למרות שהצהירה כי תקים באירופה שישה ג'יגה-מפעלים, שהם מפעלי ענק לייצור סוללות ליתיום-יון, נדמה היה בחודש מרץ השנה כי פולקסווגן בולמת את המהלך אחרי שהקימה רק שניים ותכננה אחד נוסף. חבר דירקטוריון החברה, תומס שמאל, הסביר אז לכלי התקשורת את ההתנהלות התמוהה בכך שהם פשוט מחכים לראות אילו הטבות ארה"ב תציע להם אם יקימו את המפעל בשטחה. התאגיד הגרמני הצהיר כי הוא מצפה לקבל מארה"ב לפחות 9.5 מיליארד דולר בסבסוד והלוואות בריבית נמוכה.
לכן רבים הופתעו כשבסוף החודש שעבר הודיע ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, כי מפעל הענק יוקם דווקא אצלם. מתברר כי השכנה מצפון התעלתה והציעה לפולקסווגן סובסידיות שעשויות להגיע ליותר מ-9.7 מיליארד דולר לאורך העשור הקרוב. אחרי מרוץ החימוש הגרעיני שהטריד את העולם בשנות המלחמה הקרה, הסיפור של פולקסווגן מעיד כי העולם עומד בפתחו של מרוץ חימוש חדש - המרוץ לסוללה – ובשלב זה לא ברור איך ישראל עתידה להשתלב בו.
מרוץ החימוש החדש
בשנת 1991 הציג לעולם התאגיד היפני "סוני" את סוללת הליתיום-יון המסחרית הראשונה וביסס בכך את הדומיננטיות של ארץ השמש העולה בשוק החדש. בשנת 2000 ייצרה יפן כ-500 מיליון סוללות שהיוו כ-90% מכלל סוללות הליתיום החדשות ברחבי העולם. את טבלת המכירות הובילו באותן שנים פנסוניק היפנית ו-LG הקוראנית, אך לא לעולם חוסן.
בשנת 2011 החליט איש העסקים הסיני רובין צנג להיכנס לתחום סוללות הליתיום-יון והקים את חברת CATL, החלטה שלימים תעניק לסין נכס אסטרטגי. על אף שסין איחרה בכמעט שני עשורים בהשוואה ליפן, היא הדביקה את הקצב במהירות ומייצרת כעת כ-70% מהסוללות בעולם. תאגיד CATL הוא עתה יצרן הסוללות הגדול בעולם ושנייה לו רק חברת BYD הסינית גם כן.
מוטרד מהסדר העולמי החדש, ממשל ביידן השקיע בתוך שנתיים בלבד בין ינואר 2021 וינואר השנה כ-92 מיליארד דולר בפרויקטים שמטרתם להפוך את ארה"ב לעצמאית בכל שלבי שרשרת האספקה של סוללות ליתיום-יון. כך למשל באוקטובר האחרון, העביר הממשל הפדרלי מענקים על סך 2.8 מיליארד דולר ל-20 חברות תעשייה שהתגייסו להקים מתקני ייצור סוללות לרכבים חשמליים ב-12 מדינות בארה"ב.
למרות מרוץ החימוש המתהווה, בישראל בינתיים הממשלה לא מקצה מענקים משמעותיים לחברות שיקימו מתקני ייצור סוללות או אגירת אנרגיה. זאת בשעה שהצורך באגירת אנרגיה בישראל, בשל תנאיה הייחודיים, צפוי להיות גדול מזה של מדינות אחרות בעולם. "ישראל ייחודית בעולם בכך שיש לנו כמעט רק סוג אחד של אנרגיה מתחדשת - אנרגיית השמש", מסביר רון אייפר, ראש חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות. "השמש לצערנו מספקת אנרגיה לפאנלים הסולאריים רק כחמישית משעות השנה. לכן ישראל תידרש בשנים הבאות לאגירת אנרגיה מאסיבית, צורך שרק ילך ויגבר עם עליית השימוש ברכבים חשמליים".
עם זאת, אייפר טוען כי למדינת ישראל כלים אחרים לתמרץ את היזמים ואכן משרד האנרגיה היה מהראשונים בישראל לזהות בשנת 2018 את הצורך להאיץ את תחום האנרגיה המתחדשת ותשתיות הטעינה לרכבים חשמליים. ״בישראל שוק האנרגיה ותעריפי החשמל נקבעים במרוכז על ידי רשות החשמל״, הוא אומר. ״בשונה מארה"ב שם השוק מבוזר. זה מאפשר לנו לתמרץ יזמים באמצעות מכרזים ובאמצעות תעריפים שאנו יכולים להבטיח להם לשנים ארוכות".
