חלפו חודשיים מיום שחזר דונלד טראמפ לבית הלבן ומדיניות החוץ של ארה"ב השתנתה לבלי הכר. בימיו האחרונים בתפקיד, קודמו ביידן אישר סיוע צבאי לאוקראינה והטיל סנקציות חדשות על סקטור האנרגיה ברוסיה. טראמפ לעומת זאת מיהר לטלטל את המערכת כאשר עצר את אספקת הנשק והשיתוף המודיעיני עם אוקראינה, עד שנשיאה וולודימיר זלנסקי הסכים להפסקת אש וחתימה על הסכם שיאפשר לחברות אמריקאיות לכרות מינרלים במדינה. ארה"ב של טראמפ מתגלה כמשוחררת מבריתות היסטוריות ואידאולוגיות וממוקדת במאבק על דומיננטיות כלכלית מול סין – מאבק שהטריד גם ממשלים קודמים – אך הפך כעת לציר המרכזי ביחסי החוץ, כזה שמכתיב את העמדה האמריקאית כמעט בכל זירה בגלובוס.
"לטראמפ אין בריתות מסורתיות ואין לכך תקדים מאז מלחמת העולם השנייה", אומרת הדס לורבר, לשעבר ראש חטיבת ארה"ב במל"ל. "ארה"ב עברה מברית עם דמוקרטיות ליברליות לגישת 'מה יוצא לי מזה' במאבק על דומיננטיות כלכלית. אומנם מדיניות החוץ האמריקאית קיבלה תפנית ועברה להתמקד בתחרות עם סין כבר בכהונתו של אובמה (מדיניות שכונתה Pivot to Asia), אך ניסיון להחליש את סין דרך הסכמי סחר עם שכנותיה לא הספיק. ההבנה שסין לא תאמץ את הערכים הליברלים ותמשיך בגנבת קניין רוחני והצפת שווקים ליוותה גם את טראמפ בכהונתו הראשונה. הוא הפעיל לחץ אדיר על מדינות רבות, בהן ישראל, להפחית את התלות בהשקעות וטכנולוגיה סינית. אחר כך, ביידן פעל למנוע דליפת מידע וחיקוי של השבבים שארה"ב מייצרת בידי סין. טראמפ מבין כיום שחלק אינטגרלי בעליונות טכנולוגית הוא שליטה במינרלים שנדרשים לתעשיות הטכנולוגיות והוא עולה מדרגה במאבק".
טראמפ מזהה את המונופול של סין על כריית ועיבוד מינרלים חיוניים כנשק שיכול לשמש לסחיטת ארה"ב ולפיכך כאיום על הביטחון הלאומי. הוא לא לבד: בשני העשורים האחרונים מדינות המערב מתנדנדות בין שתי גישות להתמודדות עם הדומיננטיות הסינית – האחת, היא שיתוף פעולה עם סין להפחתת איומים על שרשראות האספקה, הסרת הגבלות סחר, עידוד שקיפות וניסיון למנוע מסין לאמץ מדיניות שפוגעת בשווקים במערב; האחרת, היא התנתקות (decoupling) או הפחתת התלות (derisking) במינרלים מסין על ידי פיתוח אלטרנטיבה. טראמפ בחר באחרונה והוא פועל כעת במלוא המרץ.
"טראמפ עושה כעת בדיוק מה שארה"ב עשתה במלחמה הקרה - הפרד ומשול", סבורה לורבר שמשמת כיום כראשת פרויקט ישראל-ארה"ב ב-INSS וראשת המכון למחקר יישומי של AI ב-HIT. "תורת הבלימה (containment) הנחתה אז את מדיניות החוץ של ארה"ב וביסודה הנחישות לבלום התפשטות קומוניסטית ולבודד את בריה"מ. העולם נחלק למחנות וארה"ב תמכה במשטרים במחנה שלה גם כאשר הם ביצעו רצח עם כמו בווייטנאם, העיקר לבלום את הקומוניסטים. אז ניסה מזכיר המדינה האמריקאי קיסינג'ר לטפח קשרים דיפלומטיים עם סין ולפצל בינה ובין רוסיה. ההקבלה לימינו ברורה, הממשל האמריקאי הופך את פוטין לשחקן לגיטימי בזירה הדיפלומטית הבינלאומית כי זה משרת את המאבק בסין".
