כל אחד יודע שזה לא פשוט להיות עצמאי, שצריך להתמודד עם העסקת עובדים, תשלום מיסים וימי חופש שהם אך ורק על חשבונכם. בתחום הסטארטאפים, על פי נתוני הלמ"ס שפורסמו ב-2020, הסיכוי של חברה להיסגר הוא כמעט 1 ל-2: בין השנים 2011-2019 נפתחו בישראל 6,326 חברות סטארט-אפ כאשר 2,922 (46%) מתוכן נסגרו או השהו את פעילותן.
לכבוד חג הפסח, דיברנו עם השכירים שהחליטו לפתוח חברה ולהפוך ליזמים. מה גרם להם לעשות את השינוי?
"אחריות גדולה שאני מרגיש כל הזמן"
עופר פלדמן, בן 46, נשוי + 3 ילדים, גר בגבעת שמואל. יזם ומייסד-שותף של Stampli
תחילת הדרך
"מאז שאני ילד אני זוכר שתחום המחשבים עניין אותי ועסקתי בו. אבא שלי היה בעולם החומרה והתוכנה כך שנחשפתי לתוכן מגיל צעיר והיינו הבית הראשון בשכונה עם מחשב ביתי. זה היה נחשב נדיר בשנות ה-80, וכבר אז כתבתי תוכנות קטנות, על פי ספר שאבא שלי החזיק בבית. מאז ומתמיד טכנולוגיה הייתה חלק מהחיים שלי ואפשר לומר שזה המסלול המתבקש עבורי.
סיימתי בהצטיינות תואר ראשון בהנדסת מחשבים מהטכניון, כאשר בזמן הלימודים עבדתי במשרת סטודנט באלביט. סיימתי ללמוד בזמן המשבר הכלכלי של שנות ה-2000, נקודת זמן לא אידיאלית 'לצאת לשוק' בלשון המעטה, ובהחלט כמה חודשים לא היה פשוט למצוא עבודה, למרות הניסיון שהתחלתי לצבור בתעשייה. בסופו של דבר התקבלתי למשרת מתכנת ב-SAP, שם עבדתי במשך 8 שנים טובות במגוון תפקידים ניהוליים, ראש צוות וארכיטקט קבוצה. הייתי מסופק מאוד מהעבודה, נהניתי ואהבתי את מה שאני עושה, הצלחתי בכל משימה ופרויקט לאתגר את עצמי ולהוציא את היצירתיות שלי החוצה.
"לאחר מכן גויסתי לסטארטאפ חדש, הייתי העובד השני ב-Tippers, פלטפורמת טיפים לאתרי מסחר ושמשתי בה כמנהל הפיתוח. בתפקיד הזה למעשה למדתי לנהל סטארט-אפ ולא תמיד בדרך הקלה. תקופה נוספת לאחר מכן מוניתי להיות מנהל קבוצה במחלקת הפיתוח של מקסון במשך שנה וחצי.
אחרי כמה שנים טובות בתפקידי ניהול בחברות גדולות, הרגשתי מתוסכל מהבירוקרטיה והפוליטיקה, ולמרות הסיפוק מהעשייה הרגשתי שאני בשל ומוכן להיות עצמאי. במקביל הגיעה אליי הצעה מאחי, שהיה גם הוא שכיר במשך הרבה שנים בעולם הניהול והמכירות, עם הצעה לסטארטאפ. החלטתי לקחת את ההצעה בשתי ידיים, התפטרתי מהעבודה, והתחלנו לעבוד יחד".
היציאה לעצמאות
"ב-2015 הקמנו יחד את חברת הפינטק Stampli, פלטפורמה מבוססת ענן ובינה מלאכותית לאוטומציה ומעקב אחר חשבוניות ספקים. אנחנו מנהלים חשבוניות בסך של 30 מיליארד דולר בשנה בשוק האמריקאי לבדו. אני משמש כ-CTO&GM (מנהל טכנולוגיה ראשי ומנהל הסייט הישראלי) של החברה. 7 שנים אחרי ההחלטה לצאת לדרך, אנחנו כיום מונים כ-200 עובדים בפריסה גלובלית, בישראל, סיליקון וואלי, נשוויל ואוקראינה. אנחנו ממשיכים להתפתח ולצמוח כל הזמן ומחוללים מהפכה של ממש בתחום".
האם אתה רואה את עצמך חוזר להיות שכיר?