״משרד האנרגיה מקדם תוכנית מתאר ארצית לאגירה שתכלול הקלות נרחבות שיאפשרו לכל יזם המעוניין בכך להקים מתקן אגירה בישראל״, הוסיף אייפר. ״התוכנית נמצאת בשלבים מתקדמים במועצה הארצית לתכנון ובניה. רק בימים האחרונים, התוכנית הראשונה להקמת מתקני אגירה רחבי היקף בארבעה מתחמים ובתפוקה כוללת של יותר מ-3 ג׳יגה וואט שעה אושרה״.
חשמל כשר יותר מירוק
בעוד העולם נלחם על אגירת אנרגיה, כאן בישראל תכנית החשמל הכשר מעוררת סערה: במסגרת הפיילוט שאושר בממשלה בימים האחרונים תקים חברת החשמל מתקן לאגירת אנרגיה בצפון בני ברק בהשקעה של כמאה מיליון שקלים. הממשלה מסבירה כי מלבד אספקת חשמל שלא יוצר בשבת, הפיילוט יועיל לאגירת אנרגיות מתחדשות. אלא ששעות שיא צריכת החשמל בישראל הן בימים ראשון עד חמישי בין 17:00 ל-22:00 ובקיץ מעט מוקדם יותר בצהריים.
אגירת חשמל משיקולים סביבתיים צריכה להיעשות כשיש ייצור רב אך צריכה נמוכה, כמו למשל ביום שבת. את החשמל שנאגר, כדאי לנצל בעת שהייצור נמוך והצריכה גבוהה, למשל בשעות הערב של אמצע השבוע. ייתכן שהמתקן אכן ישמש גם לאגירה וניצול אנרגיה ירוקה במהלך ימי השבוע עבור שימוש בשעות החשכה, ובכל זאת, ספק רב אם יש הצדקה ירוקה כלשהי לצריכת אנרגיה אגורה בשבת במקום ייצור אנרגיה בזמן זה.
עידוד מסוים ניתן לשאוב מהתקדמות ישראל לעבר שוק חשמל חופשי יותר מבעבר. "מראשית 2024 כל יזם פרטי יכול להקים מתקן לאנרגיה מתחדשת או מתקן אגירה ולמכור את החשמל ישירות לצרכנים", מתאר אייפר את הרפורמה. "ישנם חוזים שכבר נחתמו בין יזמים פרטיים וצרכנים גדולים בהיקף של יותר מ-3 ג'יגה וואט שעה. הסיבה היא שיש כאן פוטנציאל משמעותי לרווח. יזם פרטי שרוצה להקים מתקן אגירה יכול לאגור את החשמל המיוצר בשעת צהריים, אז מחיר החשמל הוא כ-20 אגורות לקוט"ש ולמכור אותו בערב כשהמחיר מגיע לשקל לקוט"ש - רווח של 80 אגורות״.
שר האנרגיה צפוי להודיע על שדרוג רשת חלוקת החשמל
גם ייצור ואגירת חשמל יחדיו אינם מספיקים. ליצירת ביטחון אנרגטי דרושות גם רשת הולכה וחלוקה יעילות. רשת ההולכה כוללת את קווי המתח העליון, המובילים חשמל ממתקני ייצור האנרגיה ומתקני האגירה הגדולים שיקומו לתחנות המשנה שבכניסות לערים. שם, מומר החשמל לקווים במתח הולך ויורד עד לשקע החשמל בבית. רכיב המתח הנמוך של רשת החשמל נקרא רשת החלוקה. כבר כיום רבים מהבתים ובנייני הדירות סובלים מחיבור חשמל ישן שאינו גדול מספיק להטענת רכבים חשמליים.
"הרכבים החשמליים מחייבים אותנו לשדרג את רשת חלוקת החשמל במרחב האורבני", סבור אייפר. "אנחנו לא במצב של SOS, אבל אנחנו בנקודה שבה צריך להיערך לכמות משמעותית של רכבים חשמליים בסוף העשור. בקרוב שר האנרגיה ינחה על שדרוג רשת החלוקה במרחב העירוני".