המינרלים החיוניים ומי ששולט בהם
בשנת 2022 פרסמה הסוכנות הממשלתית האמריקאית USGS רשימה של 50 מינרלים חיוניים. מה שהופך אותם לחיוניים הוא שהם לא רק נדרשים לתעשייה אלא שיש סיכון לשרשראות האספקה שלהם. הגדרת אותם מינרלים כחיוניים מעניקה צידוק למאבק להשתלטות עליהם ומניחה את התשתית למהלכים יוצאי דופן להבטחת שרשראות האספקה שלהם. שרשרת אספקה של מינרל כוללת כרייה, עיבוד, ייצור רכיבים ושימוש סופי בטכנולוגיה מסוימת.
עם המינרלים החיוניים נמנים: סיליקון, גליום וגרמניום שנדרשים ליצירת מוליכים למחצה; ליתיום, קובלט, גרפיט וניקל המשמשים לייצור סוללות נטענות עבור רכבים חשמליים, מכשירים אלקטרוניים ואגירת חשמל המופק מלוחות סולאריים וטורבינות רוח. מלבד השימוש בסוללות - גרפיט משמש לתאי דלק וכורים גרעיניים, קובלט לצד מינרלים נוספים הוא בעל תכונת מגנטיות הנדרשות למנועי מטוסים ולטכנולוגיות צבאיות של חמקנות וניקל משמש לייצור פלדה; טיטניום הוא מתכת קלת משקל החשובה לבנייה, החל מבניית תחנות כוח ועד למטוסים; ניוביום משמש למנועי מטוסים ורקטות וכן לבנייה ולתעשיות הנפט והגז; נאודימיום משמש למגנטים ומנועים חשמליים; רותניום משמש בלוחות סולאריים ומגעים חשמליים וכל אלו רק קצה הקרחון.
"ארה"ב עברה מברית עם דמוקרטיות ליברליות לגישת 'מה יוצא לי מזה' במאבק על דומיננטיות כלכלית"
הדס לורבר, לשעבר ראש חטיבת ארה"ב במל"ל
סין שולטת באופן מונוליתי בשוק של מרבית המינרלים החיוניים. מתוך 36 מינרלים ש-USGS אספה לגביהם נתונים בשנים 2018-2007 סין הייתה המובילה בכרייה של 24 מינרלים ובעיבוד של 9 מהם. ההערכה היא שסין שולטת למשל ב-60% משוק הליתיום ויותר מ-70% משוק הקובלט, למרות שהמכרות של מינרלים אלו כלל לא נמצאים בשטחה. מכרות הקובלט נמצאים בעיקר ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC), אך החברות שמפעילות אותם הן סיניות והעיבוד מתבצע בסין, מכרות הליתיום ממוקמים בעיקר באוסטרליה אך גם עיבודו מבצע בסין. רוסיה וסין מעבדות יחד כמעט 40% מהניקל למרות שהוא מופק בעיקר באינדונזיה, בפיליפינים ובקלדוניה החדשה.
מרוץ בכל החזיתות
במאבק לניתוק התלות האמריקאית בסין, העניין של טראמפ באוקראינה אינו מקרי. מתחת לחלק ניכר משטחה מצוי מבנה גאולוגי מהעתיקים בעולם שנקרא "השילד האוקראיני". שינויים שהתרחשו בשכבת קרקע זו לאורך יותר מ-2.5 מיליארד שנים הובילו להצטברות מתכות נדירות כמו ליתיום, גרפיט, מנגנז, טיטניום ואחרות. לפני הפלישה הרוסית, אוקראינה סיפקה כ-7% מהטיטניום בעולם. "באוקראינה ניתן למצוא גם נאודימיום ודיספורסיום" מוסיפה לורבר. "האחרון הוא מינרל קשה להפקה המשמש בכורים גרעיניים וכן בלייזר וציוד אופטי". ואולם, חשוב לזכור שלפי ההערכות רוסיה הספיקה כבר להשתלט על כ-40% ממשאבי המתכות של אוקראינה. פוטין עצמו מזהה הזדמנות במאבק על השליטה במינרלים לשקם את יחסיו עם ארה"ב והצהיר כי רוסיה תסכים לשתף פעולה עם חברות אמריקאיות בפיתוח משאבי המינרלים שבשטחה ובשטח שכבשה.