"כשאתה יזם ומעצב אופי ותרבות ארגונית של ארגון קשה לחזור לעמדה של שכיר, בארגון שלא אתה אחראי לערכים ולמטרות שלו. למרות שאני מתגעגע ליכולת לצאת לחופשה ולהתנתק לגמרי - זה משהו שאני כבר לא יכול להרשות לעצמי - זו אחריות גדולה שאני מרגיש אותה כל הזמן, להיות אחראי לפרנסה של מאות עובדים ולמשפחות שלהם. אני שמח מאוד שיש לי את ההזדמנות והיכולת, אבל אפשר לומר שישנתי טוב יותר בלילה עם שלושה בנים קטנים בבית, למרות שהתעוררתי הרבה פעמים, מאשר כשהקמנו את החברה".
מה אתה מציע למי שרוצים לעשות את הצעד וחוששים?
ההחלטה לצאת לדרך עצמאית הייתה נכונה ומתבקשת עבורי ואני הכי מאושר על ההחלטה, על הדרך שעברנו עד כה, על ההווה והתוכניות העתידיות שלנו שעוד יתגשמו. אני מאמין שמי שהיזמות והחדשנות בוערים בו צריך להעז ולנסות בכל דרך להגשים את עצמו, אבל להתכונן היטב למסע מפרך".
"בתור עצמאי אין שום כרית בטחון של גוף שמגבה אותך"
מירב הראל, בת 47, אמא לשלושה, תל אביב. מייסדת MHfintech.com, וסמנכ"לית אופרציה ב-XMANNA
תחילת הדרך
"התחלתי כמתכנתת בממר"ם, שם בנוסף לידע הטכנולוגי שרכשתי, למדתי לקבל אחריות, לעבוד בסביבה לחוצה ומאתגרת ולעמוד ביעדים, ואחר כך המשכתי כקצינת ח"ן. באזרחות סיימתי תואר שני במנהל עסקים ותקשורת באוניברסיטה העברית והתחלתי את דרכי המקצועית כמתכנתת בתקופת ה-dot.com. כשהבועה התפוצצה הייתי בהריון ועם ילדה בת שנתיים ולא היו עבודות למתכנתים, אז נכנסתי לבנק לאומי למסלול של ייעוץ השקעות בניירות ערך. בבנק לאומי עבדתי 15 שנים, מתוכם 7 שנים ניהלתי את הפיתוח העסקי והמוצר של 'לאומיטרייד' - מערכת המסחר בניירות ערך של הבנק, שזכתה במהלך כהונתי בפרסים בארץ ובעולם, ביניהם כאחת משלושת מערכות המסחר הטובות ביותר באירופה.
"נהניתי מאוד מהעבודה בלאומיטרייד, וכל בוקר הייתי קמה ב'דילוגים' ושמחה לעבודה, מרוב שנהניתי לא שמתי לב שחלפו כבר מספר שנים. בעיני היה לי את התפקיד המעניין ביותר בבנק והבנתי שאם אמשיך בבנק אצטרך לבחור בין הצד הטכנולוגי לבין הצד של ניירות הערך, בעוד שהשילוב בין ה-2 הוא הכי מעניין (עסקתי ב'פינטק' עוד לפני שהמונח הומצא). עזבתי עבודה עם קביעות כי סמכתי על היכולות שלי להביא ערך לעולם, גם בקונסטלציות אחרות".
היציאה לעצמאות
"החלק הכי קשה במעבר לעצמאות הוא העצמאות הכלכלית, ללא משכורת מובטחת - אם אתה חולה, או הילד שלך חולה - בתור עצמאי אין שום כרית בטחון של גוף שמגבה אותך. במהלך השנים מאז שעברתי לעצמאות הבת הקטנה שלי חלתה, נדרשה לניתוח חירום בחו"ל וחודשים ארוכים של שיקום כדי ללמד אותה שוב ללכת. בתור עצמאית אין ימי מחלה, אין ביטוח לאומי למצבים כאלה למרות שעצמאיים גם משלמים ביטוח לאומי. נאלצתי לעצור את כל הפעילות העסקית במשך כשנה כדי להציל אותה, ואז לבנות שוב הכול מחדש.
"נבחרתי כ-1 מ-100 הנשים המשפיעות ביותר בעולם בתחום הבלוקצ'יין, ושנתיים בלונדון כאחת הנשים המובילות בעולם בתחום הפינטק. החברה שלי, MHfintech.com, עובדת עם צוות שכולל למעלה מתריסר אנשי מקצוע מובילים בעולם, ואני יועצת, מרצה, ומלווה בינלאומית למוסדות פיננסיים, רגולטורים, בנקים, בורסות, בכירים, אקדמיה וארגונים בארץ ובעולם בתחומי הפינטק, לרבות מבוססי טכנולוגיית בלוקצ'יין, תוך התמחות בעתיד הכסף, קריפטו, מטבעות דיגיטליים, NFT ומטאוורס".
