האם אחרי חודשים של פיחות מתמשך (כמעט 12 אחוז ב-12 החודשים האחרונים), השקל מתחיל סוף סוף במסע התאוששות מול הדולר? לאחר שטיפס עד ל-3.75, נרשמה במסחר במט"ח אתמול שינוי מגמה והשער היציג של הדולר נקבע בירידה של 0.54 אחוז, לרמה של 3.715 שקל לדולר. במסחר היום (רביעי) הירידות אך חזקות יותר, כשהדולר מאבד עוד כ-1.65 אחוז לרמה של 3.65 שקל.
מה קורה כאן? האם אמירת מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי ש"צריך להפסיק לדבר על הרפורמה" סיפקה סוף סוף למשקיעים הוכחה שהכלכלה הישראלית חוזרת לקרקע יציבה? לפי יוסי פרנק, מנכ"ל אנרג'י פייננס לניהול סיכונים, זו הייתה רק שאלה של זמן. "לפי נתוני בנק ישראל, היינו בפיחות יתר של 13 אחוז. זה אומר שסביבת המחיה של הדולר-שקל ללא הרפורמה המשפטית היא סביב ה-3.4. עם זאת, לא ניתן לייחס את כל הפיחות לרפורמה, כי הוא לא נובע רק מירידה בפעילות העסקית ומבריחת משקיעים. הכלכלה הישראלית עדיין במצב טוב, כך שצריך לחפש את הסיבות לפיחות במקומות אחרים".
איפה למשל?
"בנק ישראל הצביע בצדק על הגופים המוסדיים. במשך שנים ראינו קורלציה בין ביצועי הנאסד"ק לביצועי הדולר-שקל, מאחר שהמוסדיים גידרו את תיק ההשקעות של הציבור בחו"ל נגד ירידה של הדולר. בכל פעם שהיו עליות במדדים בוול סטריט והתיק עלה, הם היו צריכים למכור דולרים והשקל התחזק – ולהיפך. הקורלציה הזו נפסקה בחצי השנה האחרונה מסיבות תמוהות. המוסדיים החליטו להקטין את היקף ההגנה הדולרית שלהם. למה הם החליטו ככה? אני לא מאמין שהם חושבים שתהיה פה רפורמה, אבל הם מתנהלים כאילו מחר יש רפורמה. הם למעשה מכרו בבהלה מניות בבורסה הישראלית וקנו דולרים, למרות שהעליות בארצות הברית מתחילת השנה, בעיקר בנאסד"ק, היו אמורות לחייב אותם, לפי הפרוטוקול שלהם עצמם, לבצע מכירה מסיבית של דולרים. זה לא קורה, וזו סיבה אחת לפיחות היתר בשקל".
מה הסיבה השנייה?
"אנחנו רואים גל של משקיעים קטנים מעבר לים, שמהמרים נגד השקל. כבר ראינו את זה קורה בהרצת המניות ברדיט בארה"ב. יש המלצה חד משמעית: תמכרו שקל, תקנו דולר – וזה מתבטא בעלייה של 1000% בנפחי המסחר, מרמות של עשרות מיליוני דולרים ביום בימים סטנדרטיים למאות מיליוני דולרים ביום. המסחר הזה מתבצע בשעות ביום שבהן היקפי המסחר הנמוכים, וגם זה מדליק נורה אדומה. יש כאן ניסיון ברור להריץ את המטבע הישראלי ולבנק ישראל אין ממש יכולות פיקוח על הפלטפורמות האלו. הספקולנטים מחפשים שווקים שבהם הפיקוח לא הדוק, שהבנק המרכזי לא פעיל ויש איזושהי רוח גבית. וכאן הרפורמה באמת נותנת רוח גבית".
בנק ישראל היה צריך להתערב?
"לדעתי, הוא חייב היה להתערב. לא ייתכן לאפשר פעילות כזאת ללא תגובה מהבנק המרכזי. יש פה אלמנטים די ברורים של כשל שוק. הם מנסים כל עוד יש להם קרקע פורייה, אבל מרגע שתהיה התנגדות הם להערכתי לא יילחמו ויעברו למקום אחר. אני לא אומר שבנק ישראל היה צריך למכור 100 מיליארד דולר, גם מכירה של 10 מיליארד דולר הייתה מרחיקה את הספקולנטים, לפחות זמנית".
למה שמענו בכלל דיבורים בשוק על דולר ל-4 שקלים?
"יש מוסדי אחד גדול מאוד שפרסם את הספקולציה הזו בכל אמצעי התקשורת. זה חלק ממה שהמוסדיים עושים כיום, הם מהמרים על הדולר. אותו מוסדי גדול אגב גם החליט שהנגיד לא יתערב וממש הפך להיות דובר של בנק ישראל, זה מוזר בעיניי. הרי אם הבנק המרכזי לא יתערב, ייתכן שהוא יצטרך להעלות ריבית שוב. ומי יושב על דולרים ומרוויח גם מעליית הריבית? המוסדיים. בקיצור, אין לי בעיה שמדברים מהפוזיציה, רק צריך לעשות זאת תוך שימוש בטיעונים הגיוניים. אגב, גם הבנקים נהנים מעליית הריבית, ראינו את זה בדוחות הכספיים המצוינים שלהם. נראה שמבחינתם זה אחריי המבול, שהריבית תעלה כמה שיותר ואנחנו נרוויח כמה שיותר".