במקביל, ישראל זקוקה גם לשדרוג רשת הולכת החשמל. עיקר החשמל הירוק מיוצר בשדות סולאריים בפריפריה וכבר כיום רשת ההולכה הקיימת באזורים אלו לא מספיקה בזמנים של שיא ייצור. אייפר חושף כי בשעה שתיים בצהריים ביום אביבי, 45% מהאנרגיה בישראל כבר יכולה להיות מיוצרת על ידי מתקני הייצור הסולאריים הקיימים. כדי שזה יקרה יש להתאים את רשת ההולכה ומהר. חברת נגה, חברה עצמאית שהקימה המדינה עבור פיתוח וניהול רשת החשמל בישראל, הציגה תוכנית בהיקף של כ-17 מיליארד שקלים לשדרוג רשת ההולכה.
לצד האגירה, מקדם שר האנרגיה והתשתיות ישראל כ״ץ מהלך להצטרפות ל-״ברית חשמלית״ עם אירופה. ״ישראל היום היא אי אנרגטי״, מסביר אייפר. ״חיבור עם מדינות נוספות יאפשר לנו לייצא חשמל מאנרגיית שמש בשעות האור ולייבא חשמל שמופק מאנרגיות רוח ומים במדינות אחרות בשעות החשכה ובכך לאזן את צורכי האנרגיה. לבקשת השר ובהתאם לרצון שהביעו האירופאים, אנו מאיצים את בדיקת ההיתכנות לחיבור קו מפה לקפריסין וליוון ומשם לאירופה". פתרון זה מבטיח ככל שיהיה, לא יוכל להחליף לגמרי אגירת אנרגיה מקומית בישראל - שכן עליה לשמר עצמאות אנרגטית משיקולים אסטרטגיים.
העתיד בליתיום-יון
על אף שניסיונות לפתח אמצעים אחרים לאגירת אנרגיה נמצאים בעיצומם, סוללות נטענות כמו אלו שיש לנו בטלפון הנייד, הן עדיין הפתרון היעיל ביותר לאגירת אנרגיה אלקטרוכימית. אנרגיה אלקטרוכימית היא אנרגיה חשמלית המופקת מתהליכים כימיים. כל סוללה מורכבת משתי אלקטרודות, אחת חיובית ואחת שלילית וביניהם מפריד נוזל שנקרא ׳אלקטרוליט׳.
סוללות ליתיום-יון הן האמצעי המוביל כיום לאגירת אנרגיה וניתן למצוא אותן במוצרים רבים ממחשבים ניידים, דרך רכבים חשמליים ועד למתקני אגירה. האלקטרודה החיובית של סוללות אלו עשויה מתחמוצת של מתכות שונות וליתיום (למשל תרכובת של ליתיום, קובלט וחמצן שכיחה במוצרי אלקטרוניקה שונים) והאלקטרודה השלילית עשויה פחמן (בתצורת גרפיט). ה-׳אלקטרוליט׳ בסוללות אלו הוא מלחי ליתיום המומסים בחומרים אורגניים.
סוללת ליתיום-יון עובדת כך: במהלך טעינת הסוללה, יוני ליתיום, שלהם מטען חיובי, עוברים מהאלקטרודה החיובית לשלילית. ההיפך מתרחש במהלך הפריקה, כלומר כאשר משתמשים באנרגיה שנאגרה. החזרה של יוני הליתיום לאלקטרודה החיובית גורמת לזרם חשמל, שהוא זרם של חלקיקים שליליים הנקראים אלקטרונים. האלקטרונים, בשונה מיוני הליתיום, לא יכולים לעבור ישירות דרך האלקטרוליט ולכן נעים דרך מעגל חיצוני. הזרם דרך אותו מעגל חיצוני יכול לשמש להפעלת המחשב הנייד, הרכב וכל מוצר חשמלי אחר.
היתרון הגדול של סוללות הליתיום הוא צפיפות אנרגיה גבוהה, שהיא כמות האנרגיה שניתן לאגור בסוללות ביחס לנפח ולמשקל שלהן. עובדה דו מאפשרת לשוק הרכב החשמלי להתפתח ולהציע רכבים עם טווחי נסיעה שהולכים וגדלים. נוכח התמורות בשוק הרכב, הביקוש העולמי השנתי לסוללות עבור רכבים חשמליים, במונחים של קיבולת עולמית כוללת, צפוי לגדול בקצב של כ-600% בין 2022 ו-2030.