מה את מציעה למי שרוצים לעשות את הצעד וחוששים?
"היות והחיים קצרים, חשוב שנסמן לעצמנו באופן מודע את החזון והמטרות שלנו, ונשאף להגשים אותם. מי שיזמות ועסקים נמצאים בליבם - החיים בסופו של דבר מובילים לשם, והדרך חזרה נראית לא סבירה. יש הרבה סיפוק בלהיות עצמאית, המעבר מלהיות שכירה לעצמאית הוא מרגש ומאתגר בו זמנית. מי שחושב על זה צריך לקחת בחשבון שזה אינטנסיבי, ואם רוצים חיים שקטים ונעימים - עדיף להישאר שכירים. מי שיש לו את ה-Passion, את החזון, ואת האנרגיה לדחוף קדימה, ולשבור עוד ועוד תקרות זכוכית - זו רכבת הרים כיפית".
"לא מתחרט על המעבר לדקה"
יהונתן פרידמן, בן 38, נשוי. מייסד שותף ב-Demostack
תחילת הדרך
"את השירות הצבאי שלי העברתי כחוקר בצוות חקירות מיוחד. אחרי השירות עבדתי, כמו כולם, בהרבה עבודות מזדמנות וללא כל קו מקשר מקצועית – מעובד מחסן ועד מוכר תוכניות גרין קארד. עם השנים מצאתי מה מעניין אותי והשלמתי שני תארים במנהל עסקים באוניברסיטת ארסמוס ובוורטון. הראשון במנהל עסקים בינלאומי והשני בניהול והשקעות. זכיתי לעשות התמחות מקצועית בבנק גולדמן סאקס ומשם כבר התחלתי להתקדם בסולם המקצועי שלי. במשרה האחרונה שלי כשכיר הייתי הHead of product ב-TripActions".
היציאה לעצמאות
"אני לא מרגיש שבחרתי לעבור ממעמד שכיר ליזם. ליתר דיוק, אני לא חושב שבוחרים את זה. אתה לא בוחר את החיים האלו, הם בוחרים בך. יום אחד אתה מגלה בעיה מעניינת, שאתה שם לב שהעולם פשוט עובר מולה ומתעלם מנוכחותה, שאתה יכול לעשות משהו בנוגע אליה. האתגר וההתרגשות שבאפשרות להצליח לשנות שינוי גזה משמעותי פשוט מושך אותך כמו עש לאש, למרות כל הקשיים שבדרך. לכן לא נוח לי לתאם זאת כבחירה, אם כבר זו משיכה כבירה כמו יעוד בחיים שמושך אותך אליו.
"יש לא מעט קשיים. ביחוד במקרה שלי, בו הרמנו את העסק, פלטפורמה ליצירת דמו (Demo) עבור צוותי מכירות של חברות SaaS, ממש בתחילתה של מגפת הקורונה שהשתוללה והעולם נסגר וקפא. באופן כללי, אני חושב שהקושי הכי משמעותי בחיי היזמות היא תחושת אי הוודאות המקצועית, האישית ואפילו הכלכלית. הרי אתה עושה צעדים ראשונית ומהמר את חייך ובתמורה אתה מתחיל לצפות בתקציב הבנק שלך לא רק קופא ולא גדל - אלא שמהר מאוד אתה מתחיל לראות את המספרים רצים והכסף נוזל החוצה. כך שחוסר הוודאות מאוד מעיב עליך ורק צריך לא לתת לזה להאט אותך. עכשיו, אם נוסיף על זה את החוסר הוודאות הכללי שהיה בעולם בתחילת 2020, עם הקורונה, אפשר להבין איך זה היה עבורי הקושי הגדול ביותר בתהליך הזה.
יתרה מזאת, בעולם היזמי ישנה גם תופעה מעניינת בה הזהות האישית שלך מתערבבת עם הזהות של העסק שלך. שיש בזה טוב ורע; זה נהדר וממש כיף בעליות וברגעים הגבוהים של הצלחות והישגים, אך קשה מאוד ברגעים הנמוכים של הקשיים והבעיות. הערבוב הזה הוא מיוחד ושונה, אבל הוא גורם לך להרגיש שכל העולם כולו נישא על הכתפיים שלך. הוא גם גורם לקושי להתנתק ולקחת צעד אחורה בחיים הפרטיים, כי הזהות שלך היא מהולה בתוך זהות העסק. אם להודות על האמת, זה ככל הנראה הדבר אליו אני הכי מתגעגע בחיי הישנים, היכולת להפריד את הזהויות בין האישי לעסקי".