עוד קודם לכניסתו לבית הלבן, הספיק טראמפ לקיים שיחת טלפון שכונתה "מחרידה" בתקשורת ובה דרש מראש ממשלת דנמרק למקור לארה"ב את גרינלנד. לפי ההערכות יש בה משאבי מינרלים רבים – ביניהם נחושת, גרפיט, ניקל, זהב ועוד רבים - אך הם כמעט ולא נוצלו עד היום. מדינה נוספת בה מגלה הממשל עניין היא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC), שהיא אומנם מהמדינות העניות בעולם, אך יש לה מחצבים שטרם נוצלו בהיקף של 24 טריליון דולר הכוללים קובלט, זהב ונחושת. נכון להיום, כמעט כל המכרות במדינה מנוהלים על ידי חברות סיניות וגם נשיא המדינה פליקס צ׳יסקדי שואף לגוון את הבריתות הכלכליות שלה. הוא נפגש השבוע בקונגו עם חבר בית הנבחרים האמריקאי ד"ר רוני ג׳קסון, שתואר בהודעתו של צי׳קסדי לתקשורת כשליח של טראמפ.
ההערכה היא שממשלת קונגו תבקש לקבל סיוע ביטחוני מארה"ב, שיכלול אימון לחייליה ושיתוף פעולה צבאי עם צבא ארה"ב, בתמורה לאפשרות של חברות אמריקאיות לפתח את משאבי המינרלים שלה. לממשלת קונגו יש סיבה טובה לרצות בעסקת מינרלים עם טראמפ כעת, שכן המורדים מקבוצת M23 הנתמכת על ידי רואנדה השכנה השיגו לאחרונה התקדמויות משמעותיות במזרח המדינה – אזור העשיר במשאבי מינרלים. "אומנם גם ביידן פעל לחזק את הקשרים עם מדינות אפריקה", מתארת לורבר, "אך הוא היה מוטרד יותר מטראמפ בענייני זכויות אדם ועובדים והציב תנאים להשקעות במדינות אלו". עם התנאים שהציב ביידן נמנים מנהל תקין, שקיפות, ריבונות, חלוקה שוויונית יותר של העושר ומחויבות לתהליך שלום שיפתור את הסכסוך במזרח המדינה (תהליך "לואנדה"). לדברי לורבר, "למרות שחלק מהמשאבים נמצאים כבר בידי המורדים, לקונגו חשיבות רבה במאבק של ארה"ב על המינרלים, וטראמפ בהחלט עשוי להיות נכון יותר לוותר על חלק מאותן דרישות".
טראמפ טוען תקופה ארוכה כי קנדה צריכה להיות המדינה ה-51 של ארה"ב - גם היא עשירה במינרלים ומפיקה כ-60 מינרלים ומתכות שונים בשווי כולל של 72 מיליארד דולר כיום. קנדה היא המפיקה והיצואנית השנייה בגודלה בעולם של אורניום המשמש לאנרגיה גרעינית והשישית בעולם בכריית ניקל. יציאתו למלחמת מכס נגד השכנה מצפון במסגרתה הטיל על הסחורות המגיעות ממנה מכסים של 25% היא מפנה ממדיניותו בכהונתו הראשונה, אז סיכמו ארה"ב וקנדה על שיתוף פעולה בהבטחת האספקה של מינרלים חיוניים.
