חודש אדר מהווה מקדמת דנא סממן של תקווה, שמחה, ששיאם בחגיגות חג הפורים ולבלוב האביב המקרב. דומה שקשה, אולי אף בלתי אפשרי, לשמוח בעת הזאת, אחרי שמונה העלאות ריבית רצופות, אלף שקלים שנוספו בממוצע לנוטלי המשכנתאות ויוקר מחייה מזנק לשמיים.
כלכלה, את זאת אמרו הרבה לפני, בנויה גם על פסיכולוגיה וגם על התנעת מהלכים בפועל. בינתיים, למרבה הצער, אין לנו לא את זה ולא את זה.היכולת של זוג צעיר או כל מחוסר דיור אחר, להגיע לארבע קירות בבעלות, הולכת ונמוגה.
אם בשנת 2007, בסך הכול לפני 15 שנה, מחיר דירה ממוצעת בישראל עמד על כ-700 אלף שקלים, כיום הוא עומד על כ-2.1 מיליון, פי שלושה יותר.
ואם ב-1993, לפני 30 שנה, לכ-75 אחוזים מהישראלים הייתה דירה בבעלות, כולל אלה שהתגוררו בדיור ציבורי, כיום האחוז עומד על כ-65 בסך הכל.
ובמילים אחרות, מתוך 9.7 מיליון תושבי מדינת ישראל, ליותר משליש, כ-3.3 מיליון, אין דירה בבעלות, זאת לעומת כמיליון מתוך 4 מיליון תושבי המדינה ב-1993.
כלומר, מספר הישראלים שאין בבעלותם דירה, נסק תוך 30 שנה פי 3.3(!) ואם מגמה זו תמשך, וסביר להניח שכך יהיה גם בשנים הקרובות, נגיע תוך עשור למצב בו כל ישראלי שני מתחת לגיל 45, לא תהיה לו היכולת להגיע לדירה.
נכון. מלחמה באינפלציה זה דבר חשוב ואין עוררין על כך. אולם, וזה אולם גדול, היא מהווה רק מרכיב אחד מתוך שורה של החלטות המגלמות בתוכן אסטרטגיה כלכלית כוללת.
למשל, האם מישהו חשב על הקשר הגורדי ההדוק בין קהילת ההייטק, המייצרת כ-30 אחוזים בקירוב מהתוצר הלאומי, לבין חוסנו של שוק הדיור? ומה עם המשקיעים בכלל, חלקם הגדול משקיעי חו"ל, שנטשו את ההשקעה במדינת ישראל לטובת שדות זרים?
ועוד נקודה חשובה: במהלך החודשים האחרונים היינו עדים לעימות, ספק פוליטי, ספק חברתי, ספק כלכלי, ספק משפטי, בין שני מחנות ניצים שלא היו מוכנים להתפשר כהוא זה, אולי בגלל אגו, אולי בגלל אמונה יוקדת בצדקתם.
אולם, וזה אולם גדול, איש מהצדדים לא הרוויח מההתבצרות בעמדתו. נהפוך הוא. מכיוון שהמאבק הבלית מתפשר כבר גרם לזעזועים כלכליים ובמיוחד הניח בצד את הפתרון למשבר הדיור, כולנו, למרבה הצער, נצטרך לשלם את המחיר הכואב.
וכשלחוסר היכולת להגיע לדירה כלשהי, נוספים כעת מרכיבים נוספים דוגמת יוקר המחייה, יוקר מוצרי המזון, יוקר החשמל, הדלק והמחיר הגואה וההולך של מערכת החינוך, בתוך זה עלות הפעוטונים וגני הילדים, ממש אי אפשר לשמוח בחג הפורים הממשמש ובא, ממש אי אפשר לא להתבשם מיין, לא להתחפש ולא לנענע ברעשנים.
כותב המאמר הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"