועה".
צעדים כמו הקלת הליך פיטורי מורים במערכת החינוך הם כאלו שבן-דב לא מסכים עמם. "אני חושב שאנחנו ברי מזל שהרוב הגדול של המורים טובים", הוא טוען, "צריכה להיות להם תחושה טובה כשהם מגיעים בבוקר וגיבוי כשהם עומדים מול התלמידים וההורים. רק כך יתאפשרו יוזמות של מורים שמוכנים לזוז מעט מתוכנית הלימודים וליצור משהו חדש".
תקופת הקורונה נתנה לכולנו הצצה לעולמות חדשים של למידה, אך נראה שמבלי להניד עפעף וברגע אחד חזרו כולם לכיתות הצפופות וללמידה הפרונטלית. לבן-דב זה מפריע. "בתקופת הקורונה ראינו שמורים יצאו מגדרם ומצאו דרכים מקוריות ללמד את הבנות והבנים", הוא אומר, "אלא שאחר כך הוחלט לדכא הכל. החינוך הציבורי חשוב לישראל ולעיר חיפה, אנחנו מאמינים בהצנע לכת ובכל זאת חשוב לומר שצריך לעודד יוזמות טובות שצומחות מהשטח ולא לדכא אותן".
פנינו גם לרשת אנקורי והיא בחרה שלא להשתתף בכתבה.