מלחמה שארה"ב תתקשה לנצח
סין לא מתכוונת לשבת בחיבוק ידיים. "אם ארה"ב רוצה במלחמה, תהה זו מלחמת מכסים, סחר או כל סוג אחר של מלחמה, אנו מוכנים להילחם עד הסוף", הודיע בשבועות האחרונים משרד החוץ של סין. כלל לא ברור האם המלחמה המתהווה בעת הזו היא כזו שביכולתה של ארה"ב לנצח. "בניגוד לסין, לארה"ב אין חברה ממשלתית שכורה ליתיום. אם יבשילו הסיכומים של טראמפ עם אוקראינה או DRC, חברות פרטיות אמריקאיות יצטרכו לשקול האם הן מעוניינות בכלל לפתח את אותם משאבים", מסביר ד"ר עילי רטיג מאוניברסיטת בר-אילן. "זה לא חדש שבאוקראינה יש כ-20 מינרלים שחיוניים לתעשיות הטכנולוגיה, האנרגיות המתחדשות ולתעשייה הצבאית. ואולם, יש שם בעיות רגולציה ושחיתות, מפות מיושנות מהתקופה הסובייטית של מיקום המינרלים והיעדר תשתיות תחבורה ותעשייה הדרושות לכרייה. כל אלו מנעו את פיתוח המשאבים עד היום ומתווסף להם חוסר יציבות בשליטה על הטריטוריה שאף חברה לא אוהבת".
בעיה דומה בהפקת המשאבים קיימת גם בגרינלנד. "אומנם מעריכים שיש שם מינרלים קריטיים רבים לצד נפט וגז אך קשיי מזג אוויר, חוסר תשתיות וקשיים לוגיסטיים מנעו את פיתוחם", אומר רטיג. "לא נמנע מחברות אמריקאיות להשקיע שם, אלא שזה לא משתם במחירי המינרלים הנוכחיים. למעשה התפיסה של טראמפ וצוותו היא ארוכת טווח, הוא סבור שהמינרלים הללו יהפכו חיוניים ונדרשים יותר בשנים שיבואו, מחירם יעלה ופיתוח המשאבים באוקראינה וגרינלנד יהפוך לכלכלי, או אז תמצא את עצמה ארה"ב בעמדה עדיפה לפיתוח אותם משאבים".
"אני לא רואה את האמריקאים מתחרים בכמות ובמחיר של המינרלים החיוניים", גורס רטיג. "פאנלים סולריים, טורבינות רוח ובטריות לרכב בטכנולוגיה הנוכחית – הם יישארו בשליטה של סין או לכל היותר של מדינה דומה כמו הודו. ארה"ב יכולה להשיג יתרון בפיתוחים חדשים, כמו תאי דלק מימניים והיתוך גרעיני. יכולת להיות שפריצת דרך טכנולוגית אף תשנה את סוגי המינרלים הנדרשים".
רטיג מאמין כי המאבק של ארה"ב וסין עדיין לא התגלגל לכדי מלחמה קרה של ממש משום שלשם כך דרושות שתי מעצמות צבאיות וסין עד כה לא הקרינה עוצמה צבאית. ואולם, היא עמֵלה על כך, בין אם בניסיון לפתח יכולת מכה שנייה גרעינית ובין אם בפיתוח צי ימי שבאמצעותו תוכל לאבטח את שרשראות האספקה שלה התלויות כיום במטריית ההגנה של הצי האמריקאי.
האם יריבות בין משטר קומוניסטי ונשיא רפובליקני הם בשורה טובה לאנרגיות המתחדשות?
לורבר: "לנשיא שידוע כמי שכינה בעבר את שינויי האקלים "תרמית" יש סיבות טובות להתעניין כעת במינרלים הדרושים לתעשיות הטכנולוגיה וכן – גם לאנרגיה מתחדשת. "מלבד המאבק הכלכלי בסין, טראמפ רואה אנרגיה כנשק גאופוליטי ורוצה לחזק את שליטתו במחירי האנרגיה על מנת למנוע ממדינות אחרות להכתיב אותם לארה"ב. בנוסף, חשוב לו לתמוך בתעשייה האמריקאית וכן הוא רואה במשאבים אלו קלפי מיקוח טובים יותר ביחסי ארה"ב עם מדינות אחרות".
רטיג מסביר כי טראמפ אומנם סולד למשל מטורבינות רוח מסיבות פוליטיות, אך למעשה מאמין עסקית באנרגיה גרעינית, ברכבים חשמליים, אנרגיית מימן ובטריות. הוא מציין אף כי חלק ניכר מתעשיית האנרגיות המתחדשות ממוקמת במדינות רפובליקניות בארה"ב. "יש מאבק בין תפיסות עולם להתמודדות עם שינויי האקלים", הוא אומר. "אם סבורים שהסוגיה הסביבתית חשובה מכל ורוצים שהמעבר לאנרגיות מתחדשות יקרה הכי מהר שניתן, יש להניח לסינים להשתלט על השוק. ואולם, גישה אחרת אומרת שגם הדרך חשובה – לעשות את השינוי מבלי לוותר על סדר עולמי ליברלי – זה מחייב דומיננטיות כלכלית אמריקאית בכלל ובתחום האנרגיות המתחדשות בפרט".