האם אתה רואה את עצמך חוזר לעבוד כשכיר?
"לגבי העתיד המקצועי שלי, גם כאן אני לא בטוח שהבחירה שהיא תמיד שלי. כרגע Demostack זוכה להצלחה רבה ואני רואה את זה רק גדל וגדל עוד יותר. במידה והגדילה תוביל אותנו לכך שיקנו אותנו, אז כשחברה קונה אותך היא מחייבת את היזמים להישאר ולעבוד בחברה. כך שגם היזמים הכי טובים יכולים למצוא עצמם מחויבים לעבוד כשכירים. אך החיידק היזמי הזה, מוביל אותך להסתכל אחרת על חברות וארגונים, אבל אתה כבר לא באמת מסוגל לחזור אחורה להלך רוח של שכיר. בארגונים וחברות מסוימות זה אפילו גורם לרתיעה מלשכור יזמים לשעבר, הם נתפשים כ-unemployable. זה אולי החיידק הזה שגורם לנטייה קצת מזוכיסטית, אבל אני חושב שנועדנו להתגלגל להרפתקה הבאה".
מה אתה מציע למי שרוצים לעשות את הצעד וחוששים?
"העצה הטובה ביותר שאני יכול להציע ליזם או היזמת המתחילים ששואפים להקים את המוצר הטכנולוגי הבא, היא שתמצאו שותף דרך נאמן, ויותר מכך תחפשו אות גדול שימשוך אתכם ליוזמה. לדעתי כשמחליטים להיכנס למיזם הענק שעשוי לשנות את חייכם, זה צריך להיעשות מאמונה מלאה ולא מרצון לקפוץ על ההזדמנות 'על הדרך'. מה שזה לא יהיה, זה צריך להיות משהו שהפידבק שתקבלו מהסביבה שלכם עליו היה כל כך משמעותי ונלהב, עד שתדעו שזה זה ושאין לכם ברירה אלא ללכת אחריו. רגע האמת הוא כשאתם מרגישים את זה גם עם הלב וגם עם השכל. מצדי, אני יכול להודות שהמעבר האישי שלי היא מאתגר מאוד אך גם כל כך מדהים ומספק – שאני לא מתחרט עליו לדקה".
"נדבקתי בחיידק היזמות"
עמית רפפורט, בת 37, נשואה + 3, Co founder ו-CEO של Compete
תחילת הדרך
"לאחר השחרור כמש"קית ת"ש בגבעתי, למדתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות וניהול משאבי אנוש והתחלתי את הקריירה שלי כמנהלת גיוס ב-Palo Alto Networks, משם המשכתי לתפקיד של HR Manager בחברת SentinelOne.
הבנתי שאין שום פתרונות שנותנים לי מענה כ-HR לקשיים היומיומיים שלי ויותר מזה - חיים פעם אחת, אז רציתי לחיות את חיי מלאי תשוקה, עשייה, עם אימפקט, ולכן ההחלטה לצאת לדרך עצמאית הייתה יחסית קלה. אני לא מחכה לכוכבים שיסתדרו לי, אני מסדרת את הכוכבים בעצמי, ולכן התפטרתי כדי ליצור את המציאות שאני רציתי ליצור".
היציאה לעצמאות
"כיום אני ה-Co founder ו-CEO של Compete, שמעניקה פלטפורמת SaaS עבור חברות טק כדי להבין איך הם משלמים לטאלנט שלהם ביחס למתחרים ושינויי השוק. אנחנו באוויר רק שנה וחצי, אבל יש לנו כבר מאות לקוחות מהמובילים בשוק, פועלים גלובאלית, ורצים בטירוף, כיום אנחנו מונים כ- 40 עובדים ומגייסים עוד".
האם את רואה את עצמך חוזרת להיות שכירה?
"אני מרגישה שנדבקתי בחיידק היזמות, לא רואה את עצמי כיום חוזרת להיות שכירה. אני ממליצה לאנשים שרוצים לעשות את השינוי ולצאת לדרך עצמאית - אל תחכו, סיבות ותירוצים למה לא לעשות את הצעד הזה יהיו תמיד. גם אני הייתי בעבודה מצוינת, עם מנהלת שהעריכה אותי מאוד, והיה לי ביטחון ענק, ובכל זאת עשיתי את הצעד - כי רציתי לחיות את חיי מלאי תשוקה, לקום כל בוקר מאוהבת בטירוף במה שאני עושה. קפצתי למים, בגישה שלי - אם לא מצליח, פשוט שוחים בחזרה לחוף".