אחרי שמלי ברני (42), אם לארבעה מאשקלון, חולצה מהמקלט בביתה בשל חשש לחדירת מחבלים היא קיבלה הצעה חריגה – להתפנות למשרדים של חברת ההייטק Varonis בהרצליה. ״מה, אני אשן במשרדים? איך זה יהיה? אמרתי לילדים שלי שאנחנו יוצאים למסע״, היא נזכרת. בכניסה למשרדי חברת הסייבר היא הופתעה לגלות יחד עם עוד 250 מפונים מקום אחר לגמרי ממה שדמיינה – חלל משרדי ענק שהפך ברגע לבית גדול וחם לכולם.
״בעלי לוחם, אחותי לוחמת, ואחי לוחם", היא מספרת. "ב-7 באוקטובר כולם היו איתי בבית אבל ביום ראשון כולם כבר התגייסו. כשהבעל נמצא ויש נשק בבית - יש ביטחון. אבל כשהוא לא בבית קל לאבד את העשתונות. יש לי 4 ילדים וחשבתי מה לעשות. אמרו לנו שיש חדירת מחבלים ושצריך לכבות אורות ולהיות 24 שעות בתוך המקלט. הייתי פשוט חסרת אונים. הבן הגדול שלי, בן 13, לקח סכין מהמטבח ואמר ׳אמא אני אגן עליכם בגופי׳. זה שבר אותי כי התפקידים השתנו. שהבן שלי יגן עלי? איך אני אמורה להגן על הילדים שלי? מי יגן עליהם אם לא המדינה. אף אחד לא תפקד באשקלון וכל המערכת קרסה. ביום שלישי ביקשתי מכמה חברים שיבואו לחלץ אותי, תוך 7 דק התארגנתי ויצאנו תוך כדי אזעקות ותופת״.
אחרי יומיים בהם שהתה בבית מלון בתל אביב, היא קבלה הצעה חריגה – לבוא עם משפחתה ללון במשרדים של חברת הסייבר האמריקאית Varonis. ״לקחתי את האוטו ונסעתי. אמרתי יהיה בסדר״, היא נזכרת.
ורוניס הנסחרת בנאסד"ק, מעניקה שירותי הגנה על נתונים וזיהוי איומי אבטחה תוך איתור התנהגות חריגה של משתמשים וחשיפה לנתונים רגישים, כל זאת באמצעות למידת מכונה מוגנת בפטנט המאומנת בדיוק למטרת יעדים אלה. בימי שגרה, כ-750 עובדים מאכלסים את המשרד המונה 4 קומות בהרצליה. אלא שעם מתקפת הטרור הרצחנית הכול השתנה: האופן ספייס, חדרי הישיבות, הקיפטריה – כולם הפכו לבית חם למפונים.
״כשהתחילה המלחמה אחרי השוק הראשוני קיבלנו כל מיני בקשות לציוד ועזרנו למילואמניקים אבל הרגשנו אבל שזה לא מספיק ושאנחנו רוצים לעשות קצת יותר. אחד הדברים שמהר מאוד הבנו זה שיש משאב שישראל כרגע צריכה בדחיפות - שטחי משרדים פנויים לא מנוצלים״, מספר גיא מלמד, ה-COO של Varonis. ״נשלח מייל לעובדים שמבקש מכולם לעבוד מרחוק. בדקתי עם עיריית הרצליה אם יש צורך בשטח שבו נוכל לקלוט מפונים וישר הבנתי שיש צורך מאוד דחוף. היה ברור שהמשרדים שלנו, שהם נורא מפנקים, יכולים לענות על כך. ככה התחלנו להתגלגל״.