לפי פרנק, "באופן מעשי, הרפורמה המשפטית מתה. כמובן שכל ניסיון להחיות אותה בדרך כזו או אחרת על ידי גורמים בממשלה יחזיר את אי הוודאות, ואז כמובן הפיחות יכול להתחדש. אני לא מאמין שזה יקרה, לדעתי יש מספיק גורמים גם בתוך הקואליציה שהבינו את עוצמת הכאוס והרפורמה לא תעבור בשום אופן שיסכן כאן את הדמוקרטיה. היום הכלכלה ממשיכה להפגין עוצמה כי מרבית המגזר העסקי מעריך שלא תהיה רפורמה במתכונת שהוצעה".
ומה אם זה יקרה למרות הכל?
"אם זה יקרה, דולר ב-4 שקלים יהיה הדבר האחרון שצריך להדאיג אותנו. אנשים משווים כל הזמן לפולין והונגריה, אבל זה יותר חמור מזה: אם הרפורמה תעבור באופן שפוגע בדמוקרטיה, נידרדר למצב המבודד של דרום אפריקה באפרטהייד. זו הסכנה האמיתית".
"מאבק בין שני כוחות מנוגדים"
"בשוק המט"ח בישראל מתנהל כיום מאבק בין שני כוחות מנוגדים", מסביר רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי במזרחי טפחות. "מצד אחד, עומד הטווח הבינוני-ארוך ומצד שני – הטווח הקצר. הטווח הבינוני-ארוך מייצג את מצבו הבסיסי הטוב של המשק הישראלי, עם התקציב שאושר, יעדי הגירעון הסבירים, המשך הצמיחה, האבטלה הנמוכה ונתונים חיוביים נוספים. אמנם יש האטה מסוימת, אבל מצב המשק טוב ומטבע של משק כזה אמור להישאר יציב, עם נטייה להתחזקות. זו גם הסיבה שהנגיד אמר שהשקל אמור היה להיות ב-3.30 או 3.40. זה לא סתם מספר, אני בהחלט חושב שאם גורמי הטווח הקצר יירדו מסדר היום, נוכל לראות ייסוף מהיר של השקל לכיוון הזה".
מהם גורמי הטווח הקצר?
"יש כמה. קודם כל, הקשר המאוד הדוק בין מדדי המניות בארה"ב, בעיקר הנאסד"ק, לבין השקל-דולר ניתק בתחילת השנה. פתאום השקל כבר לא מתחזק בתגובה לעליות שערים בארה"ב והמשך ההשקעות בהיי-טק. הנגיד גם קבע שיש כאן פיחות יתר, שהוסיף 2% לקצב האינפלציה השנתי בישראל.
"כשמדברים על הטווח הקצר, צריך להתייחס לשני גורמים נוספים: הביטחוני והמשפטי. ההתקרבות של איראן למדינות המפרץ וסעודיה והחזרה של סוריה לליגה הערבית, לא מועילות לסנטימנט הביטחוני. כך גם לא התבטאויות של בכירים ישראלים על חילוקי דעות עם ארה"ב. בסוגייה המשפטית, נראה שכבר ברור לכולם שהרפורמה חייבת להתבצע בהסכמה רחבה, באופן הדרגתי ומידתי שלא ימסמס את היתרונות שיש למשק הישראלי בתחומי הצמיחה, התקציב, התעסוקה וההיי-טק. מצד שני, יש פה גם הזדמנות, אם תהיה החלטת ממשלה שתביא פשרה".
תרחיש של התחדשות הפיחות לא סביר בעיניך?
"זה יכול לקרות במצבים שבהם פיחות השקל צובר תאוצה, אם אין שום כוח שעומד מנגד, אבל זה לא המצב כרגע. לנו יש בנק ישראל, עם כמות אדירה של יתרות מטבע חוץ ויכולת לאותת לשוק בכל רגע נתון שהפיחות חריג. ויש כאן גם טרייד אוף: אם בנק ישראל ייראה שהוא מצליח למתן את הדולר-שקל באמצעות יתרות המט"ח, הוא יוכל להשתמש פחות בכלי הריבית".
אבל עד היום, במהלך פיחות שנמשך חודשים, הבנק המרכזי בחר לא להתערב במסחר.
"נכון, כי הנגיד לא הגיע בשום רגע למסקנה שיש כאן איום בפיחות מהיר. לא הגענו למספר הקסם שממנו והלאה בנק ישראל היה מתחיל לפעול בשוק המט"ח. הוא בחן את המצב בשוק המט"ח ברמה היומיומית, בידיעה ברורה שאם יצטרך – יתערב. גם שוק המט"ח ידע את זה".