נכון להיום, במסגרת התקנות והחוק העוסקים בהעסקת עובדים זרים, בניגוד להיתרים המוענקים בתחום הסיעוד, הבנייה, החקלאות ואף למומחים זרים בתחומי הייטק ואחרים, אין התייחסות להעסקת עובדים זרים כמטפלי ומטפלות בילדים ועל כן אינה אפשרית באופן חוקי ואף אסורה. מעסיק שייתפס ע"י הרשות מעסיק עובד זר לטובת טיפול בילדיו יקבל קנס מנהלי בסכום העולה על עשרות אלפי שקלים ואילו העובד יגורש מישראל באופן מיידי.
במציאות בה אנו חיים כיום, כאשר כל המדינה נרתמה, מאז אסון 7 באוקטובר, כל אחד בדרכו, למאמץ המלחמתי על מנת להגן בחירוף נפש על המדינה, תוך גיוס אלפי אנשי מילואים ולוחמים ללחימה עצימה לתקופה לא מוגדרת, ולאחר שמאות איבדו את חייהם ובתיהם, מתחדד הצורך בסיוע המדינה לאותן אלמנות, שנותרו לגדל את הילדים בגפן. משפחות אלו שילמו את המחיר היקר מכל ועל כן זוהי חובתה המוסרית של המדינה להירתם כעת עבורן. כשאלמנה נאלצת להתמודד לא רק עם האובדן והאבל, אלא גם לתפקד כאם לילדיה, הקושי עלול להכריע אותה ואת המשפחה.
באיזון העדין בין תקנות משפטיות לצווים מוסריים ישנם מקרים שבהם השניים מתכנסים ומחייבים בחינה ביקורתית של מסגרות קיימות. מצבן של אלמנות צבא ההגנה לישראל מציג תרחיש כזה. חיוני לחקור את הצורך המוסרי לתקן את התקנות על העסקת עובדים זרים כדי להעצים את האלמנות הללו במתן טיפול מיטבי לילדים פגיעים אלה. חיבור זה מתעמק בשיקולים האתיים, בהשלכות המשפטיות ובאחריות החברתית הגלומים בסוגיה זו.
תיקון התקנות באופן שיאפשר ואף ישווה תנאי העסקה ותמיכה כלכלית בהעסקה, כפי שפועלת המדינה ביחס לעובדים בתחום הסיעוד, הוא יותר מראוי - אלא אך הכרחי.
זהו צו מוסרי של ממש, דרך עבור המדינה להשיב תודה מסוימת לאלה שנתנו כל כך הרבה בשירות לאומה, ולהבטיח שהילדים והמשפחות שנותרו מאחור יקבלו את הטיפול והתמיכה המגיעים להם לטובת שיקום חייהם.
כחברה, עלינו לתעדף חמלה ואמפתיה במדיניות ובתקנות, במיוחד כשמדובר בתמיכה באלה שהקריבו את חייהם עבור המדינה ועבור השמירה על שלומה וביטחונה. בזכותם אנו חיים כאן, ואל לנו לשכוח זאת.
בתיקון הנדרש, תקיים המדינה את מחויבותה לכבד את מורשתם של הנופלים ולדאוג לדורות הבאים שנפגעו ואף ללמד את החיילים העתידיים ואת משפחותיהם כי לא ייוותרו מאחור במידה ויאבדו את היקר להם מכל.
בלב העניין עומדת שאלה מהותית של אתיקה - כיצד נשמור על כבודם ורווחתם של אלה שעברו אובדן וטראומה עצומים בשל תרומתם למדינה? אלמנות לוחמי צה"ל, שכבר עמוסות בכובד האבל, מוצאות את עצמן בעמדה מאתגרת של טיפול ביתומי המלחמה לבדן. אלו ילדים ונשים שלעתים קרובות מצולקים על ידי מציאות המלחמה וזקוקים לטיפול ותמיכה מיוחדים כדי לנווט את המסע הרגשי והפסיכולוגי שלהם. וכל זאת מבלי שצירפנו למשוואה את הקושי של האלמנה לכלכל ולעבוד תוך טיפול בלעדי בילדים בעצמה בלי סיוע. נשים ואימהות שהיו עד נפילת יקירהן בתפקוד מלא, מוצאות עצמן אל מול מצב שלא הכירו ושלא היה להן כל דרך להיערך אליו. בהקשר זה, מתברר הציווי המוסרי לספק לאלמנות את המשאבים הדרושים כדי להבטיח קיום בריא של משפחותיהם.
בתיקון הנדרש תתאפשר העסקת עובדים זרים לצורך טיפול ביתומי מלחמה, וכך כאמור תפגין המדינה את מחויבותה כלפי המשפחות. שמירה על עקרון כבוד האדם מחייבת אותנו להסתכל מעבר לאילוצים הבירוקרטיים ולתעדף את רווחתם של מי שתרמו חייהם למען המדינה והשמירה עליה.
מבחינה משפטית, הנושא העומד על הפרק מעורר שאלות מורכבות בנוגע לדיני העבודה, מדיניות ההגירה וחובותיה של המדינה כלפי אזרחיה. תיקון תקנות אלה מחייב הערכה מחדש של מסגרות משפטיות קיימות כדי להבטיח שהן תואמות את מציאות חיינו.
כותבת המאמר היא עו"ד בר נבון, שותפה ומייסדת, הראל נבון עו"ד
***
כתבה שיווקית בחסות הראל נבון עו"ד. הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100