5 מקלחות ל-250 איש
בתוך 24 שעות, עובדי החברה הפכו את המשרדים למעין בית למאות אנשים. ״הבנו שצריך את כל הציוד הבסיסי כמו מזרונים, שמיכות, כריות, מגבות וציפיות ברובד אחד. הרובד השני היה לוודא שאנחנו מאפשרים לייצר חוויה שתדמה בית״, מספר מלמד, ״גייסנו הרבה מהעובדים כדי לסדר את המשרד. בנינו צוות של טלפניות כי פרסמנו את המספר שלנו בחמ״לים ורצינו לוודא שעונים למפונים כמו שצריך אז גם הכנו פיצ׳ לאיך עונים לטלפון. העובדים התגייסו להפעלת הילדים ועד לסיוע עם ארוחות וכביסות, אפילו בנינו משמרות עם אחמ״ש ואופר משמרת. אחד האתגרים הגדולים למשל היו איך מפעילים רק 5 מקלחות ל-250 איש?״.
המשרדים הרגילים הפכו תוך רגע לדבר אחר לחלוטין. ״זה לא היה נראה כמו משרד רגיל. מהר מאוד הכל הפך להיות הומה במשפחות וילדים, גועש, עם המון אנרגיות חיוביות מטורפות. על כל מי שעבד בהתנדבות יכולת לראות זיק בעיניים״, מספר מלמד. נדרשו התאמות משמעותיות כדי לאפשר שם חיים רגילים ככל הניתן: ״אחד מהאתגרים הכי גדולים היה שרוב האנשים היו דתיים והיה צריך לחשוב על איך מאפשרים להם להרגיש בבית גם באספקט הזה. הבאנו טכנאי כדי שתהיה מעלית שבת, בחדרי הישיבות ביטלנו את התאורה האוטומטית, הבאנו מיחמים לשבת והבאנו גם ספר תורה כדי שיוכלו להתפלל בשבת. ניסינו לחשוב על כל הפרטים הקטנים שיאפשרו להם להרגיש כמה שיותר בנוח״.
חממה משפחתית באופן ספייס
למשרדים הגיעו אנשים שחוו זוועות קשות שאי אפשר להעלות על הדעת. ״קיבלנו אנשים רועדים שעברו זוועות והמטרה שלנו הייתה לאפשר להם קצת הקלה מהטרור שהם עברו. תחושת חוסר האונים התבטאה בכל רגע ורגע. בכל יום שעבר ראינו אותם נפתחים ומחייכים יותר ומצליחים גם לנשום״, אומר מלמד. היו לדבריו, מי שהטילו ספק בטוהר הכוונות של אנשי החברה. "כל האמון של אותם אנשים היה פשוט מרוסק. אתה לא יכול להתמודד עם זה בצורה רציונלית ולהסביר להם שאנחנו חברה ציבורית שקיימת 15 שנה, כי כל המחשבה הזו לא רציונלית, ואז אתה מבין שהדרך היחידה לטפל בהם זה בכל פעולה וכל יום לנסות ולחבק אותם ברמה שהם ירגישו יותר בטוחים. הם עברו כל כך הרבה שאתה מבין מאיפה זה בא״.
טותם אנשים חששו גם ממפגש עם המשטרה בימים הראשונים: ״הזמנתי את מפקד משטרת גלילות ובפעם הראשונה שהוא נכנס יכולתי לראות איך אנשים עמדו על קצה הכיסא, איך בעיניים הם מחפשים איפה יציאות המילוט. זה קרה כי הם שמעו וראו זוועות של מחבלים שהתחפשו במדי משטרה. אותו מפקד המשיך והמשיך לבוא, ישב ודיבר איתם. הוא הגיע יחד עם עוד 15 שוטרים והילדים שלו לקידוש בשישי, וגם אני הבאתי את המשפחה שלי. הם ראו שאם יש ילדים שום דבר רע לא יכול לקרות. הקידוש היה פשוט מרגש״.
ככל שחלף הזמן, האמון נבנה והמפונים כבר החלו להרגיש בבית, חרף החששות והסביבה המשרדית. ״הבנו שכדי שזה יעבוד טוב חשוב שנפעיל אותם בפרויקט, לייצר תחושה של קיבוץ שכולם עוזרים לכולם. הם עזרו בתורנויות אוכל ובניקיון עם הצוותים שלנו. באמת עבדנו כתף אל כתף והפכנו למשפחה״, מלמד מתאר.
