השנה האחרונה הייתה השנה של ההייטק הישראלי: הנפקות, גיוסים והרבה כסף שזרם לתעשייה הטכנולוגית. ההתפתחות של החברות הובילה למחסור חמור בכוח אדם, אך זה לא סוד שישנן אוכלוסיות רבות שמתקשות להשתלב בתחום, והרבה פעמים נותרות מאחור. בתוך כך, החלו חברות שונות לפתח הכשרות ופרויקטים לשילוב אוכלוסיות מגוונות, בתקווה שהפערים יצטמצמו, ולו במעט.
"בכפר שלי כמעט אין ערבים בהייטק. אם אתה מספר לילדים בכיתה י"ב היום שאתה מהנדס תוכנה, הם ישאלו: 'מה זה? יש בזה עבודה?'. אין ידע או הכוונה ולכן הם לא יודעים אם זה בכלל מעניין אותם", מתאר עמאר עאמר (26) מכפר יאנוח-ג'ת בגליל. כמו רבים מחבריו, הוא סיים לימודי תיכון והתגלגל לעבודה בבניין וחקלאות. "אמרו לנו שצריך לעשות בגרות וזהו. לא הייתה לי הכוונה מקצועית, אז התחלתי לעזור לאבא שלי בחקלאות", הוא מספר.
למרות זאת, עאמר ידע שהוא רוצה לעסוק בתחום הקשור במחשבים, וכשנפלה בדרכו הזדמנות הוא קפץ עליה: "אבא שלי בנה בניין עבור לקוחות שעובדים בהייטק, ולאחר שהוא סיפר להם שאני אוהב מחשבים הם המליצו שאלך ללמוד הנדסת תוכנה, כי זה מקצוע מבוקש וזה העתיד".
אך גם לימודי הנדסת תוכנה במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה לא הספיקו. "סיימתי את הלימודים בהצלחה אבל כשהתחלתי לחפש עבודה נתקלתי במכשול – לא היה לי ניסיון, וקשה להתקבל ככה לתעשייה. ניסיתי במשך חודשים, ולא חזרו אלי משום מקום", הוא מספר.
לאחר שנתקל במודעה על ארגון צופן, הפועל כדי לשלב את החברה הערבית בתעשיית ההייטק, הוא החליט ללכת עם החלום עד הסוף. "נרשמתי לקורסים, וקיבלתי כלים טכנולוגיים שלא הכרתי בעבר. לימדו אותנו איך העבודה בהייטק מתרחשת בפועל ולאורך כל הדרך ליווה אותי מנטור שסייע לי בהכנה לראיונות עבודה", הוא מספר ומוסיף, "הם שלחו את קורות החיים שלי לחברות, וסייעו לי למצוא מקום עבודה. היום אני עובד בחברת אמדוקס והחיים שלי השתנו לחלוטין".
לדעתו, הסיבה לכך שערבים מתקשים להשתלב במקצוע, הוא היעדר הכוונה: "אם בבית הספר היו דואגים ומכווינים את התלמידים, זה היה משתנה. בנוסף, אנשים רבים חוששים להשקיע 4 שנים בלימודים ושאחר כך לא יצא מזה כלום, והם יצטרכו לחזור לעבוד בבניין. צריך לתת להם הכוונה ודוגמאות של אנשים שלמדו והצליחו להשתלב בהייטק".
ובכל זאת, יש תקווה קטנה בדרך. "אחרי שנים רבות שבהן צעירי וצעירות החברה הערבית פנו בעיקר לעבודות כפיים ולמקצועות הרוקחות ועריכת הדין – מסתמן כי תכנית החומש הממשלתית בהיקף 600 מיליון שקלים, תאפשר להם/ן חלון הזדמנויות למצות את הפוטנציאל ולהשתלב בתעשיית ההייטק", מסבירה רביטל דואק, מנכ"לית משותפת בארגון צופן.
היא מסכימה כי החשיבות אדירה: "תהליך בניית הייטק בחברה הערבית הינו חשוב וחיוני ועל מנת להצליח עלינו לשלב זרועות על מנת להילחם בחסמי הקיימים ולמצוא להם את המענה הראוי, כדוגמת חשיפה והעלאת המודעות בקרב בני הנוער ללימודי מקצועות המדעיים, יצירת חוגי העשרה, סיוע בהשמה, הנגשת ההייטק בפריפריה, והקמת מרכזי יזמות ומרכזי מחקר ופיתוח בערים ויישובים ערביים".
"אנחנו לא מסתכלות על מקום עבודה כעל תחנה בדרך לשנתיים"
אוכלוסייה נוספת שלא רואים בכל יום במסדרונות ההייטק, היא האוכלוסייה החרדית. ציפי חן (41), מנהלת תחום סיכוני ותהליכי אשראי בחטיבת לאומי טכנולוגיות, דווקא הרגישה שזה המקום הטבעי שלה. "אני מגיעה ממשפחה חב"דית רוסית, ולימודים אקדמיים תמיד היו על השולחן. הייתה לי דחיפה מהבית ולא ראיתי מעולם סתירה בין אורח חיים חרדי וחב"די להשכלה ועבודה בסביבה מעורבת", היא משתפת.