אלא שעם התפתחות השימוש בסוללות ליתיום-יון התעוררו קשיים. ליתיום היא מתכת נדירה יחסית וסוכנות האנרגיה הבין-לאומית צופה כי האנושות תתמודד עם מחסור בליתיום כבר בשנת 2025. גם כיום מחירי חומרי הגלם הדרושים לייצור סוללות הליתיום-יון הם גבוהים ומהווים יותר מחצי מהעלות הכוללת של הסוללה.
פתרון אפשרי אחד שזוכה לתשומת לב רבה בשנים האחרונות, הוא סוללות נתרן יון וזאת משום שמלחי נתרן ונתרן מתכתי זולים יותר ונפוצים יותר מליתיום. הבעיה היא שצפיפות האנרגיה הנפחית והמשקלית של סוללות אלו קטנה יותר בלפחות 15%, כלומר ניתן לאגור בהן משמעותית פחות אנרגיה ממה שניתן בסוללות ליתיום באותו משקל.
״אלו הן סוללות מבטיחות ביותר ופיתוחן צפוי להתקדם באופן ניכר בשנים הקרובות בשל הידע והניסיון שנצברו״, מעריכה הכימאית פרופ׳ דיאנה (דינה) גולודניצקי, מאוניברסיטת תל אביב. ״אני מאמינה שזה יעבוד ושזה יקח פחות זמן מהפיתוח מ-0 של סוללות ליתיום״.
מחקרים אחרים מתמקדים בפיתוח תחליף לאלקטרודה השלילית דווקא, המבוססת על גרפיט. ״היתרון של גרפיט הוא חיי מחזור ארוכים של הסוללה״, מסבירה גולודניצקי, ״אך יכולת הקיבול (היכולת לאגור מטען חשמלי) שלו אינה מספקת. חלופה לגרפיט הינו הסיליקון, שהינו חומר ידידותי לסביבה, יציב ונפוץ. הוא מאפשר עליה של יותר מסדר גודל בקיבול בהשוואה לגרפיט. למרבה הצער, אלקטרודות מבוססות סיליקון סובלות בדרך כלל מירידה ביכולת הקיבול לאורך הזמן. כדי להתגבר על בעיות אלה נעשה שימוש בחומרים מרוכבים בגודל ננומטר״.
חלון ההזדמנויות של ישראל - רק אם תשקיע במדע
במקביל לעבודה על תחליף לאלקטרודות, חוקרים מרחבי העולם עובדים על מעבר מ-׳אלקטרוליט׳ נוזלי למוצק. ״הסוללות המבוססות על ליתיום יון במצב מוצק (SSB) נחשבות כטכנולוגית העתיד״, אומרת גולודניצקי. ״היתרון העיקרי של שלהן הוא האפשרות להיפטר מהאלקטרוליטים הנוזליים, שהינם דליקים ובכך לשפר באופן ניכר את בטיחות השימוש בסוללות. האלקטרוליטים המוצקים עמידים יותר לשינויי טמפרטורה ולפגיעות מכאניות, ומייצרים עד 80% פחות חום, מה שמאפשר חיי סוללה ארוכים. המעבר לאלקטרוליטים מוצקים יאפשר הסרת רכיבים מסוימים, הורדת משקל ושיפור צפיפות האנרגיה של הסוללה״.
התפתחות מוצרי אלקטרוניקה לבישים, מאיצה את הפיתוח של סוג נוסף של סוללות - סוללות הניתנות לכיפוף/פיתול. ״במקרים אלו המפתח לשיפור הקיבול וצפיפות האנרגיה הינו בניית מבנה סוללה תלת-ממד״, מתארת גולודניצקי, ״מבנה זה מספק גם הספק גבוה וגמישות משמעותית בצורת הסוללה הסופית. פיתוחים של הדפסה תלת מימדית של סוללות ליתיום יון, נעשים גם על ידי קבוצת המחקר באוניברסיטת תל אביב ומאפשרים הדפסה של מגוון חומרים בשיטה חדשנית, קלה וחסכונית לייצור״.
