בתור היסטוריון אני מוצא את עצמי די נבוך לאחר שאני קורא פרשנויות זחוחות בתקשורת ובכלל אודות הפרוספריטי הצפוי לנו לאחר תום המלחמה, כאילו מדובר היה באקסיומה חד משמעית.

ובכן, אכן היו לא מעט מקרים שבהן היה "בום" כלכלי מיד לאחר מלחמות, אולם, וזה אולם גדול, היו לא פחות דוגמאות היסטוריות שבהן הכלכלה של אותן מדינות שחוו מלחמות, קרטעה ואף הייתה במיתון עמוק לאחר תום הדי הקרבות. מלחמת העולם השנייה מהווה דוגמא מצוינת לכך. מחד גיסא דווקא המדינות המנוצחות, גרמניה ויפן, שקיבלו סיוע כלכלי אדיר מארצות הברית, חוו "בום כלכלי" ושהפכו תוך עשור שנים לשתי כלכלות מהחזקות והמובילות בעולם.

מאידך גיסא, דווקא בריטניה המנצחת שקעה אל תוך מיתון עמוק שממנו התאוששה רק לקראת מחצית שנות השישים של המאה הקודמת. כך גם איטליה ובמידה לא מבוטלת גם צרפת.

מעניינת במיוחד דווקא ההיסטוריה הכלכלית שהייתה בעקבות מלחמות מדינת ישראל, שמוכיחה חד משמעית שכלל אין חוקיות לגבי השפעת מלחמה זו או אחרת לגבי המצב הכלכלי שבא בעקבותיה. מלחמת העצמאות ב-1948-9 וגל העלייה ההמונית שהיה בעקבותיה, הביאה למיתון כלכלי חסר תקדים שכונה באותם הימים "צנע", עד כדי תלושים לקיצוב מזון בסיסי. המשק קטנטן של המדינה הצעירה, התקשה מאוד להכיל קרוב כ-800 אלף עולים שנוספו ל-650 אלף בלבד שהיו עם קום המדינה ובד בבד המלחמה הארוכה בה קיפחו את חייהם כ-6,000 ישראלים ועוד רבבות פצועים ונכים, חרטה את אותותיה עמוק בבשר החברה הישראלית.

לעומת זאת מבצע קדש ב-1956 ומלחמת ששת הימים ב-1967 התאפיינו דווקא בצמיחה כלכלית מהירה מיד לאחר סיומן. להבדיל ממלחמת העצמאות היו אלה מלחמות קצרות ביותר עם כמות קטנה יחסית של נפגעים, כבר לא היה את נטל העלייה ההמונית כפי שהיה בשנותיה הראשונות של המדינה, הנתיבים הימיים אל מרחבי אסיה ואפריקה נפתחו והוציאו את המדינה מן המצור וגם המשק הישראלי היה כבר גדול ומגוון בהרבה לעומת זה שהיה ב-1948.

לעומת מבצע קדש ומלחמת ששת הימים, הכניסה מלחמת יום הכיפורים ב-1973 את מדינת ישראל אל תוך משבר כלכלי עמוק שכונה לימים "העשור האבוד". מלחמה זו התאפיינה באבדות קשות ביותר, בעובדה שכוחות המילואים נאלצו להיות מגויסים לפרקי זמן ממושכים, שלא לדבר על המשבר התודעתי והפסיכולוגי העמוק שהביא במידה רבה לשבר חברתי. נוספה לו גם בהמשך מלחמת לבנון הראשונה שפרצה ב-1982 ובעקבותיה אינפלציה דוהרת עד כדי יותר מ-450 אחוזים לשנה. רק במחצית השנייה של שנות ה-80 ובמיוחד עם קליטת גל העלייה הגדול של שנות ה-90 הצליח המשק הישראלי להתחיל לצאת בהדרגה מהמשבר הארוך בתולדותיו.

אם לאינתיפאדה הראשונה של השנים 1987-1993 לא הייתה השפעה ניכרת על כלכלת ישראל, במיוחד בגלל שהייתה מוגבלת יחסית בהקיפה, הרי שלאינתיפאדה השנייה, 2001-2004, הייתה השפעה דרמטית ביותר גם על הכלכלה. התערערות הביטחון האישי והפיגועים על בסיס כמעט יומיומי, גרמו באופן טבעי להאטה כלכלית ורק לקראת המחצית השנייה של אותו עשור, הצליח המשק להתאושש.

חידת החידות, כמובן, הינה מתי תסתיים המלחמה הנוכחית ובד בבד איך תראה ההתאוששות הכלכלית, כולל בענף הנדל"ן שחווה את המשבר הקשה בתולדותיו. העובדה שמדובר במלחמה הממושכת ביותר בתולדות המדינה, ובזירות שונות, הופכת במובן את המשימה לקשה ביותר, אולם היא בהחלט תהיה אפשרית אם הקברניטים הכלכליים אצלנו יידעו כבר היום לצמצם את הנזק ובד בבד להכין את המשק ליום שאחרי.

העובדה שהמשק הישראלי מתאפיין בגיוון רב ביותר ושעון על שווקים שונים, ארצות הברית, אירופה, המזרח הרחוק וכו' ושישראל עודנה נחשבת, למרות משבר ההיי טק, לשם דבר בעולם בתחומי הסייבר, הביוטכנולוגיה וכו', עשוי בהחלט לשחק לטובתנו. גם העובדה שתוך כדי המלחמה הממושכת מגלה העולם יותר ויותר את יכולת תעשיית ההזנק אצלנו, תהווה ללא ספק פקטור חשוב שביום שאחרי. כל אלה, כך נקווה, יאזנו את ההוצאות האדירות של תקציב המדינה, כמות הפגיעות הרבה, הן בנפש והן ברכוש, ויובילו אכן את כלכלת ישראל להתאוששות מהירה, לכאורה כנגד על הסיכויים.

כותב המאמר עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור

***

כתבה שיווקית בחסות עמית יחסי ציבור; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100