כבר שנים רבות מלינים תושבי הפריפריה וכל אלו שמתיימרים להזדהות איתה, שכדי ליישב ולקדם אותה יש צורך בפיתוח מקומות עבודה, פיתוח תשתיות תחבורה מתקדמות, עידוד מפעלים ותעשיינים לעבור לצפון ולדרום הרחוק ועוד. ההבטחות – חלקן מתקיימות, חלקן נשארות על הנייר – אבל דבר אחד בטוח – הפריפריה נשארה שנים ארוכות מאחור.
אולם משהו השתנה בחודשים האחרונים. הביקושים לערים כמו נתיבות, דימונה וערים אחרות בפריפריה מכים את התחזיות, וניתן לראות זאת בעליות המחירים בערים אלו, בהתאם. לפי נתוני הלמ"ס שהתפרסמו לאחרונה (15 ביולי), עליות המחירים בשנה האחרונה בירושלים (14.6 אחוזים) ובתל אביב (15.3 אחוז), אינם שונים יותר מדי מאלו של מחוז חיפה בצפון (14.4 אחוז) ומחוז הדרום (14.2 אחוז) – זאת לאחר שנים ארוכות בהן המחירים במרכז עלו באחוזים ניכרים יותר מהמחירים בפריפריה. נוסף על כך, על פי על פי דוח הכלכלית הראשית במשרד האוצר מאפריל האחרון, דימונה היא העיר בעלת התשואה הגבוהה ביותר משכירות עבור דירת מגורים עם 5.18 אחוז, קריית שמונה במקום השני עם 4.93 אחוז, נהריה במקום השלישי עם 3.98 אחוז ומגדל העמק במקום הרביעי עם 3.15 אחוז. רק במקום החמישי נמצאת עיר אחת במרחב שבין גדרה לחדרה – כפר יונה – עם תשואה ממוצעת דומה לשל הרביעית. גן עדן למשקיעים.
החדשות הן שהמגמה הזאת תמשיך ותתעצם בשנה הקרובה. וזה בכלל לא קשור לתעסוקה או לנגישות תחבורתית (אם כי מרחק של שעה נסיעה ברכבת מנתיבות לתל אביב בהחלט תסייע), או לכל אחת מהסיבות שכולם היו בטוחים ששם נמצאות המפתחות. דווקא שילוב של תהליכים כלכליים שונים, רובם נחשבים לשליליים, שהתרחשו בעת ובעונה אחת, הם אלו שהביאו למהפכה.
עליית המחירים
מחירי הדירות בשנה האחרונה עלו ב-15.9 אחוזים בשנה האחרונה. למפת הערים שבהן זוג צעיר ממוצע לא יכול לרכוש דירה הצטרפו עשרות ערים בין גדרה לחדרה, דוגמת כפר סבא, הרצליה, נתניה, רמת גן, חולון, חדרה ואפילו בת ים. זה כבר לא רק תל אביב, ירושלים, רעננה ורמת השרון שאינן ניתנות להשגה. זוג שמשתכר סביב 20,000 שקל בשנה, ואפילו יותר, לא יכול להרשות לעצמו דירה בסך 2.5 מיליון שקלים, משכנתא בסך 8,000 שקל, בנוסף למעון של 3,000-4,000 שקל לכל ילד. על כן, יותר ויותר מתושבי המרכז שוקלים ברצינות לעבור לפריפריה, שם המחירים עדיין שפויים יחסית, ולו מחוסר ברירה. המחשבה היא כבר לא איפה רוצים לגור, אלא איפה ניתן.
עליית הריבית
עליית הריבית פוגעת במשקיעים ומעסיקים רבים, בשל ההחזר הגדול יותר שהם צריכים לתת עבור כל הלוואה, והחשש הוא שהפגיעה בהם תביא לגידול באבטלה. אולם הריבית הגואה פוגעת גם בציבור נוטלי המשכנתאות. וכשהמשכנתא במגמת עלייה – כך יותר ויותר אנשים רוצים לקחת פחות ממנה. וכדי לקחת פחות - שוב יש לפזול לכיוון הפריפריה – שם המחירים נמוכים בהרבה (פחות ממיליון שקלים בערים כמו דימונה, נתיבות, קריית שמונה, ואפילו באזורים מסוימים בחיפה).
הקורונה והמעבר למודל עבודה מרחוק
נגיף הקורונה לימד מעסיקים רבים, בעל כורחם, שניתן לעבור למודל עבודה מרחוק, אם באמצעות הזום, ואם באמצעים מתקדמים אחרים, בלי שהתפוקה של העובדים תרד (במקרים רבים היא אף עלתה). חברות רבות השאירו עובדים רבים לעבוד מבית, גם בתום המשבר, ועובדים אחדים אף לקחו את זה לאקסטרים ועברו לגליל, לגולן ואפילו לחופים של תאילנד, ומצליחים להתמודד עם העבודה מרחוק היטב. כיום, במקצועות רבים – אין משמעות לקרבה בין הבית למקום העבודה, כך שגם בעיית התעסוקה בפריפריה עשויה להיפתר, בלי להשקיע הון עתק בהעברת מפעלים ועסקים לפריפריה ובלי לשפר את דרכי התחבורה ממנה למרכז.
החשש ממיתון
משבר הסחורות העולמי, האינפלציה, הנפילה בבורסות העולם והמלחמה באירופה הופכים את הסיכון ממיתון עולמי למוחשי. וככל שהחשש עולה, כך עולה גם החשק ליוקר מחיה נוח וקל יותר – אותו ניתן להשיג בישראל רק בפריפריה. אם במחירי הדירות והשכירות הנמוכים, כמו גם במחירי הגנים המסובסדים, הטבות המס המשמעותיות ואפילו המחירים בסופר השכונתי.
אז נכון – חלק מהתהליכים קרו רק לאחרונה, אך המגמה ברורה – הפריפריה היא הדבר הבא – זה כבר קורה וזה רק ילך ויתחזק. החלום של מגורים בלב המדבר או בין פלגי המים בצפון, שנגנז בידי רבים עוד לפני שקרם עור וגידים, בשל ההתמכרות לחיים במרכז, עומד להתגשם. לחיי הקורונה, המיתון, ועליית המחירים והריבית.
מאת אבי תם, מנכ"ל חברת הנדל"ן "אסיה סיירוס"