הכתבות בתקשורת שמזרימות את סיפורי הכשל האנושי והטכנולוגי בזירות שונות, יוצרות משבר אמון במדינה, בצבא ובהנהגה. חקירה אמיתית, שקופה ובלתי תלויה תאפשר לציבור לקבל תשובות ותספק מענה לתיאוריות הקונספירציה שהתרבו ומלבות את הפילוג בעם.

מי שרוצה להבין מה קרה, להפיק לקחים ולתקן את המעוות ועל הדרך גם להגן על האינטרסים של ישראל למול בית הדין הפלילי בהאג, חייב לשים בידיה של ועדת חקירה ממלכתית את העצמאות המלאה, וזאת בשונה מוועדת בדיקה ממשלתית, שהנה בעלת עצמאות מלאה בדומה רכבת המונחת על המסילה, כפי שפעם נכתב בסאטירה הבריטית "כן אדוני השר" – הרכבת עצמאית להחליט אם היא נוסעת קדימה או אחורה, אך המסילה מכתיבה את המסגרת הברורה בה תזוז.

בעוד שוועדת חקירה ממלכתית תתמנה על ידי הרשות השופטת, ובראשה יעמוד שופט בדימוס של בית המשפט העליון, ועדת בדיקה ממשלתית תתמנה בידי הממשלה. סביר יהיה לחשוב כי שאיפת הממשלה תהא למנות כחברים בועדה גורמים "נוחים" אשר דעתם כדעתם של הקברניטים. בסופו של דבר, אף אחד שם לא ירצה להיתקל פעם נוספת בועדת וינוגרד (ועדת בדיקה ממשלתית שבחנה את האירועים שהובילו למלחמת לבנון השנייה) או כפי שהיטיבה השרה רגב לתאר זאת בעבר בעניין אחר "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?". מכאן כי אפשר להניח שקו המחשבה השורר בלשכות הקברניטים הנו 'מה שווה ועדת הבדיקה אם היא תטיל עלינו אחריות?'.

ועדת בדיקה ממשלתית לא תהנה מהעצמאות וחופש הפעולה הנחוצים לפעול כפי שנדרש במקרה כזה. מי שיעמוד בראשה לא יהנה מחמת ספק של אובייקטיביות, ותמיד ייחשד כי נבחר על בסיס השקפתו הפוליטית או קרבתו למעגל מקבלי ההחלטות. הגבלת זמן הפעילות שלה עשוי להבטיח כי בסיום פעילותה לא נוכל לרדת לעומקים הנדרשים ולחזור מספיק לאחור כדי לאתר היכן באמת החלו הכשלים. ובכלל, מדוע שהועדה תהא כפופה למנדט שתגדיר לה הממשלה – מהראשונות להיחקר.

ובכן, הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא רק עניין זמן. 

איך לא מפספסים את האנשים שיכולים להאיר את התמונה?

אחת הבעיות המרכזיות במקרה שתוקם ועדת חקירה ממלכתית או בדיקה ממשלתית צפויה להיות בכך שמי שרוצה להביא את דבריו בפניה לא יוכל לעשות כן. הוועדה תהיה מוגבלת בזמן, וסביר כי רבים אשר יוכלו לסייע לוועדה לרדת אל שורש הבעיות ולהציע פתרונות מתאימים - כלל לא יוזמנו אליה.

מניסיוננו, במצבים מורכבים מעין זה, דווקא אותם דרגי ביניים ודרגים נמוכים שניסו להתריע ונחסמו כנראה שלא יצליחו לעניין גם את ועדת החקירה. אחת הדרכים העיקריות של אותם אנשי ביטחון, אישי ציבור ואזרחים להשמיע את קולם היא באמצעות לקיחת ייצוג משפטי ע"י עורך דין שהתמחותו בוועדות מעין אלו ובעבודה מול גורמי ביקורת, שיסייע להם להביא את קולם בפני הוועדה.

מנגד, ישנה שכבה של אנשי ביטחון ומטה שחשים את המטרה מסומנת להם על הגב, עוד לפני שקבלו את הזימון לוועדה או אמרו מילה. קיים סיכון שהם לא יספרו את העובדות כפי שהתרחשו, כדי להצטייר טוב יותר בדפי ההיסטוריה. מחובתם של עורכי הדין המייצגים להכין אותם לוועדת החקירה, ולסייע להם להעביר את העובדות והמסר באופן המדוייק והנכון ביותר.

עכשיו הזמן להיערך

למרות שההערכות נמצאת מתחת ל"רדאר", הזמן להתכונן לוועדות החקירה הוא כעת. המסמכים שנאספים, התיעודים והדרישות להופיע בהם ישנו את פני הוועדות לכשיוקמו, את מסקנותיהן וייתכן שגם את העתיד שלנו כחברה וכמדינה שיכולה להגן על עצמה בזירה הבינלאומית.

עו"ד גלעד בר-טל הוא עורך דין מנהלי ושותף במשרד קטן בר-טל טלמור. הוא מייצג בוועדות חקירה ומלווה מאבקים ציבוריים.

***

כתבה שיווקית בחסות קטן - בר-טל - טלמור, משרד עורכי דין ומגשרים; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.