ההסבר המלומד של מקבלי ההחלטות היה שהירידה הזו הייתה תוצאה של שילוב רמות המחירים הגבוהות והעלייה בריבית. אלה, טענו כלכלני האוצר, עצרו סוף סוף את דהרת מרכבות שוק הדיור לשיאי עסקות ושיאי מחירים שאותם לא הכרנו מעולם. אפשר גם להוסיף לכך את המגבלות שהולטו על נוטלי המשכנתאות, כולל הקשחת תנאי בנק ישראל ובהמשך גם הבנקים המסחריים.
אכן, רמות המחירים עלו במהלך השנה בכ-15 אחוזים, ודירות חדשות אף עלו ביותר מ-20 אחוזים, ולעליית הריבית ולהקשחת תנאי המשכנתאות היה אולי אפקט קצר מועד כזה או אחר, אולם לטעמי אין מדובר כלל ועיקר בכל שינוי אסטרטגי במגמות שאפיינו את שוק הדיור במהלך השנים האחרונות, זאת מהסיבות הבאות:
ראשית דבר, ולפרוטוקול, על מה השמחה הגדולה? העובדה שבמהלך 30 השנה האחרונות הולך ויורד אחוז משקי הבית במדינת ישראל שיש לו דירה בבעלות, מכ-74 אחוזים ב-1990 לכ-65 אחוזים בלבד כיום, איננו כלל ועיקר סיבה למסיבה. היעד של ממשלת ישראל הינו לייצר פתרונות דיור רבים ככל האפשר, להגדיל את ההיצע ולא לבנות על פחות עסקות.
שנית, מקבלי ההחלטות באוצר ובכלל שכחו "פרט קטן": כ-130 משקי בית של זכאים, אולי אף יותר, נרשמו לתוכניות דיור מוזל דוגמת מחיר מטרה ודירה בהנחה שהוצעו במהלך חודש מאי האחרון. ובמילים אחרות, חלק משמעותי מרוכשי הדירות הפוטנציאלים פשוט ,יושבים הל הגדר" בתקוה שיזכו בהגרלות שהסיכוי לזכות בהן נמוך ביותר. ברור שאותם אלה שלא יזכו בהגרלות, לפחות חלקם יחזרו לשוק הדיור החופשי.
שלישית, למרות הבשורות המעודדות, כביכול, על יותר שיווק קרקע לבנייה, אותן דירו יהיו "על המדף" רק בעוד 4-5 שנים, זאת במקרה הטוב. על פי קצב התחלות הבנייה בשנים האחרונות, הפער בין הביקוש להיצע רק יילך ויגדל במרוצת השנה הקרובה, מה שגם כן מבשר על עלייה מחודשת הן בהיקף העסקות והן במרות המחירים.
רביעית, בכלל המבנה הבסיסי של שוק הדיור עתיר הביורוקרטיה, העדר התחדשות עירונית, גמגום בכל מה שקשור לתמ"א 38 וכשכל עירייה וכל רשות מקומיות, מהווה "מדינה בתוך מדינה", לא השתנה, מהותית כולל גם אחרי תיקון 136 לחוק התכנון והבנייה שפורסם לאחרונה על ידי שרת הפנים היוצאת איילת שקד.
חמישית, העובדה שקיים משבר כלכלי עולמי, כולל מחסור בחומרי בנייה, עלול כמובן להכביד עוד יותר גם על הקבלנים וגם על רוכשי הדירות, אבל ההיסטוריה הנדל"נית הוכיחה במהלך העשורים האחרונים, שגם בעידן של משברים כלכליים עולמיים, דוגמת זה של 2007-9, התנופה בשוק הדיור אצלנו המשיכה, בבחינת "עסקים כרגיל".
על כן, לסיכום, טוב יעשו פקידי האוצר אם במקום להתמסר ל"פאטה מורגנה" חזון התעתועים שאין בינו לבין המציאות דבר וחצי דבר, יכניסו את היד עמוק לכיס, ימנפו התחדשות עירונית, ימנפו שיווק קרקע, ימנפו את שיתוף הפעולה עם העיריות והרשויות המקומיות, והחשוב מכל, שלא יישכחו שהקבלנים הם אלה שמפשילים שרוולים ובונים את הארץ!
*כותב המאמר אייל בהרי הוא מנכ"ל קבוצת צים בהרי נדל"ן מקבוצת עדי צים אחזקות