לדבריה, לנשים חרדיות יש יתרונות רבים בשוק העבודה. "יש מיקוד, מסירות, מחויבות, סדר, ורצון לעבוד במקום לטווח רחוק. אנחנו לא מסתכלות על מקום עבודה כעל תחנה בדרך לשנתיים", היא מספרת ומדגישה, "מגיעות בנות איכותיות עם יכולות חזקות שעברו תהליך מיון וסינון קפדני".
בנק לאומי זיהה את הפוטנציאל והחל השנה בהליך גיוס של נשים חרדיות לתפקידי פיתוח בחטיבה הטכנולוגית, כאשר כבר היום מועסקות 130 חרדיות בתפקידים שונים. "אנחנו פונים לחברות ועמותות שעובדים עם האוכלוסייה הזו ויש גלי גיוס ממוקדים", מתארת חן.
היא רואה בגיוון כלי כדי לחבר בין חלקים שונים בחברה הישראלית. "אנחנו יושבים ביחד במשרד ורואים שהחיים שלנו מורכבים מדילמות ואתגרים דומים מאוד. השיח הזה מוריד סיסמאות וסטיגמות. כשאתה עובד עם מגוון של אנשים זה תורם לחברה כולה", היא מדגישה.
היא מאמינה שהמפתח לשילוב חרדיות הוא התאמה. "חשוב לשים לב לנושא של כשרויות, פגישות עבודה בשעות לא מותאמות, עבודה במועדים לא נוחים, חוסר סובלנות כלפי שעות מוקדמות יחסית של יציאה או סביבה שהיא יותר רחוקה", היא מתארת ומחדדת, "כל הדברים הללו כל כך פשוטים ופתירים כל עוד יש רצון טוב. אני מאמינה שהשילוב בעתיד יפרוץ עוד ועוד, כי בסוף יש נשים חרדיות רבות שהן מפרנסות עיקריות, והשכר פה מתגמל".
מפועל בניין לעובד בהייטק: "אין סיבה שמישהו משקיע ורציני לא יצליח להיכנס לתחום"
וכמובן שלא חייבים להשתייך לאוכלוסייה ספציפית על מנת להיתקל בקשיים בכניסה לשוק ההייטק. יואב בן-עוליאל (29), מרעננה, היה פועל בניין, עד שהקורונה גרמה לו לחשב מסלול מחדש. "אחרי 4 שנים, כשהקורונה הגיעה והכל נעצר, ישבתי בבית והתחלתי לחשוב מה אני יכול לעשות", הוא נזכר, "החלטתי ללמוד לבד איך כותבים קוד וניסיתי במשך חצי שנה להתקבל לעבודה. לא עברתי שלבים כי בלי ניסיון או תואר קשה מאוד לקבל ראיון עבודה".
לדבריו, השוק היה פשוט מוצף. "יש המון אנשים שרוצים להיכנס לתחום והתחרות גדולה. חברות ההייטק מעלות את הרף כל פעם כי יש המון אנשים שרוצים לעבוד. לא יכולתי לעבור את זה לבד, כי היו חסרים לי המון דברים ברמה המקצועית", הוא מודה.
כדי להשלים את הפערים, הוא החליט לנסות להתקבל למסלול ההכשרה של Infinity Labs R&D מבית מטריקס, חברה המספקת הכשרות חינמיות לאנשים המעוניינים להשתלב בהייטק: "עברתי קורס אינטנסיבי של 7 חודשים, מהבוקר עד הלילה. זה קשה, אבל זה טוב, כי ככה לומדים. למדתי איך עובד מחשב, איך לכתוב קוד, ולאורך כל הדרך מלווה אותך מנטור שמעביר שיעורים ועוזר לך".
עם סיום ההכשרה לפני כחודשיים, הוא התקבל סוף סוף למשרה הנחשקת. "היום אני מפתח בק אנד בחברת -Sunbit. היה לי קשה להאמין שהתקבלתי, אחרי 7 חודשים שחיכיתי לזה סוף סוף הגעתי לדבר האמיתי", הוא משתף, "התחלתי לעבוד לפני שבוע ואני נהנה ומתרגש מאוד".
הוא מבין את הנהירה של חברות ההייטק אחרי יוצאי 8200, אבל מדגיש: "חשוב לא לשכוח שהאנשים הללו ממוקדים בטכנולוגיות מסוימות, ויש עוד המון דברים לעשות. כל החבר'ה של 8200 לא יכולים למלא את כל חברות ההייטק ותמיד תהיה עבודה נוספת. אין סיבה שמישהו משקיע ורציני לא יצליח להיכנס לתחום".
הוא מאמין שאין קיצורי דרך. "אי אפשר להגיע לתחום הזה בלי לעשות כלום, או בדרך הקלה. זה עניין של השקעה והתמדה – נכון שעברתי קורס אינטנסיבי של 10 שעות ביום, אבל זה מה שנדרש בשביל לעשות עבודה מקצועית וכדי להיכנס לתחום שאתה אוהב ושמתגמל אותך", הוא מסכם.