״קבלת הפנים שקיבלנו הייתה כל כך חמה ואוהבת שפשוט הרגשנו בחממה משפחתית, היינו חסרי אונים ובחרדה נוראית כי שום גורם ממשלתי או מהעירייה לא נתנו לנו מענה. משפחת ורוניס היקרים שפשוט זכיתי ׳ליפול׳ אצלם דאגו לנו להכול - ללינה, לאוכל, לציוד בסיסי, לבגדים והיגיינה נשית ולכל דבר שרק היינו צריכים״, מוסיפה ברני ומשתפת, ״אני לא חושבת שהמילה תודה שהיא כל כך קצרה יכולה להביע את מה שאני מרגישה. ברגע האמת הם היחידים שעמדו לצידי. זה הישראלי היפה - מהקושי אנחנו רק צומחים והם ההוכחה לכך שיש אהבת חינם , ונתינה אין סופית״.
הקשיים כבר בדרך
אחרי עשרה ימים במשרדים שהיו מלאים בפעילויות ועשייה מסביב לשעון בחברה הבינו שהדבר הנכון עבורם הוא להשתכן בבית מלון לטווח הארוך: ״הזמן עובד לרעתם, הרעיון של לאכלס במשרדים הוא טוב ויפה אבל כל יום שעובר יש סכנה תברואתית ובסוף הם ישנים עם מזרונים על הרצפה, חלקם מבוגרים. זה מאתגר וגם אין פרטיות, 5 מקלחות ל-250 איש זה לא יחס שפוי״, מסביר מלמד. המפונים הועברו למלון קרוב למשרדי החברה בהצליה. ״מה שמדהים זה שהעובדים לא רק הדהימו בהתנדבות המטורפת הזו אלא גם פתחו את הארנק והלב. הצלחנו לגייס בתרומות של ימי חופש כמעט 2 מיליון שקלים מהעובדים שלנו ולהאריך את השהות של אותם מתפנים עד אמצע נובמבר. כשסיפרנו להם אנשים התחילו לבכות, זה היה מאוד מרגש״.
מלמד רואה בהייטק כענף משמעותי בעת הזו. ״זה ברור שחברות הייטק יכולות לזוז הרבה יותר מהר ממשרדים ממשלתיים. אני לא מצפה ממשרד ממשלתי עם כל הבירוקרטיה לזוז באותו קצב שאנו רגילים אליו ובאותה תשומת לב לדקויות. אין שום ספק שהשבוע הראשוני היה שוק לכולם. לעולם לא נהיה אותם אנשים, אבל אני חושב שבסוף התפיסה שלנו היא ש- Varonis שמה פלסטר כשהיא מסייעת להוציא אנשים מהתופת אבל במקום מסוים צריכה להתבצע העברה של התפעול השוטף למוסדות ממשלתיים והמדינה. אני לא חושב שחברות הייטק צריכות להחליף את ביטוח לאומי או את משרדי הממשלה, אבל כן התגייסנו כדי לעזור לאותן משפחות לפחות בביטחון ראשוני״.
בינתיים ב- Varonis התחילו לחזור לשגרה, ובתוך ימים ספורים המשרדים חזרו לצורתם המקורית. יחד עם זאת, מלמד מודאג מהעתיד של ענף ההייטק בזמנים אלה. ״אני חושב שיהיו השלכות מאוד קשות על המשק עם המלחמה הזו", הוא אומר. "חברות שהיו במצב לא טוב - מצבן יכול להחמיר. יש סטארט אפים שהרבה מהצוותים שלהם במילואים וקשה להם אפילו לתפעל את השוטף. אני חושב שכל מי שהיה הדוק במבנה הפיננסי שלו יתמודד עם קשיים מאוד גדולים. אני מאוד מאמין בישראל ובהייטק, אני מאמין באנשים. השבועות האחרונים הוכיחו לכולנו שכשאנחנו עובדים ביחד אין אף אחד שיכול לנו וזו לא קלישאה״.