השיח על אמנות הוא בדרך כלל סובב סביב היצירות. הדימוי של האמן הרעב ללחם עדיין מרכזי בחיינו והציבור הרחב כמעט ולא מסתכל על יצירת אמנות כהשקעה. אבל, מדובר בעסק לכל דבר כשרק בשנת 2021 נמכרו יצירות אמנות ביותר מ-65.1 מיליארד דולר.
"בעולם אמנות זה כסף", אומר ארז צמח, אספן וסוחר אמנות ומבעלי גלריית קורידור שבשבוע שעבר השיק בגלריה תערוכת יחיד של האמן הבינלאומי טאהר ג'אווי. "אמנים צריכים להרוויח, הגלריה צריכה להרוויח, הקונים צריכים להרוויח. בנוסף לזה שרוצים ליהנות ולקדם את האמנות".
משבר הקורונה אולי חידד את עוצמת יצירות האמנות כנכס, ב-7 החודשים הראשונים של שנת 2020, שיא משבר הקורונה, בזמן שהשווקים צנחו באופן מפתיע יצירות האמנות זינקו ברווחים עם עלייה של 5.5 אחוז, כך לפי דוח של סיטי בנק.
המכירות בשנת 2021 זינקו ב-29 אחוז והערכות השווי של היצירות זינקו יחד איתם. זאת, מבלי שדיברנו על מכירות ה-NFT שהתפשטו כמו אש בשדה קוצים בשנה האחרונה.
הערך של יצירות אמנות של האמנים הגדולים, אלה שמכונים Bluechip, ידוע כאמיד מפני משברים גלובליים. ערכן של היצירות של 100 האמנים המובילים בעולם זינק ביותר מ-405 אחוז מאז שנת אלפיים. במשבר של 2008 יצירות של האמנים הגדולים איבדו רק רבע מערכן, בעוד שמדדים כמו s&p 500 ספגו הפסדים גדולים. ב-2019 מדד Artprice100 הציג תוצאות טובות יותר מ-S&P500 ובזמן המגפה למרות שתעשיית האמנות נפגעה, המדד המשיך לעלות.
"אמנות blue chip מומלצת להשקעה על ידי יותר מ-85 אחוז ממנהלי תיקי השקעות", אמר צמח. "בשנת 2000 היא עשתה תשואה שנתית של 8.43 אחוז ועלתה בביצועים שלה מעל 490 אחוז בהשוואה למדד הFTSE100 בין השנים 2020-2021".
צמח ניסה להסביר למה לקח זמן עד שבישראל יראו את האמנות ככלי להשקעה. "כשעליתי מארה"ב ההרגשה הייתה בארץ שאמנות היא אמנות ולא מקשרים את זה לכסף", אמר. "יש לי אספן שאני עובד איתו שיש לו בבית אמנות ישראלית שכל עבודה שווה 10-15 אלף דולר ובארה"ב יש לו במיליונים – פיקסו, שאגאל, קונץ ועוד. שאלתי אותו למה הוא לא מביא יצירה אחת כזו לישראל – אז הוא אמר לי אני קיבוצניק כשהם באים אליי הביתה ואני אומר להם שקניתי את העבודה ב-10 אלף דולר הם נקרעים מצחוק, לך תסביר להם שקניתי פסל שנראה כמו בלון במיליון דולר".
אמנים כמו אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין הם דוגמא לאומני בלו צ'יפ שהכפילו את שווי העבודות שלהם בשנה האחרונה, לדוגמה, יצירה של וורהול מהאוסף האיקוני של מרילין מונרו הוערכה ביותר מ-200 מיליון דולר. אבל, מרבית האנשים לא יכולים להרשות לעצמם אמני בלו צ'יפ. "אנחנו מרוכזים בלהביא אמנים מחו"ל שאפשר להסתכל עליהם כאמנות שרוצים לתלות בבית – אבל הם גם השקעה טובה", הוא מסביר. "זה יעלה יותר יקר אבל אתה יודע שקנית אמן שיש לו פוטנציאל להכפיל או לשלש את ערכו".
"מה שקרה בארץ בעשר שנים האחרונות זה שינוי מהותי", מציין צמח. "היום אומרים למישהו 50 אלף דולר לעבודה וזה לא נראה לו חריג. המטרה שלנו היא לפתוח את השוק של בלו צ'יפ ורד צ'יפ בארץ". בניגוד לאמני הבלו צ'יפ, אמני הרד צ'יפ הם אמנים צעירים שערך היצירות שלהם עשוי לזנק בצורה משמעותית, אך כמובן שהסיכון הוא גם גדול יותר.
צמח מספר שאת כל היצירות של טאהר ג'אווי הם כבר מכרו לפני פתיחת התערוכה. "הוא בין הציירים הטובים שיש בעולם", הוא מספר. "ההתרגשות לראות את היצירות שלו הייתה היסטרית. יצרנו קשר ואיכשהו הצלחנו לייצג אותו בארץ. לא הייתה לגלריה הצלחה אי פעם כמו בתערוכה הזו, גם את העבודות שרצינו לשמור לנו מכרנו, כל מה שהיה לו בסטודיו נמכר ואנשים שלא הספיקו לקנות מתבאסים עלינו".
ערכן של יצירות של חלק מאמני הרד צ'יפ המפורסמים עלה באלפי אחוזים. "לפני עשר שנים הבאנו יצירות של בנקסי ואמנים אחרים ב-8,000-10,000 אלף דולר היום אי אפשר להחזיר בפחות מ-150 אלף דולר", הוא מספר. "צחקו עלינו שהבאנו יצירות של קוז ב-20-30 אלף דולר, מכרנו את הרוב לחו"ל והיום הן שוות 250 אלף דולר. האמנים האלה הצליחו בלי סיבה מיוחדת, אין להם את הגיבוי של מוזיאונים וגלריות כמו לפיקאסו ווורהול. רד צ'יפ יכול להגיע מ-0 ל-100 בשנה. אמנים טובים הם אנשי עסקים, אם הם לא אנשי עסקים הם אנשי עבודה".
אין באמור בכתבה זו כדי להבטיח השגת תשואה כלשהי או כדי להוות המלצה על כדאיות של השקעה