כדי לשמר יתרון איכותי ולעמוד בקצב השינויים הגלובלי, מדינת ישראל תהיה חייבת להשקיע במחקר ופיתוח בתחום אגירת האנרגיה. השקעות משמעותיות אלו חייבות להיות לא רק בתחום הסוללות, שצפויות להישאר אמצעי האגירה הדומיננטי בעשור הקרוב, אלא גם באמצעים נוספים כמו אגירת אנרגיית חום, המפותחים גם כן בישראל. כך למשל, במקביל לאנרגיה סולארית ואגירתה בסוללות, משרד האנרגיה משקיע בפרויקטים של מחקר ופיתוח בתחום המימן והתאמת הרגולציה.
״בישראל כאדם פרטי אין לך ברירה כרגע אלא לעשות חוזה עם המדינה, למכור לה את החשמל שאתה מייצר ולקנות ממנה את החשמל שאתה צורך. זה חייב להשתנות. לא רק הבתים הפרטיים בישראל יכולים להפוך למשק חשמל עצמאי, אלא גם בנייני משרדים ואפילו בנייני דירות״
הידרוליזה של מימן מאפשרת הפקת אנרגיה ירוקה ואולם הפקת המימן עצמו היא עדיין בדרך כלל תהליך מזהם. אתגרים מרכזיים נוספים בפני משק המימן הם: העלויות הגבוהות, הקשיים הלוגיסטיים והבטיחותיים ויעילות נמוכה של מעגל הייצור והאגירה. מה שמוביל להערכה כי סוללות ימשיכו להוות את אמצעי ההנעה העיקרי של כלי רכב ירוקים בשנים הקרובות. למרות האתגרים ובשל החדשנות הטכנולוגית בתחום המימן שקיימת בישראל, יחידת המדען הראשי במשרד האנרגיה והתשתיות משקיעה בפיתוחים חדשים והדגמות בתחום.
בריחת הסוללות: "זה פשע לא להקים היום מפעל בארה"ב"
"ישראל היא לא שחקן של ייצור, המון טכנולוגיות יוצאות מישראל אבל ייצור בתעשיית הרכב לא נעשה פה", אומר ד"ר מושיאל ביטון, מנכ״ל Addionics, סטארטאפ המשפר את מבנה הסוללה באמצעות הדפסת תלת מימד של האלקטרודות. הפיתוח הישראלי משתלב בדיוק באחד מכיווני ההתפתחות של שוק הסוללות העולמי שהזכרנו זה עתה, תכנון תלת מימדי של אלקטרודות. החברה השיקה פיילוט לקו ייצור בתל אביב רק בפברואר האחרון, אולם בבואה להקים מפעל משמעותי היא נושאת עיניים דווקא לארה״ב.
״חזרתי בימים האחרונים מכנס בו מדינות שונות בארה״ב מנסות לשכנע יזמים בתחום להקים מתקני ייצור דווקא בשטחן״, מספר ד״ר ביטון, ״אנחנו בוחנים באיזו מדינה בארה״ב לייצר, נוכח המענקים זה פשע עבור יזם לא להקים היום מפעל בארה״ב. הממשלה הפדרלית מציעה מענקים המגיעים בשנים האחרונות לסכום כולל של מיליארדי דולרים. בישראל אין מענקים כאלו ונראה שתגליות הגז שמו על ׳הולד׳ את התפתחות האנרגיה הירוקה״.
אחד הקשיים בדרך להתפתחות שוק החשמל הירוק ואגירת האנרגיה בישראל הוא מחיר החשמל הנמוך, היעדר הסובסידיות וגם עליית המס על הרכבים החשמליים, סבור ביטון. ״הרגולציה בעולם תאסור בשנים הקרובות לשנע בים סוללות שסיימו את חייהן״, מוסיף ביטון, ״עד היום ישראל שלחה סוללות למחזור בסין וכעת תצטרך להקים מפעלי מחזור בשטחה. גם אם לישראל אין יכולת להקים תשתיות מחזור וייצור רחבות היקף לבדה, מוטב שתקדם יוזמה אזורית יחד עם בעלות בריתה. צעד זה יהיה נכון גם לקידום הכלכלי של האזור וגם לעצמאותה האנרגטית של מדינת ישראל״.