"אני לא רואה את האמריקאים מתחרים בכמות ובמחיר של המינרלים החיוניים. הם יישארו בשליטה של סין או לכל היותר של מדינה דומה כמו הודו"
ד"ר עילי רטיג
הימור בטווח הארוך
צעד מדיניות מרכזי של טראמפ לחיזוק הכלכלה האמריקאית הוא העלאת מכסים. עד כה הוא הטיל מכסים של 25% על סחורות מקנדה ומקסיקו והעלה ב-10% נוספים את המכסים שכבר הוטלו על סחורות מסין. הוא מרבה לדבר בעת האחרונה על הנשיא ה-25 של ארה"ב ויליאם מקינלי שבכהונתו העלה גם הוא מכסים והביא לצמיחה כלכלית גבוהה. ואולם, בטווח הקצר המדיניות הכלכלית של טראמפ כבבר מאטה את הצמיחה בארה"ב ובכלכלות השכנות לה, שלפחות במקרה של קנדה משתייכות לאותו מחנה. תחזיות הצמיחה של ארה"ב לשנה ולשנה הבאה ירדו מ-2.4% ל-22% ומ-2.1% ל-1.6% בהתאמה. עבור הקנדים המצב גרוע הרבה יותר והכלכלה שלהם צפויה לצמוח השנה רק 0.7% במקום 2%
"טראמפ ראה את ארה"ב מעניקה מטריית הגנה לאירופה וקנדה וסופגת מכסים למשל על אלומיניום והחליט שארה"ב צריכה לקבל בחזרה", אומר רטיג. "ככלל, מלחמות מכס פוגעות דווקא בשרשראות אספקה גלובליות שבדיוק אותן מנסה טראמפ להבטיח. בטווח הקצר זה עוצר פרויקטים של טורבינות רוח, פאנלים סולריים ובטריות כי עלויות הסחורות המיובאות מתייקרות. בטווח הארוך זה הימור בתקווה שזה יעודד תעשייה אמריקאית שתשיג פריצות דרך וצמיחה כלכלית בטווח של עשר שנים. בכל זאת בתעשיית האנרגיה המתחדשת פחות מרוצים מטראמפ ויש הסבורים שצעדי הסבסוד (IRA) מתקופת ביידן מספיקים על מנת לקדם את התעשייה".
באשר לאוקראינה, לורבר סבורה כי הטלטלה שחולל טראמפ כשנכנס לעימות פומבי עם מי שהייתה בעלת ברית של ארה"ב היא צעד מחושב בדרך לעסקה ולא המילה האחרונה. לפי תורת עשיית העסקה של טראמפ מעולם העסקים – הוא זיהה הזדמנות ללחוץ על זלנסקי בעת שהוא בנקודת חולשה ומשתמש במהלך הידוע שלו של ניעור השחקנים עם הצעה בלתי מתקבלת על הדעת רק כדי לסגת ממנה אחר כך למתווה מוסכם. בשלב הבא מאמינה לורבר שטראמפ ידרוש ויתורים גם מהרוסים. ובאשר לישראל, במאבק הענקיות היא מוצאת את עצמה בפני אתגר אך גם בפני הזדמנות. היא תצטרך להוכיח נאמנות למחנה האמריקאי ולהימנע מעסקאות עם סין, משתלמות ככל שיהיו. ואולם בדרכם של האמריקאים לדומיננטיות כלכלית, טכנולוגית ואנרגטית הם יזדקקו ליתרון טכנולוגי וזה מציב הזדמנות בפני הכלכלה הישראלית שניחנה בכישרון בדיוק בזיהוי צרכים כאלו, מציאת ושיפור הפתרונות הטכנולוגיים עבורם.
תגובות