ומה אם ישראל לא תעמוד בקצב השינויים בעולם? למודות ממשבר הגז הרוסי משפחות רבות באירופה בוחרות להפוך את ביתן למשק אנרגיה אוטרקי. שילוב של פאנלים סולאריים על הגג, אגירת אנרגיה, חימום מים בחשמל ורכב חשמלי, יכולים להפוך את הבית לעצמאי אנרגטית. אולם בשונה מהמצב באירופה, אפשרות זו לא עומדת בפני ישראלים.
״באיטליה אתה משתמש קודם כל בפאנלים הסולאריים שעל גג הבית ואז בחשמל שאגרת ורק אם כל אלו נגמרים אתה רוכש חשמל מהרשת״, מסביר שניר שרון, משנה למנכ״ל קבוצת ״תדיראן״. ״בישראל כאדם פרטי אין לך ברירה כרגע אלא לעשות חוזה עם המדינה, למכור לה את החשמל שאתה מייצר ולקנות ממנה את החשמל שאתה צורך. זה חייב להשתנות. לא רק הבתים הפרטיים בישראל יכולים להפוך למשק חשמל עצמאי, אלא גם בנייני משרדים ואפילו בנייני דירות״.
״טכנולוגיות חדשות כמו BIVP מאפשרת לחפות מבני משרדים שלמים בחלונות המשמשים למעשה גם לוחות סולאריים המספקים את צורכי החשמל של הבניין״, מתאר שרון. ״במבני דירות בהם הגג לא מספיק לייצור חשמל ניתן להשתמש גם בשטחים הציבוריים של הבניין. ישראל לא תוכל לספק את החשמל הדרוש להנעת יותר ויותר רכבים חשמליים שיעלו על הכביש בשנים הקרובות ללא אגירת אנרגיה מאסיבית״.
״אם ישראל לא תעשה משהו עכשיו, לא יהיה מספיק חשמל״
תדיראן הקימה את חטיבת האנרגיה שלה לפני כ-3 שנים והיא מהווה כיום כבר כ-50% מפעילות החברה. בשנת 2022 היא השלימה רכישה של 60% מחברת VP SOLAR ITALY בעבור כ-32 מיליון יורו. חברה זו משווקת באיטליה מערכות אגירה ביתיות המאפשרות להפוך את הבית למשק אנרגיה עצמאי. תדיראן לא עוצרת ומפתחת בימים אלו טכנולוגיות לפאנלים סולאריים, ממירים ועוד, מהליכים שמעידים על כוונה לייצר בעצמה את כלל הרכיבים הנדרשים למשק האנרגיה הביתי. אך האם היא תעשה זאת בישראל?
״אין תמרוץ להקמת מתקנים סולאריים ומתקני אגירה בארץ״, מהדהד שרון את המסר ששמענו גם מהיזם ביטון. ״הפתרון חייב להיות הענקת סובסידיות או הגדלת התעריפים המשולמים ליצרני החשמל. מחירי החשמל בישראל כיום מאפשרים להחזיר את ההשקעה על הקמת מתקני הייצור רק תוך 8 שנים, בעוד באירופה יזם יכול להחזיר את ההשקעה תוך 4 שנים בלבד. אם ישראל לא תעשה משהו עכשיו, לא יהיה לנו מספיק חשמל״.
אחרי שנים של דשדוש, מדינת ישראל באמת מקדמת בשנים האחרונות את שוק האנרגיה המתחדשת. אולם נוכח מרוץ החימוש העולמי המתהווה בתחום אגירת האנרגיה, כלל לא בטוח שהמהלכים הנוכחיים יספיקו. בשעה שמדינות אחרות מחליטות לסבסד בעשרות מיליארדים מתקני ייצור סוללות בשטחן, אם ישראל רוצה להישאר עצמאית אנרגטית וגם ירוקה היא חייבת לשמר ייצור בשטחה.
גם אם ישראל אינה מעצמת על המסוגלת לשלוט בכל שרשרת האספקה של ייצור הסוללות בעתיד, מכריית המתכות הנדירות ועד להדפסת האלקטרודות, היא חייבת לשמר כיתרון אסטרטגי את הייצור של טכנולוגיות חדשניות החיוניות לסוללות ברחבי העולם בשטחה. גם אם זה ידרוש ממדינת ישראל להשקיע מיליארדים רבים, זה עדיף על להישאר מאחור נתונים בחסדי הסוללות הסיניות, מחירי הנפט והפחם, או הגז המזהם גם כן.